מעשה שהיה כך היה. השבת התארחנו בבית מלון ויהודים שלומי מוני ישראל הביאו עמם יין מעשה בית שהוא בעצם יין אמיתי ובלי סוכר ולא מבושל. והיה אדם ששכח את הבקבוק יין שלו מליל שבת למחורת עד יום שבת על גבי השולחן שבו הוא סעד למחורת הוא הלך לברר אצל המלצרים ואמרו לו הנה בפינה הזו יש את כל התקרובת אשר אספנו מעל גבי השולחנות הלך ויתר שם את הבקבוק יין שלו והוא רואה שמידת הים אותה מידת יין שהייתה בליל שבת כשהוא עזב את חדר האוכל. המלצרים שם היו מהם גויים בדבים והיו מהם גם נערות מהם אולי רוסיות מהם אולי יהודיות שאולי הם בגדר מחליי שבת בפרסיה. ואז שאלתו היא מה היין הזה? האם מותר לו לשתות מן היין הזה או לא? והתשובה בנסיבות האלה מותר לשתות מן היין הזה וזאת על שומה בגלל צירוף של כמה וכמה התרים כדי להגיע להיתר הזה. נזכיר אבל ונאמר שרבנו בפרק 13 מהלכות מאכלות אסורות הלכה ח כותב מותר לישראל להפקיד ינו בכל סתום ביד גויים והוא שיהיה לו בו שני סימנים וזה הנקרח אותם בתוחותם. כלומר, אין היהודי רשאי להפקיד יין אצל גוי, אלא אם כן הוא סתום חותם בתוך חותם. אם אתם זוכרים את שיטת הכיסויים שהיו מכסים את היינות בשנות ה50, יינות שהיינו צורכים מהתעשייה. היה בהם פקק עמוק עמוק ומעל הפקק שעם חומר שהוא אותו לגמרי. זה נקרא חותם בתו חותם שאז אם הגויים המובילים את היינות ממקום ממקום אם תחשק להם נפשם לשתות קמעה לפתוח לטעום אז זי ירגישו מיד שהם פתחו כי בשביל לסלק את השעם ולפתוח את הפקק כבר יורגש שיד זרה נגעה בזה מה שאין כן אם זה נניח היה מכוסה רק בפקק הוא עלול להחליף את הפקק ואז לא נדע אם אכן הוא טיפל ביין או לא אבל היום עושים פקק ממתכת חס ממתכת אבל עם פלומפה דהיינו ה ה למטה מסביב יש חתיכת טבעת שהיא מהודקת שאז אם האדם ירצה לפתוח את המכסה אז הטבעת הזאת תקרע ואז יורגש שאכן באמת נפתח הבקבוק הזה יוצא איפה לכאורה אם אדם הפקיד אצל גוי ודי הפקיד אצל גוי יין שאיננו חותם בתוחותם כמו היין הזה שהיה מכוסה במכסה של פח אבל בלי פלומפ כי הרי הוא כבר מותחל היין הזה מותחל ואז לכאורה יש לנהוג בזה איסור שהרי אם יהודי מפקיד אצל גוי יין בלי חותם בתוכות אלא עם חותם אחד יש לנהוג בזה איסור אבל רבנו כבר קבע ואמר כלל ש בהלכה ח פרק יא הלכה חלכות מאכלות אסורות כל מקום שנאמר בעניין זה שהיין אסור אם היה הגוי שנאשר היין בגללו עובד עבודה זרה הרי הוא אסור בעניה ואם אינו עובד עבודה זרה הרי הוא אסור בשתייה בלבד בכל מקום שנאמר גוי סתם הרי זה עובד עבודה צרה כלומר כשרבנו אומר שמפקידים ביד גוי רק חותם בתוך חותם ומשמע בחותם אחד אסור הנמלא לגוי סתם גוי הוא גוי עובד עבודה זרה אבל גוי שאיננו עובד עבודה זרה כמו המוסלמים שאינם עובדים עבודה זרה נכון שחכמים אסרו את ינם בשתייה להבדיל מהנוצרים שחכמים אסרו את ינם בהנאה לא רק בשתייה אלא בהנאה. אבל סוף סוף מדובר ביהנם. אבל יין של יהודי שמופקד ביד מוסלמי, לא ביד לא ביד נוצרי אלא ביד מוסלמי. וכשהוא רואה שעל בסיס הכמות נשאר אותה כמות, שאז לכאורה אין חש שעש שהוא פתח ויצק כי טלטול הבקבוק כשהוא לעצמו והוא סתום גם לא חותם בתוך חותם אין זה אוסר את היין אפילו שהיין מטלטל בתוך הבקבוק א מתי היין נאסר אם הוא מערה אם הוא יוצק אם הוא שם את ידו ביין ומשכשך אבל כל שאין בו אחד מהדברים האלה, אירוי, יזיקה, שכשוך ביד, אזי היין לא נאסר, כל עוד הבקבוק סתום הוא מעביר את הבקבוק ממקום למקום. זאת ועוד כשיש לנו יהודי אשר מובילים לו את היין גויים ו אפילו מדובר בגויים עובדי עבודה זרה ובעל הבית היהודי נלווה אליהם. כל שאמת היהודים עליו, הבעל הבית עליהם, אין חוששים שהם מקלקלו את היין. וכאן במקרה הנדון ניתן לומר שני דברים. א' הם בטור עובדי מלון. יש להם כללים יד תיגע. בו הם אוספים את האוסף ובעל המלון או השף הם מחליטים מה עושים עם זה. לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ב' יש לנו משגיחים שני משגיחים סתובבו שם. אז אמת היהודים או אמת הבעל מלון עליהם. ואז אין חשש שמה בכל זאת פתחו, שמה בכל זאת טעמו. וגם לאותן נערות שאולי הם יהודיות ואולי הם בגדר מחלה שבת בורסיה. נכון יש ויכוח גדול מאוד. האם יש גדר של תינוק שנשבע לכל יהודי נער בנערה בימינו שהוא מחלל שבת פרהסיה? ולא ניכנס לסוגיה הזו כי היא סוגיה מצד עצמה דורשת בירור וליבון. אבל בדיני יין נסך אנחנו מצאנו דין שבו הבחינו בין גויים שעבודה זרה שגורה בפיהם ובין גויים שאין עבודה זרה שגורה בפיהם כגון שבחה גויה שהתגיירה טבלה ויחד אמה גם בני ה גדולים שהם גויים מאלה צריך לחשוש אף על פי שטבלו כי עדיין שם עבודה זרה שגור בפיהם ואילו ילדי הקטנים לא צריך לחשוש כי אין שם עבודה זרה שגור בפיהם כלומר צריך ויכולים לצרף לעניין כשאין מדובר בנגיעה ודאית בניסוך ודאי בוודאי וודאי ש ניתן לצרף את הסברה הזו עם שם עבודה זרה שגור בפיהם או לא. כשמדובר שהגוי ממש נוגע, הגוי שחובת עבודה זרה נוגע ביין ממש אז טוב רבנו עוסר בעלי התוספות אומרים אין מה לחשוש בימינו בגלל שאין שם עבודה זרה בפיהם והם קטינוקוד שנשבו צירופים של דברים שחנו אשכנזים בגלל שהיו יחד עם נוצרים הייתה להם בעיה מאוד מאוד גדולה מאוד מאוד בעניין היין אבל כשאין ידוע בכלל אם נגע וכאמור כשיש אמת בעל הבית ואמת המשגיחים עליו אז ודאי וודאי שכדאית אותה סברה לומר מאחר ואין להם מושג בענייני עבודה זרה אז אין מה לחשוש שמ זאת פתחו שמה בכל זאת השתמשו וכולי ולכן מכוח כל הספקות הללו הורנו לו להיתר שמותר לו להשתמש באותו יין ישתו ענוין וירו רבי חילנ