אתמול נשאלה שאלה קרוב לשקיעה נודע לה לכלה מסוימת שאביה נפטר והיא אמורה באותו ערב להיכנס לחלולות ואז השאלה מה עושים האם מבטלים את החתונה או לא מבטלים את החתונה ואם לא מבטלים את החתונה כיצד עליה לנהוג הורתי בניגוד לכמהוראות של האחרונים שיתחתנו ובתום השבעה היא תנהג את האבלות אמנם יתירו רק בעילת מצווה אמנם היא תצטרך לקרוע על השמועה רעה אבל היא תנהג את השבעת מהאבלות רק אחרי שב עד ימי משתה וזה בניגוד להוראות של אחרונים והנימוקים יבעו כדלקמן רק לפני כן נאמר שמדובר שעדיין האבא לא נקבר רק נפטר והקבורה אמורה להיות היום עכשיו השאלה היא למה הורתי כפי שהוראתי ובכן אומר רבנו בהלכות אבל פרק 11 הלכה שביעית ואלך וכל מה שהוא אומר כאן נמצא בשולחן ערוך יורה דעה סימן שמב שבעת ימי החתנות הרי הן כרגל ומי שמת לו מת בתוך ימי המשתה אפילו אביו ואמו משלים ימיז שמחה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות ומונה השלושה מאחר שבעת ימי השמחה. כלומר, אם חתן התחתן ועכשיו הוא נמצא בשבעת ימי המשתה והרע לו אסון ואביו או אמו מתו, הוא איננו מתאבל עליהם מידית. למרות שכל אחד וכל בני המשפחה מתאבלים, הוא משלים את שבעת ימי המשתה ורק לאחר מכן הוא יושב באבל. כלומר האבלות נדחת עד לאחר תום שבעת ימי המשתה. כי שבעת ימי המשתה הם לא לחתן כרגל כי מרגל. ועכשיו הוא צריך לסיים את המצווה. הזו ולאחר מכן את מצוות אבלות. כבר הרדוז במקום מציג שאלה מדוע באמת בשם הרן מדוע באמת דוחים את האבלות? הרי לפי רבנו האבלות היא מצוות עשה וביום הראשון היא מצוות עשה מן התורה ואיך הרגל של החתן עם מה הרגל של החתן שלכאורה הם אינם דאורייתא. למה זה דוחה את מצוות עשה מן התורה? הרי אבלות יום ראשון סמ תורה הייתה צריכה לדחות את שמחת החתן שהיא לאומנת התורה על כל פנים בתוך השבעה. ועל זה תרץ הרדז. הוא אומר אה תרץ הרן ככה רדז מביא בשם מרן ויש לחכמים לבטל דברי תורה בשבע אל תעשה כלומר חכמי ישראל הושמכו על ידי הקדוש ברוך הוא לבטל קיום מצוות עשה בשבע על תעשה בגלל שיקולים מסוימים למשל לא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת מחשש חלול חילול שבת לא ליטול את הלולב ביום חג הסוכות שחל בשבת מחשש להוצאה מרשות לרשות אז כיוון שהם הושמחו לבטל מצוות עשה בשבע אל תעשה גם כאן הם אומרים לחתן שבע אל תעשה עוד אל תתאבל אבל אחרי בקשת המחילה דברי הרן צריכים עיון כי חכמי ישראל לא שמכו לבטל מצוות עשה דאורייתא מפני מצוות עשה דרבנן. הם הם הושמוכו לבטל במצוות עשה של תאורייתא מפני חשש איסור תורה בבחינת משמרת לתורה. אבל לא לומר שקיום מצוות עשה דאורייתא נטחה מפני קיום מצוות עשה דרבנן. ולכן מורי מביא את התירוץ שלו עצמו הוא לא מקשה את הקושיה הזו אני הוא שקשאתי את הקושיה אבל מורי אומר את הקושיה את התירוץ שלו שכאן לא מדובר בביטול המצוות אבלות אלא בתחייתה שהרי בסוף שבעת ימתה הוא התאבל בתחייתה והועיל ומדובר בתחייה זה לא נורא עובדה היא וזה אני מוסיף על דברי מורי שאם אם נפטר מת בחול המועד הרי דוחים את האבלות עד אחרי חול המועד למרות שהאבלות של יום ראשון היא דאורייתא אז הרי שבאמת התירוץ של מורי מבוסס מאוד בין כך ובין כך נחזור לענייננו אנחנו אומרים שאם חתן כבר עשה את החופה בקידושים והוא שרוי בשבעת מ2 והרע לו אסון שאביו או אמו נפטרו בכל שכן חייב אחותו או מישהו אחר שהוא משלים את השבעת ממ שתה ואחר כך אבל א מתאבל אבל מה יהיה אם המת מת לפני שהתחילו שבעת ימי משתה על זה אומר רבנו הכין כל צורקי הסעודה ועפה פיתו וטבח טבחו כדי שיכנסו לשמחה בדיוק כמו אתמול. הכל כבר מוכן. הוא מת לומ קודם שיכנסו לשמחה. אם לא נתן מים על גבי בשר, מוכר הבשר והפת ונוהג שבעת ימי הבלות. ואחר כך נוהג שבעת ימי המשתה. ואם נתן מים על גבי בשר שהריא אפשר למכור אותו. מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצווה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבלות וכל אותם הימים נוהג בדברים שבצנעק שבת לפי כך הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כדי שלא ישמש מיתתו ואין מונעין תכשיטין מ כלה כל 30 יום. כלומר, כשהמת נפטר לאחר שכבר החתן התחיל בשבעת, שום דבר לא נטחה מהשמחה. הוא ממשיך להתנהג בשמחה לכל דבר ועיקר. אבל אם הוא עדיין לא התחיל בחופ אלא שבינתיים נפטר לו הנפטר, אזי, אם יש לו הפסד מרובה, ומה זה הפסד מרובה? שכל האוכל הזה שהכין הוא לא יוכל למכור אותו. בגלל הפסד מרובה. אמרו חכמים שמים את הנפטר בחדר בימינו אומרים בחדר מתים במקרר. ההוא נכנס לעשות חופה ובועל בעילת מצווה. לאחר מכן נפ לקבור את מתוב ממשיך את השבעת ימי אבל שומר על אבלות צנאה לא פרהסיה אבל ממשיך את השבעת מהם שתי ורק לאחר מכן הוא תפנה לעבלות וזאת בגלל הפסד מרובה כיוון שכבר הכין את כל ההכנות משמע רבותיי אפילו שעדיין הוא לא בעצומה של מצווה אלא בגלל הפסד המרובה וזה נקודה חשובה שתכף נראה. ממשיכה ההלכה ואומרת, היה במקום שאפשר למכור הבשר, אף על פי שנתן עליו מים, מוכר ונוהג אבלות תחילה. אם עדיין לא התחתן וכבר הכין את צורקי החתונה, אם הייתה לו אופציה למכור את הבשר, למכור את המאכלים, כלומר לא הוא לא יפסיד, אז א מחר ועוד לא התחתן במקרה כזה דוחים את החתונה נוהג אבלות תחילה ואחרי האבלות יקום ויתחתן היו במקום שאי אפשר למכור הבשר אף על פי שלא נתן עליו מים נוהג שבעת ימם שתי תחילה אם נמצאו בכפר כך הגמרא אומרת בכתובות דף ג עמוד ב ודף ד עמוד א' ואין שם לקוחות זה לא כמו בקרח אפילו בשר שעוד לא נתנו עליו מים אבל אין למי לשבת אין למי לשלב אזי אפילו בנסיבות כאלה נוהג שבעת ימי המשתה תחילה ממשיך רבנו ואומר וכל זה רבותיי מצוי בשחן ערוך סימן של מב יורד ומת דברים אמורים בשמת אביו של חתם או אמה של כלה שאם יפסידו סעודה זו אין להם מי שיטרח להם אבל אמת אביה השל כלה או אמו של חתן או שאר קרוביהם נוהגים שבעת ימיבל תחילה ואחר כך תיכנס לחופה וינהגו שבעת ימי המשתה כלומר מתי הכרנו לדחות את האבל למרות שעדיין החתונה לא התחילה דווקא כשהאבא של החתן נפטר או האמא של ה לה נפטרת. האבא של החתן הוא התורח, הוא הממן, הוא המכין. ואילו האמא של הכלה היא התורחת למען תכשיטה הכלה. ולכן בהסתלק אחד מאלה אז דוחים את האבלות ומקיימים את החתונה כי לא יהיה לו מי שיעשה לו את זה לאחר מכן. אבל אם נפטר אבא של הכלה או אם שלחתן שהחלק שלהם בהכנות של החתונה הוא קטן. אומר רבנו, קודם כל נוהגים אבל ואחר כך את החתונה ולכאורה וסותר את מה שאמרתי שהוראתי שלמרות שהאבא של כלה נפטר יקימו את החתונה ואחר כך את האבל. ואם כן מה הנימוק? להוראה הזו במיוחד שהיא בניגוד להוראות כמה מנאחרונים והתשובה רבותיי בימיהם המרכיב של הוצאות של הפסד מרובה היה מותנה בשני דברים בהוצאות על המצרכים וגם בטרכה בעמל ואז שני הדברים האלה נתנו לנו את את העניין הזה של הפסד מרובה. אז לכן, אם בנוסף להפסד של המצרכים גם יש לנו עובדם כוח אדם המכין והתורח, אז אם כן זה הפסד אשר מצדיק את הדחייה, דחייה של האבל לווד. וזה מתקיים כשהאבא של החתן מת או האמא של הכלה. אבל כשהאבא של הכלה נפטר אז אין לנו את המרכיב השני שנקרא התורח העמל והועיל וכן אז אם כן אין שום סיבה זה עדיין לא הפסד מרובה זה ממזר את הנזק והועיל וזה מזאר את הנזק עדיין דוחים את ה את החתונה ומקיימים את האבלות אבל בימינו רבותיי העולם השתנה לבלי היקר שהרי הולכים אולם מזמינים את הכל משלים להם דמי מצרכים דמי שירותים דמי עמל הכל הכל משלמים והרבה פעמים משתתפים בזה גם החתן גם הכלה גם המשפחה של של הכלה גם המשפחה של החתן ברוב המקרים זה כך אבל על כל פנים הכל מתגלם בתשלומים לעולם ואז מה יוצא אם אתה אה באותו יום לא כגון שבוע לפני כן נפטר מישהו. אז יש הסכם ביניהם, בין החתן ובין העולם, בין החתן בכלה ובין העולם ש אם הוא בעל העולם ישיג מישהו במקום באותו יום אזי הוא ישחרר אותם ואם לא שיתחייבו לקיים את החתונה אצלו. כן ויש עוד כמה תנאים מידת צפיגות הנזק אבל יש מזעור הנזק אבל כשמדובר רבותיי בוא ביום, בוא ביום מה יעשה בעל העולם? כבר הכל מוכן ואז יש כאן רבותיי ביט הפסד גדול הפסד גדול מאוד והרי אין אנו מדברים רבותיי על ביטול מצווה אלא על דחיית מצווה על דחיית האבלות וכבר ראינו שוחים את האבלות א כבר בהרבה מקרים ראינו שוחים את האבלות ברגל של חלום מועד או או כשהוא תחיל כבר את השבעת ממש מדובר על דחייה לא מדבר על ביטול מדוע אני אומר את הדברים האלה משום שאחד הנימוקים של האחרונים שהורו לדחות את החתונה במקרה כזה בטענה שיפסיד ובלבד שלא לא יבטל את המצווה כי בשביל כסף ככה הם אומרים בשביל כסף לא מבטלים מצווה אף יבטל כסף כלומר בשביל התורח בנוסף להפסד אז זה כלו אבל אם אין בעיה של תורח ורק בעיה של כסף יפסיד בקשה תמחילה הטיעון הזה איננו עומד במבחן ההלכה ומדוע אם מתי אמרו חכמים יפסיד אדם את כל כספו ובלבד שלא יעשה עבירה בלוים על זה היו מי שאמרו שיפסיד את ממונו ולא יעבור עלו. למשל, ראה צריף שיש לו שם רכוש גדול ראש הגבעה. אין שם בני אדם, אין שם ויכוח נפש, כלום כלום, כלום כלום. אין בלון גז, אין כלום כלום. והנה פרצה אש ביום שבת והממון שלו מתקלה. אסור לו לכבות את האש בשביל הצלת המומון שלו. אפילו שזה כל ממונו, זה בשבילו. אבל אין אומרים שהאדם יהיה עני ויבזבז את כל ממונו בשביל לקיים מצוות נענוע לא לו או אפילו בשביל תפילין. אין דבר כזה. בשביל מצוות עשה לא מבטלים את כל הממון בשביל מצוות עשה. כי דין מצוות עשה ששונה מאשר לאוים. ואם כן הרי כל עצמנו כאן מדובר במצוות עשה. אומר רבנו זה לשונו. זה לשונו. והוא אומר בתחילת הלכות אבל מצוות עשה להתאבל על הקרובים שנאמר ואכלתי חטאת היום הייתה בעין השם ואין אבלות מן התורה אלא ביום ראשון אין לו רבנו בקרוז לא מנה לו אלא רבנו בקרוז אומר להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מת וכולי אבל אין לו הוא אלא היסורים של אבל המוטלים לעבל זה המצוות עשה איך להתנהג מה לא לעשות מה לא לעשות אבל אין לו הוא והועיל ואין לו הוא וזה עניין של מצוות עשה לכן רבותיי אין דבר כזה שאדם יפסיד את כל מונו בשביל זה במיוחד שאין מדובר רבותיי בביטול המצווה אלא רק בתחיית המצווה ואם וכן אנו יכולים בשקט גמור להורות על דחיית האבלות ולקיים את המצווה בגלל ההפסד המרובה הזה למרות שזה אביה של הכלה זה הנימוק שהנימוקים אלה הם הנימוקים שנועים לי בניגוד להוראות האחרונים. עלינו לזכור, יש הבדל בין עניין רגשי ובין עניין הלכתי. עניין רגשי זה משהו אחר. הנה אדם שנפטר לו מת שעה אחת לפני כניסת החג, הועיל וישב באבל דקות דקות בלבד. בא הרגל מבטל את כל השבעה לא דוחה מבטל את כל השבעה. והרי מבחינה רגשית אין אדם יכול לעמוד בזה אבל זהו מבחנו של האדם אם הוא עבד לשם אומר הקדוש ברוך הוא במקרה הזה פישלת אתה לא מבין לרגשות שלנו אם הוא לא מסוגל לשעבד את רגשות לפי רצונו של בורא עולם הוא שחסר לו ביראת שמיים אנחנו מבינים לבו אין את אדם נתפס בשעת צערו אבל עלינו לדעת שהדרגה המרוממת היא שאדם מברך על הרעה בשמחה ברוך דאמת מסור לבורא עולם אני שלו מה שהוא אומר לי אומר לי לעשות ככה אני עושה ככה אומר לי לעשות ככה אני עושה ככה אף שמבחינת הרגשות הייתי מותה לכיוונים אחרים כך אותו דבר גם כאן מאחר והתורה חסה על ממונם של ישראל ועל נסיבות שחיינו שתנו ואנו לדעתי זו הדרך העולה בית אל רבי חמישמור הכל