אתמול נולד למישהו מבני קהילתנו בן בכור, אלא שההבלד הזה יצא לאור עולם רק לאחר סיוע שהמילדות אחזו את ראשו במלכיים, ראשו של הבלד, והוציאו אותו, שלפו אותו ממקומו, מן הרחם. והשאלה היא האם יילוד ולד על ידי מלכיים? זה נקרא לידה לכל דבר ועיקר ואז אם הוא ריבית תתקיים ביום השמיני. ומאחר במדובר ש האבא הישראלי והאמא הישראלית האם יהיה פדיון או שמה לא יהיה פדיון ובכן לגבי מילה התורה מדברת על לידה ממקום אישה כי תזריע וילדה ממקום שהיא מזריעה משמה היא ילדה אם היא ילדה ממקום שהיא מזריעה, גם אם זה היה על ידי יילוד, מאחר והיציאה הייתה ממקום שהיא מזריעה, זו נחשבת לידה וחייבים לימול באותו יום. רק דבר אחד הוציאו מדין הלידה הזאת. אם הוציאו תבלד דרך הדוף לא ממקום שהיא מזריעה, מה שנקרא היום ניתוח כיסרי. אז במקרה כזה אין מלין אותו ביום השמיני. אם מדובר שזה בשבת. אם יום השמיני הוא ביום חול והבלד בריא, אדרבה, למה לא? אבל ביום השבת, כיוון שזה לא נקרא לידה, לא ימולו אותו ביום השבת. זה לא דוחה את השבת. שמיני כזה. לא דוחה את השבת, אבל על ידי מלכיים מאחר והיציאה של הבלד הייתה במקום שהיא מזריעה, מה לי באופן עצמאי, מה לי על ידי סיוע חיצוני? מה לי על ידי שאיבת וקום שגם זה גם זו דרך שמשתמשים בה? סוף סוף הבלד יצא דרך פי ה רחם וזה נקרא לידה ולידה בזמן והוא מבריא מלים אותו ביום השמיני ואפילו בשבת אם נולד ביום שבת בדרך כזו כל זה לעניין לידה מהו הדין לעניין פדיון בעניין פדיון התורה מדברת על פתר רחם על פטר רחם ובפתר רחם התורה מדברת שהבלד פותר את רחמה של האישה. הוא מגיח ופותח, פותר, פותח את רחמה של האישה. בבלט כזה כשהוא בכור, יש צורך לפדות אותו כשהוא בכור אדם. ואם הוא בכור בהמה טהורה אז נותנים אותו לכהן והוא מוקרב. כקורבן שלמים בבית המקדש כיה בית המקדש או כשאין בית המקדש מהר בני בית המקדש הרי עד שייפול בו מום ואז יכול הכהן לאכלו ואם הוא פתר רחם של חמור אזי יש לו דין שלפדות אותו בסא ואם לא תפדה בערבתו והנה גם שם בעניין הפדיון אמרו שאם הוא יצא דופן דהיינו על די ניתוח קיסרי אין לו פדיון. מדוע? כי זה לא היה דרך הרחם. אבל מהוא הדין אם הוא יוצא דרך הרחם אבל על ידי מלכיים? האם גם זה נקרא פתר רחם או לא? לפני כן נציין ונאמר שעות קיימת אפשרות של לידה שאם יש לאישה קושי והבלד לא יוצא הוא כבר עבר את השלב הראשון אבל לא סיים את השלב האחרון והוא תקוע כבר נעקר ממקומו הפנימי ותרםמצע החוצה השם אצילנו יש מצבים כאלה ולא אפילו מכוח תוצאה ממצבים פסיכולוגיים פחדים בכל כיוצא הדברים האלה. יש המון סיבות לכך. אז אם כן איפה יש מצב שפותחים במקום הרחם באיברה של האישה למטה חותכים כדי להרחיב את פי הרחם. והוא יוצא מאליו. האם זו נקראת לידה או לא? הוא לא נשאב. הוא לא לא נשלף על ידי מלכיים, הוא יצא מאליו, אלא שפשוט עשו חתח כדי להגדיל את אותו מקום. זה נקרא לידה לעניין מילה וזה נקרא פתר רחם לעניין לעניין פדיון. עכשיו השאלה היא מה קורה אם כאמור שלפו אותו על דמלקחיים ענין פיון? מדוע השאלה הזו תופסת מקום? הואיל ובגמרא במסכת חולין כשהיא דיברה על בכור בהמה לא בכור אדם אזי דנה הגמרא חמה וחמה בעיות מעניינות אבל יש לזכור שבכור בהמה טהורה הוא קדוש גם בכור אדם הוא קדוש אבל בכור אדם הוא קדוש רק לעניין פדיונו ואילו בכור בהמה טהורה הוא קדוש לעניין קורבן כי הרי דינוק קורבן בזמן שבית המקדש קיים ומשום כך הואיל ובבכור בהמה טהורה יש גדרי קדושה מרחם לעניין קורבן עוררו שאלות רבות אם הוא באמת כבר קיבל גדר של קדושה כגון בערבא דף עמוד א' קרחו בסין את את העובר הבהמה של בהמת תורה ושלח אותו עד הסיר מה הוא בתו קרח עליו איזה חבל ושלף אותו מה הוא בשליתו הצליח לתפוס את השליה להוציא אותה מן הרחם מה הוא בשביל אורחהו אומרת הגמרא מה השאלה אלא בשליה אחרת מה הוא קרכת טובה חזתו והוציאתו מה הוא כן דמ דנפק דרך רשי תרתה מה אכפת לך אם הוא יצא דרך הראש הרי סוף סוף זה פתר רחם אלא דנפק דרך מרגלותיו לדת עכוז שהוא יצא דרך הרגליים ולעתו חולדה והוציאה תאומה וכן הלאה. מכל הדיונים האלה, סוף סוף אנחנו צריכים להגיע להלכה. ובהלכה נאמרו הדברים הבאים. בדברי רבנו בפרק ד' בלכות בכורות, בכורות בהמה טהורה. להבדיל מבכור אדם שרבנו כתב את זה בהלכות ביכורים. למה בהלכות ביכורים? כי אצל בכור אדם כל מה שיוצא מקדושתו הוא רק מתנת כהונה לתת פדיון לכהן לא יותר אבל אין בו קדושה עצמית במובן הדומה לבכור בהמה שהוא קורבן ולכן יש בבכור בהמה טהורה מה שאין בבכור אדם ואומר רבנו בפרק ד' מלכות בכורות הלכה יד מבקר את המקשה ללד דהיינו בהמה המבקרת שזה הבלד הראשון שלה מחתך איבר איבר הוא משליך לכלבים למה רבותיי משלך לכלבים כיוון שהוא קדוש ואי אפשר לזה אבא אחריו סליחה סליחה טעיתי מחתך איבר איבר הוא משלך לכלבים דהיינו אין בו קדושה למה כי הוא לא פטר את הרחם אלא הכניס את ידו לתוך הרחם של הבהמה וחתך אותו חתיכות כדי שהבהמה אמא לא תמות כי היא מקשה כי היא מקשה ללב כן כאמור אה חתך את הבהמה איבר איברב מאחר והוא לא הגיע לכלל מצב של פתר רחם אז הוא לא קדוש ומחתך את זה איבר איבר משך לכלבים והבא אחריו בכור כלומר בהריון הבא אז הבלד אחריו בכור למה כי הראשון בכלל לא שם של לידה הועיל וחתחו אותו איברים איברים אז אין בו קדושה ואין בו שם של לידה יצא רובו הרי זה התכבר ונפטרה מן הבכורה אם כבר יצא רובו של הבלד אז אף על פי שלא סיים את ההמלטה אף על פי שלא סיים את ההמלטה הרי זה יקבר ונפטרם לבכורה למה יקבר רבותיי כי יש בו קדושה ולהקריב אותו אי אפשר יקבר ונפטרם לבכורה ואם חתך איבר וניחו וחתך איבר וניחו עד ששלים רובו הרי כל האיברים צריכים קבורה ונפטרה מהבכורה כיוון שיצא רובו בין שלם בין מחותך אז אנחנו רואים קודם כל שיש כאן מה שנקרא קדושה של בכור בהמה טהורה בגלל העניין של קורבנות ויצא שליש ומחרו לגוי וחזר ויצא שליש אחר שמפרע ונפטרה מן הבכורה יצא שליש דרך דופן דהיינו ניצח כס ושני שלישים דרך רחם אינו קדוש שהרוב הראשון לא יצא דרך רחם ולמפריע מתקדש יצא מאוט איבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטרם לבכורה ויקבר היוצא בכור שקרחו בסיב והוציאו ולא נגע ברחם כלומר הראש לא נגע ברחם או שקרחו בשבילית בהמה אחר או שנקרה עליו אחותו ויצא אחותו הרי נקבה ויצא הועיל ולא נגע ברחם מכל מקום הרי זה ספק בחור הרי זה ספק בכור עד כאן יוצא איפה רבותיי בכור בהמה טהורה אנחנו מסופקים שמה צריך הבלגוע בפי הם לא מס מספיק לצאת אלא לגוע פי הרחם ואם לא נגע יכול להיות שלא נתקדש וזה ספק עכשיו לכן יש דינים מיוחדים בבכור בהמה ואם יוציאו את הבלולד של הבהמה במלכיים אז היו כאלה שדנו מדין חציצה אבל אנחנו שם צריכים לבוא לומר בצורה כזו גם בלת בהמה טהורה אם הוציאו אותו על ידי מלכיים נראה אם היה מצב שחלק מראשו נגע בפי הרחם אף על פי שבמקום המלכיים לא נגע העובדה שחלק נגע גמרנו בכור בהמה טהורה הוא נתקדש אין אין בו שום ספק אבל אם לא נגע נכנסנו לספק אם באמת הוא מתקדש ונפקה מנה אם ננהוג בו בקדושת מוקדשים בקדושת קורבנות אבל הדינים האלה רבותיי בבכור אדם לא נשנו כלל ועיקר. רבנו לא זוכר רק את הדין הזה של א ניתוח קיסרי. משמע מדברי רבנו שבבכור אדם די שיצא או הוצאה דרך פי הרחם. גם אם לא נגע הוא נחשב בכור ואז למה היא נפקה מינה כל כולה למה היא נפקמנה? לעינין ממון ומשום כך נותן מתנה לענימר. אלא שבגלל הספק של הגמרא בבכור בהמה טהורה אמרו שיפדה בכור שנשלף על ידי מלקחיים יפדה אותו אבל בלי ברכה בבחינת ספק ברכות להקל אבל לענות דעתנו אנו אומרים כל הנדונים האלה לא דנו אותם אלא בבכור בהמה טהורה ובגלל חומרת קודשים שמירת שמירת קדושת הקודשים אבל בבכור אדם מאחר ואין לו קדושה עצמית בכל הקדושה הזו היא בסך הכל בשביל מתנות כהנים לתת לו פדיון לא הקפידו במ שהקפידו בבכור בהמה ומשום כך גם אם הוא צע על ידי סין על ידי משהו ולא נג דע בפי הרחם אבל דרך פי הרחם זה נקרא לפתור רחם וחייב בפדיון עם ברכה והרב יוסף אומר לכתחילה לא יברך בגלל מחלוקת הפוסקים בזה ואם ברך יש לנו על מי לסמוך ונראה לנו דעתנו שלפי רבנו ולפי מרן מאחר ולא הכניסו את כל הספקות האלה שנמצאו במסכת חילין לעניין בכור בהמה תורה לא הכניסו אותם לעניין בכור אדם משמע שיש כאן שני ינים שונים במהות בגלל הטעמים שאמרתי לכם. רבי ח