מעשה שהיה כך היה שבבית כנסת התרימו למען בניין בית הכנסת. זה אמר שהוא נודר כך וזה אמר שנודר כך בסכומים מסוימים. כל אחד אמר את אשר הוא חפץ לדור למען בניין בית הכנסת. ואדם שנדר סכום מסוים בסכום נאה אבל מי התוך כדי דיבור חזר בו אומר אני חוזר בי והשאלה היא האם הוא יכול לחזור בו בתוך כדי דיבור מהנדר לפני רבים שאמר שהוא תורם סכום מאוד נעה או לא ובכן הוא יכול לחזור בו תוך כדי דיבור כי כלל גדול בכל התורה כולה בכל דבר אם חוזרים בתוך כדי דיבור החזרה היא חזרה חוץ משישה דברים בעבודה זרה מגדב ממר מקדש אישה שהוא לא לא יכול לחזור בו תוך כדי דיבור והוא חוזר בו תוך כדי דיבור הוא כבר צריך לתת גט וכן נותן גט לאשתו לא יכול לחזור תוך כדי דיבור בין היתר בין שישה דברים שאינו יכול לחזור בו תוך כדי חיבור הוא המקדיש. מה זה המקדיש? כשהוא אומר הרי בהמה זו עולה, בהרמה זו שלמים, הקדיש אותה לכובן ומיד חזר בו תוך כדי דיבור, לא מועיל. כי כאמור, ההקדש כשמקדישים לשם המקדש, גם אם הוא חוזר תוך כדי דיבור, לא מועילה חזרה. השאלה היא, האם נדר לבית כנסת הוא נחשב כהקדש ואינו יכול לחזור בו או לא. למשל, אם אדם בא ואומר אני אתן את הבלוקים, אחד אומר אני אתן את הריות, אחד אומר כך וכך. האם הקדש לבית הכנסת הוא כמו הקדש למקדש ואין אדם יכול לחזור בו תוך כדי דיבור או לא? היו כאלה מפוסקי הלכה שאמרו שהקדש לבית הכנסת כמוהו כהקדש למקדש ולא יכול לחזור בו אפילו תוך כדי דיבור וודאי שאחרי תוך כדי דיבור שוודאי הוא לא יכול לחזור והיו כאלה שאמרו שגם הקדש בית כנסת אינו שונה מנדרים ומשבועות ויש לנו כלל שבנדרים ובשבועות אם אדם נשבע וחזר או תוך כדי דיבור אפילו שהוא נשבע בשם השם השבועה בטלה כחזרה תוך כדי דיבור יכולה לבטל את השבועה כדין שבואה בטעות וכן אם נדר נדר וחזר בו תוך כדי דיבור הריזרה היא חזרה אז מאחר וכשאדם נודר אם זה בסכומי כסף אם זה בחומרים הרי כל הדברים האלה הם מגדרי נדרים נכון שנוהגים בלשוננו לומר שדברים כאלה הם הקדש כיוון שזה מושג אלו הם מושגי הקדושה של ימינו ואין לנו מקדש עד יבנה המקדש מהרב ימינו אבל זה עוד לא אומר שהבסיס שלהם הוא בסיס של הקדש אלא הבסיס שלהם הוא בסיס של נדרים ושבועות שכאמור ניתן לחזור בהם תוך כדי גיבור באמת יהיה אדם שקול בזמן שהוא נודר במיוחד שהוא נודר ברבים כדי שלא יחשד כמישהוא עושה דברים לשם הראוני או לשם כאילו חוכה ותלולה לא אם כבר הוא נודר ברבים יש שקול ומה שנדר נדר אבל כאמור למרות הכל נראים לנו דבריהם של אלה שאומרים שאם חזר בו תוך כדי דיבור החזרה חזרה. יש לציין שזה שונה או כבר פעם דיברנו מכך ממציאות שבה אדם אמר נניח בשביל תפילה או בשביל מבורך 150 יש מי שמוסיף יש מי שמוסיף יש מי שמוסיף שלוש פעמים אף אחד ולכן הנדר חל על אותו אדם והנה למחורת בבוקר לא הגיע לתפילה ואז מה עושים מטבע הדברים או מוכרים מחדש או נותנים לזה שהיה שאמר לפחות ממנו אם למשל מישהו אמר 140 וזה אמר 150 נותנים לזה שאמר 140 אם הוא חפץ בדבר אם הוא לא חפץ אם הוא אומר מחר ראיתי כי שזה גל 150 אם כבר נמלכתי בדעתי אז זה לא תופס כיוון שהוא כבר לא היה ברמה של קיום הנדר אבל יכולים להציע לזה שמר 140 או למכור מחדש אם מוכרים מחדש היה ולא הרע נזק לבית כנסת מבחינת הנדר כגון שמכרו ביותר 150 או 150 או ביותר 150 אדיי זה שאמר 150 אינו צריך לפצות את הבית כנסת כי אין לו נזק. אבל הרי מה יהיה עם ה-150 שהוא אמר? זה שהוא לא הגיע זה בעיה שלו, לא בעיה של בית כנסת ואז השאלה אם הוא חייב לתת את ה-150 או לא. נראים הדברים ש-150 זה כפוף לכך שהוא יתפלל או יקום במבורך כי על דעת כן הוא נודר. אבל אם אם הוא לא בא וארע נזק בית כנסת כי חזרו מכרו ובמקום 150 קיבלו רק 50 הוא צטרך לפצות את הבית כנסת על ההפסד ואיזה הפסד היה? כי היה לנו כבר 140 והוא אמר 150 עכשיו מה שקיבלנו זה 50 אז יש לנו הפסד מ-50 עד 140 את ההפסד הזה הוא צריך לפצות כי סוף סוף בזמן מכירה אמיתית הוא גרם נזק לפחות מדיני שמיים הוא צריך לפצות אז יש הבדל בין דיני דרים ובין דיני גרמה בן זיקין במוח בעסקי שמיים שוודאי ודאי צריך האדם לזהר בהם היטב הטב רבי חני בן גשמ