שאל השואל ואמר שחברו שגר עמו אצלו בדירה נסע לחול לתקופה מסוימת וזה לצורך טיול ואיננו עובד והוא דחמך והנה מגיע מגיעים מכתבים מבנקים והוא רואה שהוא הסתבך אותו חבר באיזשהיא יתרת חוב כלפי גורם בנקאי מסוים וכנראה שעוד לפני שיצא לחול הוא הותרע ולא שת ליבו או לא שם ליבו לאותן התראות ואז העביר הבנק את החוב למנגנוני גביה ומנגנוני גביה אלה הם בדרך כלל עורכי דין אשר מטפלים בגבייה בצורת דורסנית למדאי. מה הפירוש? פותחים תיק הוצאה לפועל כנגד החייב וסורקים מבחינת המחשב כל חשבון בנק אפשרי באיזשהו בנק בכל רחבי הארץ שמה יש לך חייב איזשהוא סכום מעקלים כל סכום שנמצא ואז מטרים בו אם עד יום כך וכך לא ישלם את הקרן את הריבית את דמי האגרה את דמי העמלה אז זה נושא ריבית ריבית ריבית ועוד אותם מנגנונים אין להם שום רחמים כי זו פרנסה תם הם אלוקות ממש כמו עלות מזה הם חיים הם אפילו מעוניינים כל מה שחייב ירדם יותר אזי הסכומים נעשים גדולים יותר ענקיים יותר וכשראה החבר שהחבר שלו שנמצא בחוץ הארץ עלול לחזור חוץ הארץ עם חוב תפוח למדאי הלך ופרע את דרישת החוב שהייתה הרבה יותר מהקרן ודרש מהם סגירת התיק מחר והם באו על סיפוקם וקיבלו את מלא תביעתם אכן נתנו לו את המסמך כי התיק הוצאה לפועל נסגר. כתוצאה מכך אותו חבר לא עוקל לו סכום מסוים בבנק. כי אם היה עוקל הסכום מסוים בבנק אז הבנק השני גם כן היה מפעיל מנגנוני גביה. כששב אותו חבר מחוץ לארץ סיפר החבר הזה שבארץ את מה שקרה. ואמר לו, "שלם לי את מה ששלמתי לך." אמר לו, "אתה פרייר ששילמת את הסכומים האלה. אני הייתי מסתדר איתם." והשאלה היא מה הדין? האם עם המשלם או עם החייב אשר טוען שהוא היה מסתדר איתם? ולכן הוא לא מוכן לשלם. כואב לו על חבר אבל הוא לא מוכן לשלם. מה הדין במקרה כזה? והנה רבותיי, אנחנו מוצאים בדברי רבנו בפרק 26 מהלכות מלווה ולווה. אומר רבנו בהלכה בהלכה חטא לפי כתבי יהודי תימן ו לפי דפוס וילנה ואלה הרב שקדם ונתן לבעל חוב את חובו אחרי זה חוזר וגובה מן הלובה כל מה שפרה על ידו אף על פי שהייתה מלווה על פה או בלא עדים כלל כלומר אם יש הרב אשר רואה שהמלווה טובע ללובה חוב כמה ערב בסלקט את החוב הזה זכאי לקבל מן הלובה את ההחזר של התשלום ששלם עבור המלווה וסלק מעליו את המלווה במי דברים אמורים בשאמר לו הלובה בעץ שנעשה לו ערב ערבני ושלם אבל אם עמד זה ברשות עצמו ונעשה ערב או קבלן או שאמר לו עלובה ערבני ולא הרשעה הוא שיתן ופרע החוב אין ללו וחייב לשלם לו כלום כלומר אם ה הערב הזה לא קיבל רשות מן הלווה לפרוע אלא הוא מיוזמתו הלך ופרע אף על פי שאין ספק בעצמו של החוב אין הח חיב חייב לשלם לערב כי הוא ביוזמתו הלך ושלם. רק אם הלובה אומר לו שלם אז צריך החייב לשלם לו. אומר רבנו וכן הפורח שטר חובו של חברו שלו מדעתו כעת לא מדובר בערב אלא בסתם אדם חבר וחבר וכן הפורע שטר חובו של חברו שלו מדעתו אפילו היה חוב על המשכ אין עלו בחייו כלום ונוטל משכונו בחינם והריבת זה הנותן את מאותיו שמה היה הלובה מפייס את המלווה ומוחל לו כלומר אומר רבנו שאם חבר פרע חובו של חברו שלא מדעתו לא ביקשת רשותו עשה לו טובה ועכשיו הוא טובע מן החייו עשיתי לך טובה פרעתי לך תן לי את ההחזר יכול החייו לומר לו מי בק מי אתך רמוס חצרי אני הייתי הולך ומפייס אותו ואפילו ההלוואה הייתה על המשכון הייתי מפייס אותו למחול ולחזיל את משכוני ולכן מי ביקוד מידך הוא פטור באמת דעה זו שרבנו לפיה יוצא שאותו חבר ש וסילק את הסכנה של המנגנון הגביה הזה מעל חברו ששה בחול לכאורה החבר ששעה בחול פטור משלם כי יכול לומר לו יכולתי לפייס אותם מי בקצות מידך באמת יש חולקים על רבנו על דעתו זו שרבנו וזה מובא בשולחן ערוך חושי משפט סימן קל בפ פי הדעה החולקת חייב ה החייב לשלם לחבר את אשר סלק מעליו את הסכנת הפרעון הזו במיוחד שיש משכון או כספים או קלים השאלה היא האם רבנו היה אומר את הדין שלו שכתב אותו היה מיישם אותו גם במציאות חיינו זו שמפעילים בה מנגנוני גביה או לא. נראה שאפשר שרבנו היה מודה שבנסיבות של ימינו יצטרך החייב לשלם לחבר שפרה. וזאת על שומ. כיוון שרבנו נמק מדוע חייו יכול להיות פטור וכך שיכול לומר לו אני הייתי שמה יכולתי לפייס אותו בגמרא ממשילים את המלווה כמו אריה שמאיים לטרוף ארי שבא על חברו על שדה חברו ובא חבר וסלק את הארי מבריח ארי מנחסיו אז נכון שהוא עשה לו טובה גדולה מאוד שבריח אבל זה רק גרמה. ויכול האדם אולי לומר אולי גם אני יכולתי להבריח את האר הן במקלות, הן בלת לו בשר וישב ושתוק. אולי הייתי מפייס אותו באיזשהיא דרך. אז כיוון שזהו המבנה של הטיעון, נראה לנו שבנציבות של מגנוני הגביה רחוק המציאות מאוד וזה מעשים שבכל יום. שהמנגנונים האלה יוותרו לאדם נכון בכלל יש יותר מן כלל אבל נראה שרו המכריע של המקרים שהם אינם מוותרים וזאת משום שהחוק סיפק או נתן להם כוחות אדירים בידיים שלהם הצמדה ריביות אגרות א יכולת יכולת סריקה ומעקה אחרי כל חיסכון והנזק שיהיה ללובה הוא אדיר. הוא אדיר הוא לא רק ב איך קוראים נניח אם היה לו איזשהו כסף היו מעקלים וזה עדיין סכום קטן מהסכום הנדרש אלא גם כשיחזור עדיין הח העיכול יהיה רובץ ולא יוכל להכניס שום כסף לאב בנק. כל כסף שהכניס לבנק מיד יתפס לא ולכן נראים לנו הדברים שבימינו שלנו אנו יכולים לומר שסתם כל אדם ממוצע אצל כל אדם חייב בנסיבות כאלה היה אומר לחבר ישאר כוחך ששיברת ישאר כוחך שצילקת מעליי את הארי הזה ישאר כוחך סגרת לי את התיק ולכן נראה לנו שהוא התחייב אוכדי להמחיש מדוע אני אומר שאפילו רבנו אפשר שהיה מודה בדבר הזה? מעשה שהיה ככה היה ש בת אחת כשרה מישראל הסתבכה באיזשהו חוף קטן ואז הפעילו כנגדה מנגנון גביה וזה מדובר לפני עשרות שנים נחלץ האבא לעזרתה והלך ופרע לה את החוב וקשת הרע לה את החוב את אטום לדבריו הוא אפילו קיבל מסמך שאכן הכל שהוא שלם אבל מה כיוון שהוא לא פעל עם עורך דין אלא באופן פרטי מאוד יכול להיות שנתנו לו איזשהו מסמך אבל במקרים האלה לא מספיק מסמך שקיבלנו את פרעון החוב ואינך חייב יותר אלא חייבים לסגור את תיק ההוצאה לפועל. שאם לו כן תיק ההוצאה לפועל הוא ממשיך להתקיים והוא ממשיך להיות פעיל. וכך קרה רבותיי שאכן באמת כנראה לא סגרו את התיקוצאה לפועל וכבר אותו גורם עורך דיני שכאמור כבר קיבל אתעת הזהב שלו וכבר הלך אולי מת אולי כבר הלך בינתיים לימים עורך דניין אחר מ ד אורך דין אחר שכאמור הם עטים על כל תיקי אות פועל הפתוחים מתביטים מתחברים אליהם מציעים לחייבים את שירותיהם לאנושים את שירותיהם ואז הם מפעלים את המנגנון וכולי מתברר רבותיי שהמשרד הזה ראה את תיקאוצ הפועל חישב מאז עד היום בעשרות שנים את מה שלא כתוב בתיקה הוצאה לפועל שהוא כבר סגור ואת החוב זה היה חוב של אלפי שקלים סך הכל ותבע עכשיו עשרות אלפי שקלים עשרות אלפי שקלים לא עיל לאבא תחנו אומר רבותיי אתם באים אחרי השנים רבות לא מצאתי את המסמך שאני פרעתי לא אילו כל תחנוניו אלא עד שהוא שילם לאותו משרד עורכי דין ליטרה של אלפי שקלים למרות שהוא כבר פרעטום ובלבד להסיר מעליו את האיום שילכו לבית משפט ואז הוא צריך עורך דין ואז צריך לבזבז זמן וכספים ולך לדעת אם המשפט לא יהיה מספח אתה לא יכול לדעת הכל מאוד מאוד מסוכן לא היה לו ברירה אלא נאלץ לתת להם איזה ליטרה לספוג עוד סתירה ואז לבקש מהם שהתיק הוצאה לפועל נסגר לחלוטין ללמדנו שכאמור האריות של ימינו אינם דומים לעריות של התלמוד שהאריות של התלמוד עוד ניתן להבריח אותם אבל אפילו על ידי אדם עצמו דין מה הייתי מפייס נלה אבל האריות של ימינו קרוב בוודאי בלי לתת להם להתרע בשום פנים ואופן בשום פנים ואופן ולכן נראה לנו שרבנו היה מודה שאכן יש לחייב אותו את החייו לשלם לחברו את דמי הכספים ששלמו כדי לסגור לגמרי אתקוצה לפועל רבי ח