שאל השואל ואמר האם אדם אשר נעצר לתקופה מסוימת בגלל חשדות מסוימות מסוימים או אדם אשר בגלל שלא פרע חוב מזונות לאשתו הואשלח בית הסוהר לתקופה מסוימת האם כשישתחרר מברך הגומל או אינו מברך הגומל? שאלה שאינה כלה כלל ועיקר משום שקודם כל ההלכה אשר קובעת לאמור ארבעה צריכים להודות זה פרק עשירים ברכות הלכה חטא בדברי רבנו חולה שנתרפא וחבוש יצא מבית האסורים ויורדי הים כשיעלו והולכי דרכים כשיגיעו לישוב היא הלכה סתומה אין בה פרטים וגם פוסקי הלכה נחלקו בדעותיהם הם רק הארבעה אלה או גם דברים אחרים רעים שיכולים לקרוא לו לאדם השולחן ערוך בוחר בדרך השנייה ואילו הרמה ורבנו רק ארבעה אלה צריכים להודות והמציאות המנהגית מוכיחה שבני אדם עולים מברכים ברכת הגומל לפי הוראת ליבם ואינם תמיד או לא תמיד נמלכים או שים במורה הוראה ולכן כפי שאמרנו ההלכה הזו איננה קלה כלל ועיקר מדוע כי לכאורה כשאנחנו מדברים על הולכי דרכים דיקנו מדברי רבנו כשיגיעו לישוב כי כשהולכים בדרכים שאין ישובים מימינם ומשמאלם של אותם דרכים הם נמצאים במצב של התנתקות מעולם היישוב ואז הם חשופים אולי למציאות של סיכונים, בעלי חיים, לסטים אולי היו גם גורמים בטחונים ולכן מברכים הגומל. אבל הולכי דרכים אשר ממינם ומשמאלם ישובים. אמרנו שלפי רבנו אין ברכת הגומל. כיוצא בדבר אמרנו שהיורדי ימים בתנאים של אז יש בהם סיכונים ולכן מברכים. אבל גם לא חילקנו בימינו שה אוניות הגיעו לידי שכלול גדול יותר. יש אמצעי תקשורת בין הללו שנמצאים באוניה לבין גורמים גורמי הצלה אחרים. לא חלקנו אלא אמרנו פועיד ובמציאות כזו יש דרגה של סיכון. מברכים אף שכאמור בימינו אפשרויות העצלה גדולות יותר לפי כך באמת בעניין חבוש פוסקי הלכה האחרונים נחלקו מן הקצה ל הקצה היו שאמרו שדווקא אם נידון ונעצר אצל גויים לא אצל יהודים והיו שאמרו גם את אצל יהודים אבל אם הוא נידון בדיני נפשות והיו שאמרו גם על דיני ממונות אבל יושבה חושך וצל מוות עני וברזל כלומר אם יש אזיקים לא על הידיים או הרגליים אם הוא נמצא בתנאים של חושך וצל מוות אז אז מברכים כשיוצאים בצוהר כזה גם אם העונש היה על בסיס של עבירות ממומניות. אבל בימינו שאין לו אזיקים לא בידיו רגליו הוא נמצא בצוהר בעבירות ממוניות ולא עוד אלא יש ניקוי שליש, יש לו חופשות, יש לו תנאים גדולים, יש לו אפשרות של חנינה. אז לכאורה אין מקום לברך ברכת הגומל בנסיבות כאלה. אבל יש כאלה שאומרים לא כל שהוא שלח לבית הסוהר אפילו על ענייני מס או כל דבר אחר הרי נשלם ממנו האחרות שלו אוכ שיצא יברך הגומל נראה לנו דעתנו שחכמי ישראל הם הם שתיקנו ברכת הגומל לארבעה האלה ואנחנו נקיים את התקנה הזו בהתאם לדבריהם. אם מתוך דבריהם אנחנו יכולים ללמוד מגבלות ברורות, אנחנו נסייג ולא נקיים את התקנה או לא נברך ונאמר ישתנו התנאים. אבל אם אין מתוך דבריהם התניות ברורות בעניינים האלה אלה אזי דומה שכמו שאמרנו שבימינו אפילו הולכי מדברות אפילו יורדי ימים ואין לומר הולכי דרכים בגלל יכולת התקשורת אמצעי תקשורת הנגישות והזמינות של גורמי הצלה לסיוע לכאורה כבר דרגות הסיכונים ממש מזעריות אז לכאורה אין מקום עוד לברכת הגומל ואפילו חולה שנתרפה בגלל הנגישות לבתי חולים, אמצעי השכלול שיש בבית חולים, כדומה של הרפואה. אז אחורה היינו צריכים לבטל את התקנה הזו בפועל ולא לקיים אותה להללו שאומרים רק הארבעה והללו שיפרשו את הארבעה בצורה דבקנית. היינו צריכים לבטל את התקנה על כל פנים לא לברך ברכת הגומל. כיוון שכאמור הכל שתי אבל נראה לנו דעתנו. כיוון שחכמי ישראל לא יתנו תנאים מפורשים וכל עוד לא יתנו תנאים מפורשים, אין לנו אלא מה שאמרו בין בשביל לחייב ברכה בין בשביל לפתור מברכה. לפתור מברכה רק ארבעה ולא יותר מארבעה. לחייב ברכה כשנופלים בהגדרה של אותם ארבעה. גם אם כאמור נשתנו התנאים לטובה בימינו ומשום כך נראה לנו דעתנו כל שבאמת אדם הושלח לבית זוהר ונעצר עד אם זה מכוח החוק לזמן מסוים אם זה שעניינו תלוי ועומד עד להוראה של שופט אם ישחרר או לא ישחרר ומתי ישחרר הועיל ו הוא נכלה ואינו ברשות עצמו ונשללה ממנו חירותו אז הדבר נחשב כעלה בשביל לברך הגומל ולכן כל שהשתחרר ממעצר או מבית זוהר אפילו על ענייני חשדות אפילו על עבירות מוניות אפילו שלא היה כבול באזיקים כן למרות כל אלה נראה לע שיש צורך לברך ברכת הגומל רבי חנן בנגש