שאל השואל ואמר שהוא כבר מבולבל מההוראות שלנו בנוגע להכנת חינה בשבת. מותר או אסור ובאלו מקרים ובאלו נסיבות ומה הטעמים ומה הנימוקים. ולכן נבאר אחת לאחת למצוא חשבון ונקדים ונאמר שהרבה פעמים בשאלות אשר אנחנו נשאלים בא מטבע הדברים כיוון שאנחנו שואלים המון המון שאלות אזי יש פעמים שהתשובה כל כך קצרה קצרצרה לפעמים מילה אחת לפעמים שתי מילים שלוש ואין צעס ספק שיש פעמים שאנחנו צריכים להעריך ולא לקצר אבל קוצר הזמן דוחה ולכן יש ונוצרות מבוכות והסביר באמת דברים אמורים תחינה, הכנת דחינה מתקשרת, מתחברת לדין של לישה של גיבול בשבת. לישה וגיבול בשבת הם הבאת נוזל בחומר גס והפיכתו על ידי הנוזל וערבובו להיות עיסה. להיות כמו עיסה. אם העיסה היא גסה זה נקרא לש או מגבל וזה אסור מןתורה עם דרך ללוש או להכין עיסות כאלה זה אסורתורה ואם העיסה היא רכה ודלילה אזי האיסור הוא מדרבנן עכשיו ביחס לתחינה בדרך כלל אנחנו קונים את התחינה בתוך כלים שיש בהם תחינה גולמית. כלומר, כבר השומשום טחון ומעורב עם הנוזל, אלא שצריך לערבבו ולהכין אותו עד לרמה שהוא יהיה עיסה דלילה. ויהיה אפשר לטבל בו את המאכלים שאנחנו חפצים לטבל בו. ואם כן, כשאנו לוקחים עיסה כזו גולמית שעוד לא ראויה לשימוש, אם אנחנו שמים נוזל או מערבבים את הנוזל, בתחינה יש תופעה שבהתחלה, בשלב הראשון היא נעשת גושים גושים ורק ככל שאנחנו מאבדים אותה יותר ויותר היא הופכת להיות גלילה לפי פוסקים בעיקר מחוגי אשכנזים וזה בא לידי ביטוי בשמירת שבת כחתה פר סוף פרק ח סעיף כו שבאמת עיסה כזו אותי גולמית כזו, אין להכין אותה בשבת. כי כיוון שיש שלב ביניים שהיא נעשת גסה, אף על פי שהיעד הוא שתהיה דלילה, אסור בגלל שיש שלב שאתה עובר של איסור תורה. לעומת זאת, יש פוסקים רבים שאומרים מאחר ואני לא צריך את השלב האמצעי, אני צריך להגיע ליעד שהיא תהיה דלילה. מותר, אבל ובלבד שלא יקציף, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. כדי להבין את הדברים. הנה, כשאנחנו לוקחים חילתונה עם מים, אנו בוחשים ובוחשים ובוחשים ובוחשים מקציפים עד שהיא נעיסתית, עיסה דלילה. עכשיו יש פעמים שאחרי המתנה של יום או יומיים היא נעשת עיסה לא דלילה ואז אנחנו מערבבים עם קצת נוזל ובוחשים והיא חוזרת להיות דלילה. האם מותר דבר כזה? בשבת או לא. תשובה, אם אנו בוחשים שלא כדרך שאנו בוחשים בחול מותר. כי מצד הדין הכל כבר מוכן מערב שבת. אבל אם נעשה כדרך שאנחנו עושים בחול אסור. למשל ניתן דוגמה. בדרך כלל בחול מחזיקים את הכלי שיש בו את החלבה ולוקחים כף ומערבבים ב בורה כזו זה נקרא כדרך שעושים בחול וזה אסור אבל אם אנחנו נעשה בסכים לא בכף או באצבע זה שינוי כיוון שאנחנו עושים את זה לא כמו שעושים בחול אז מותר או בכיוון הפוך לבחוש בכיוון הפוך שזה קצת לא נוח אז זה נקרא שינוי הועיל ואין אנו עושים את זה כעובדין דחול מותר. מורי אומר בפרק 22 מהלכות שבת, הלכה יב, הערה כד, הוא אומר את הדברים הבאים ש בכך היינו נוהגים א הוא אומר ואין סברה לאסור לערב שני מיני אוכל ואיסור הטריפה הוא כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכך היו נוהגים איסור לטרוף חלבה בשבת כדי להקציפה וכך הדין בתחינה שמותר לדללה במים כדי שתהה נוחה לטבול אך אסור לה כציפה משמע עובדין דחול ואם כן הוא מתיר לערבב את התחינה ביום שבת התחינה הגולמית כאן הוא לא מבואר אבל מורי מתיר הרבה פחינה הגולמית ביום שבת רק לא להקציף אותה כדרך שעוסה בחול כי הראיעת היא שתהיה דלילה רק שלא יקציב כדרך שעושה בחול אלא בשינוי כאן המקום להאיר מה זה נקרא עובדין דחול עובדין דחול כדרך שעושים את אותה מלאכה בחול ולכן יש עובדים בחול של בישול יש עובדים שלחול של גיבול יש עובדים לחול של בנייה וכן הלאה וכן הלאה. ולכן אם שואלים אותי האם מותר לערבב תחינה ביום שבת ואני אומר אסור לעשות כן משום מגבל הכוונה בדרך הערבוב הרגילה אסור משמעובדים דחול של מגבל אבל אם יעשה בשינוי מותר ובזה אין ספק שלפי מורי אין בזה שום איסור. הנה רבנו אומר בתחילת פרק 21 הלכה ראשונה נאמר בתורה תשבוט אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבוט מהן ודברים הרבה הן שעשרו חכמים משום שבות מהן דברים אשרום מפני שהן דומים למלאכות ומהן דברים עשרום גזרה שמה יבוא מהן איסור סכלה אז שמנו לב, יש דברים שעוסרים אותם משם שהם דומים למלאכות ויש דברים שעוסרים אותם משום גזרה שמה יבוא מהן לידי מעשה זקלה ולכן כל מלאכה ומלאכה יש לה את האיסורי דרבנן שלה בגלל הדמיון בגלל החשש שהיגיע למצב כזה ולכן אמרנו שאם אדם מקציף אם אדם בוחש כדר דרך שהוא עושה בחול ה זה כמו מגבל לא שיש בזה איסור של גיבול אלא כמו מגבל וזה עשו מדרבנן אלא עליו לעשות שינוי רבי חניה בנגש ד