אמר מתי המפטיר מברך הגומל אם יש לו ברכת הגומל האם ברכת הגומל לא מעב הפסק בין הברכה האחרונה שאחר מפטיר ובין הברכות שלפני קריאת התורה ובכן לכתחילה רצוי שיברך מיד אחרי שביעי דהיינו לפני המפטיר ואם ברך אחרי המפטיר זה לא נקרא שהוא הפסיק. עכשיו, כדי להבין את ההוראה הזו, עלינו להסביר שמצד הדין ברכת ההודעה, דהיינו ברכת הגומל בכלל בכלל לא קשורה לקריאה בתורה. בגמרא. אין לזה זכר הקושר את הברכת ההודעה או ברכת הגומל לקריאה בתורה. וגם הרמבם בפרק עשירי מהלכות ברכות הלכה חטא כתב ארבעה צריכים להודות חולה ש נתרפה וחבוש יצא מבית האסורים ויורדי הים כשיעלו והולכי דרכים כשיגיעו ליישוב וצריכים להודות בפני עשרה ושניים מהם חכמים שנאמר וירוממו בקלעם ובמושב זכנים הללוהו וכיצד מודה עומד ביניהם ומברך ברוך אתה השם וכולי אין זכר לקשר בין ברכת ה גומל ובין ברכת ה ובין קריאת התורה. אבל התוספות בברכות דף נד עמוד ב אמרו שהמנהג הוא שמברכים את הגומל בקריאת התורה הואיל ואז יש 10ה מישראל כלומר הנתונים קיימים הנתונים צריך להיות 10 מישראל ושניים חכמים לכן זה הזמן אז לברך ברכת התורה ומשום כך הגומל. ומשום כך מרן השולחן ערוך כתב בסימן רכיט אור החיים שולחן ערוך סימן ריט א בסעיף ג ונהגו לברך אחר קריאת התורה לפי שיש שם עשרה כלומר מרן השולחן ערוך אומר דע זה לא מעיקר הדין אלא נהגו למה הואיל ויש שם עשרה ממילא נבין שאדם אשר לא עלה לתורה ויש לו ברכת הגומל הועיל והוא לא היה מוכן לקרוא בתורה לא לא התכונן לפני כן הועיל וכבר רבו רבו העולים וזה תורח ציבור הרי מעשים שבכל יום אנחנו רואים בהרבה בתי הכנסיות קם אדם אשר יש לו את החובה לברך הגומל בזמן שקוראים בתורה עומד ואומר את ברכת הגומל דהיינו אפילו שהוא עצמו לא עולה לתורה וממילא נבין עוד משהו שמבחינה זו ניתן לברך הגומל גם בלילה דהיינו בזמן שאין קריאת התורה בלילה אין קריאת התורה וניתן לברך הגומל בלילה למשל אדם אשר כבר החר הרבה זמן בברכת הגומל והוא חולה והוא חולה שנתרפה ועכשיו שאלת הרב הרב אמר ודאי שאתה צריך לרך גומל בנסיבות כאלה ובאותו זמן היו לו עשרה מישראל לפניו שזה לילה אז הי מברך הגומל באותו מעמד כי הוא כבר החר יתר על המידה ובאמת בטור אור החיים סימן רשעט נאמר שאין לאחר את ברכת הגומל. ואם החר מלברך, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה. כלומר, לדעתו, אין הגבלה מבחינת הזמן שירצה. יש חולקים על הנקודה הזו אם אין לגמרי כל ההגבלה. אבל הוא אומר, יש לו לברך כל זמן שירצה. כבר בפרישה הוא אומר, אבל באורחות חיים כתוב בשם הרמבן דעת שלושה ימים מברכים כלומר לא בלי הגבלה של זמן אומר הפרישה הוא מביא בשם אורחות חיים בשם הרמבן עד שלושה ימים ואני מצאתי כתוב טעם המדמרינן בעירובין הבם נדרך לא תפלל עד שלושה ימים נראה דעת שלושה ימים קראוי בדרך ונראה לי דאף על גב דענן לא נהגנן כן היינו מטעם שאנו אין שאנו אין מכוונים כל כך בתפילה מכל מקום הטעם שפטור הבא מן הדרך עד שלושה ימים הוא מפני שנחלש מחמת תרדת הטרך וכולי אה אותו טעם לא נתבטל ושייך גם כן בזמננו וכולי במרן הבית יוסף גם הוא מביא אפילו קדם לפרישה והביא את אורחות חיים בשם הרמבן אבל הוא גם הוסיף את דברי הרשבא שקיבל מהרב יונה דעת חמישה ימים יכול לברך יוצא איפה שהתור אומר אין לה אחר ברכת הגומל ואם אחר יש לו תשלומים כל זמן שירצה ואלו הראשונים האורחות חיים בשם הרמבן אומר עד שלושה ימים לא מעבר לזה והרשבה בשם רבנו יונה אומר עד חמישה ימים לא מעבר לזה בין כך ובין כך הקיצור שולחן ערוך בסימן סא' לקח לו את זה כדי לומר הלכה מעניינת. הוא אומר בסעיף ב' ולכתחילה אין יותר משלושה ימים. ולכן אם ניצל ביום ב' יברך מיד בלא ספר תורה ולא ימנתין עד יום חמישי. כלומר אומר הקיצור שחול ערוך כיוון שמעשה הצלה היה לו ביום שני וזה היה כבר אחרי ספר תורה אז יברך מיד אם יש לו עשרה מישראל גם בלי להמתין עד יום חמישי כי עד אז יעברו שלושה ימים וכן אם היה אבל שאינו רשאי לעלות לתורה הרי כל שבעה ימים אסור לו לעלות לתורה ורא לו נס הצלה והוא צריך לברך הגומל ימתין אלא יברך מיד אך יברך מעומד לפני עשרה ובדיעבד אם אחד יותר משלושה ימים יכול לברך גם כן אחר כך מה אנו רואים אנו רואים שבאמת הקשר בין הקריאה בין ברכת הגומל קריאה בתורה הוא לא הכרחי הוא מנהג מנהג יפה הוא מנהג פרקטי מעשי אפילו יש כאלה שאמרו שזה כמו כאילו מקריב זבח תודה למרות שגם על זה השיגו הרי מברכים בלילה מברכים בשבתות ים טובים ואין בהם קורבן תודה לכן הטעמים הם טעמים. המנהג הוא מנהג מושכל, מעשי ויפה וככה אנחנו נוהגים. אבל מכאן ועד לבוא ולבוא ולמנוע או להמנע תברך ברכת הגומל אפילו בלילה. כך מביא שערים מצוינים בהלכה בשם החתן סופר ועוד. אבל מורי מביא ומנהגנו כך מורי מביא בעמוד תרמד על דברי רבנו ומנהגנו ש צריך להודות מזמינים אותו לעלות לתורה ביום הקרוב ביותר אם בשבת או בשני או בחמישי עולה וקורא בתורה כדת משה וישראל ואחר שמברך ברכה אחרונה ועונין הציבור אמן ובכן יוצא לפי מורי אדם שנצל ביום שני מברך ביום חמישי בניגוד למה שאמר הקיצור שולחן ערוך שאין להאחראי יותר משלושה ים וכך מורי מעץ שזה המנהג שלנו. אבל בין כך ובין כך, גם מורי יודע שכל העניין הזה של ברכה אחרי קריאת התורה הוא רק מכוח מנהג. ולכן אם נפצר ממנו מלוא בתורה או מלהזדמן לקריאת התורה והזמן כבר מופלג בוודאי ודאי שיברך בפני 10ה מישראל ואפילו בלילה אם עשרה מישראל נזדמנו לו בלילה זה גם אור יודע ומכאן למפטיר המנהג הוא שמברכים אחרי קריאת התורה עלולים לבוא לומר שאולי ברכת הגומל מהווה הפסק בין הברכה של ה בין הברכה האחרונה על התורה אחרי המפטיר ובין ברכות הקריאה קריאה בתורה יכול להיות אולי לפי שיטת מעריץ בגלל שהוא הדחיף כלומר חייב להדחיף בין הקריאה בהפטרה למפטיר והורה לשים מטפחת על הספר ורק לאחר שברכת ברכות ההפטרה מתחיל לקרוא בהפטרה אזי גוללין אבל לפי רבנו קודם כל גוללים ואחר כך קוראים את ההפטרה וכך גם אצל השרעב ולכן גם השרעב וגם הללו שנוהגים לפי רבנו נהגו לומר אחרי המפטיר בין המפטיר ובין ההפטרה מורבדו בכו ולא ראו בזה שום הפסק יתרה מזו כל מי שמעיין בתקליל יראה שהיו כאלה שלא רק גלו את הספר תורה אלא החזירו את הספר תורה לתוך ההיכל ורק לאחר מכן הוא קרא את ההפטרה הם כל הדברים הנלבים הרי שמבחינה עקרונית לא נראה בכלל שזה גדר הפסק אם מברך הגומל אחרי הברכה על התורה אחרי המפטיר אבל בכדי לצאת אולי היא די חבת כולם ומחשש שהם יגידו שזה גדר הפסק ומאחר ואלה הם מנהגים אמנם שאין לזלזל בהם אבל יכולו אחרי שביעי לעמוד ולומר את ברכת הגומל ואחר כך יקום להפטרה אין בכך מאומה וכך יצא ידי חובת כולם רבי חנן שם