ואנחנו נלך שאל השואל מה הוא לתת בימי שמחה לפראקים יחד מהמשפחה ולעשות פיקניק בתוך הפארקים כמובן עם אוכל קשה למעדרין הם דאגה לנטילת ידיים, עם ברכות. האם הדבר הזה מקובל על ההלכה או אינו מקובל על ההלכה? ובכן, ברור מעל לכל ספק שלכתחילה במציאות של ימינו הדבר הזה לא מקובל על הלכה כלל ועיקר, אבל מה רע יבוא משיח צדקנו ולכשתתחדש הסנהדרין מדינת ישראל תהיה באמת לא רק מדינת העם היהודי אלא מדינה יהדותית בצוויונה ובאופיה אזי יהיו מפקחים מיוחדים אשר ימנעו את הפריצות ובדרך כלל מגיעים אליה מתגלגלים אליה ברב או במעט בנסיבות כאלה של פיקניקים. רבנו אומר בהלכות שביטת יום טוב פרק שישי הלכה כא חייבן בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבים חפסין בגינות ופרדסים בעל הנהרות כדי שלא יתכבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו על דבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים לשמחה ולא ימשכו ביין שהם יבואו לידי עבירה כלומר, רבנו רואה בהתוועדויות כאלה בפארקים פוטנציאל גדול מאוד לתערובת של אנשים ונשים, דבר אשר מרגיל את בני אדם לעבירה. ואין צל של ספק שהמסגרת הבתית המשפחתית היא עדיפה יותר מבחינה זו על המסגרת הפראקית. זו שבשדות, זו שנעשת בגנים. ובאמת שרבנו איננו מעלים את עינו מאפשרות למכשול גם בבית. הוא אומר וכן יזהירו על דבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתים לשמחה ולא ימשכו ביין שמה יבואו לידי עבירה. כלומר גם בבתים אם באמת מתכבצים בני משפחה, ידידים, מכרים, הם עונשותיהם. חלילה חלילה אם לא ישמרו על גדרי הצניעות, אז המצווה תהפך להיות לעבירה. ולא עוד אלא בבתים יש עוד את המץ של השתייה. יין, דבר שאם יפריזו בו עלול הוא עוד להיות למפגע רוחני. כך שור שהעדיפות היא לשמחה משפחתית ביתית על פני שמחה משפחתית פרקית, אבל שלא נחשוב שכאילו המסגרת הביתית מוגנת מעבירה ואין הפקיחה גם במסגרת הבריטית. יש לציין שהדבר, ההלכה הנפלאה הזו שלב רבנו מיצע אותה מן הגמרא, מן התלמוד הירושלמי, מן התוספתה, לא הביאו אותה בהלכות שבת, רק בהלכות יום טוב. כי בהלכות שבת יש עוד הרבה הרבה דברים אחרים מבחינה הלכתית שימנעו בעד בני אדם מלהגיע לפארקים. מה שאין כן ביום טוב ובעיקר בחול המועד בגלל שיש הרבה הלכות שמותרות סביב אוכל נפש. יש מה שנקרא יותר חופש, פחות כבילויות ואז יש נטייה לשמוח בתוך פארקים. ואין צל שספק שלא בכדי התורה בחוכמה רבה מאוד מושכלת. אין אנו צריכים לתת ציון לקדוש ברוך הוא. אבל אנחנו רק רואים כמה תורה זהורה היא תורת הנפש. נתנה דרגות דרגות. וסוגים שונים לשמחה. יש שמחת חול מועד, יש שמחת יום טוב ויש עונג שבת ולא הרי זה כרי זה. ויהיה אפשר אך ורק להתביץ על עונג שבת לפי המסגרת היותר קבוהה והיותר מקודשת. ובני אדם זקוקים גם למה שהוא חורג מעבר לעונג. וזה שמחה וזה ביום טוב. ובני אדם זקוקים למשהו שחורג. עבר לשמחת יום טוב, למשהו שיותר אוירה, יותר קלה, קלילה, גם לזה הם זקוקים וזה בכל המועד, אבל בתנאי שמירת המסגרות, שמירת המסגרות כדי שלא תהיה פריצות, שלא תהיה פרצה, לא ברמה של עריות, צניעות ולא ברמה של שחרות והוללות וכ יוצא בדברים האלה. כך יוצא שמבחינה עקרונית ששמחה שאין כבירות הלכתיות אין מניעה מלשבור את השגרה ולצאת לשמחה בתוך שדה בתוך יער הבעיה מתחילה להתעורר באופן שבו הדברים מתנהלים אם מתערבבות משפחות ביחד וגדרי צניעות נפרצים זה אסור וכל שכן בימינו שרבים רבים מגיעים לפארקינג והם בעוונותינו תרם הסכילו לגלות את מאור של התורה והם לא לבושים בלבוש צנוע והדיבור שלהם איננו דיבור העולם דיבור של עם קודש ועוד כן וחינם מפגעים למרות שאנחנו אוהבים את כולם ואנחנו מקרבים את כולם ורוצים את כולם אבל גם כשרופה וגם אחות כל אנשי הסיעוד ש מצפלים בחולים הם נזהרים שהם בעצמם לא יתדבקו במחלה כי אם הם יתדבקו במחלה איך ירפו את החולים כך גם אנחנו שדוגלים בקירו לבבות צריכים אנחנו להיזהר שלא להדבק במחלות במפגעים הרוחניים האלה באמת גם מרן השולחן ערוך כותב בסוף סימן תקכט באור החיים בלשונו שלו חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגדינות ובפרדסים ועל הנהרות שלא תקפצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה וכן יזהירו בדבר זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בתיהם בשמחה ולא ימשכו ביין שמה יבואו לידי עבירה אלא יהיו כולם קדושים הוסיף מרן אלא יהיו כולם קדושים וזאת תוספת נכבדה, חשובה מאוד מאוד. המטרה שנייה עם קודש בארץ הקודש על פי תורת קודש. ולכן אנחנו צריכים לדעת כיצד הונחו היסודות לקדושה הזאת. כבר אמרו חכמים בגמרא, אמנם בלשון ארמית במסכת קידושין דף פא עמוד א' אמר אבין סגבודשתו רגלו. מה זה סגבו? שתו רגלו. ה הרע ההתפרקות מבחינה רוחנית באה מהרגל, משמחת הרגלים. מה פירוש? מאחר בשמחת הרגלים נעשת בחבורות חבורות. ואם אין נזהרים בקללה צניעות, הרי יש התפרקות ו הפרקות הרוחנית הזו מדרדרת לכל ימות השנה. ככל שאנחנו שומרים על הצניעות ברגלים, בשמחת הרגלים, כך מגנים אנו עצמנו על מהלך כל מות השנה. זהו המסר הגדול שמסרו לנו במסכת קידושין ורבנו שאב משם בהלכה הזו, אבל גם בירושלמי בכתובות נאמר ו פרק א' הלכה א' ויקח בועז עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו בזמן וישבו בזמן שבועז נסע את רות לאישה לקחה אנשים מזקני העיר ואמר שבו פה וקיים לאחר הקידושין חופה מכאן מנהג אבותינו שהחופה אם יושב ולא עומד שבו סעודת מצווה מגמרי מכובדת שבו ישבו אבל בתלמוד הירושלמי נתנו את הדעת למה שכתוב 10עשה זקנים מזקני העיר ואז אמרו בירושלמי דבר אדיר אמר רבי פנחס מכאן לבית הזה שהן ממנים זקנים בבתי משתויות שלהן כלומר, אם אתה עושה שמחה משפחתית רבה תקף מכל חלקי המשפחה וקרובים ומכרים ושכנים, זה דבר יפה. אבל דיר בלק, אתה צריך ממונים שיפקחו שגדרי הצניעות לא יפגעו וגם החוללות לא תשתלט והכל יהיה בקודש קודשים. כאן המקום לומר במתוכת התרגשות מלאה. אבותינו בתמן רבותיי, לא נזכקו לעשרה זקנים שוטרים, אלא כשהיו עושים סעודת מצווה בתימן,
בדיוק היו מינים את מי הם מזמינים. ובטרם הזמינו קרובי משפחה, הזמינו מורים, תלמידי חכמים, אצילים, נקיי דעת ואחר כך זה יתר. ונוחותם של אלה, נוחותם של אלה דחמים הזכנים האצילים היא שריטה והקרינה על כל הציבור הרחב ולא הייתה הוללות ובאין לומר שלא הייתה פריצות וצניעות לחלוטין לא היה צורך בפיקוח שוטרי אלא עצם מצאוותם הצעירים ראו את אלה איך הם יושבים בחן בכבוד לא מברברים לא מדברים לא תומנים מדהים בצר אחת אוכלים במידה במשקל תרבות של אנשים עולים עולים זה ככה היו אבותינו וככה אנחנו משתדלים עדיין קצת כמה לחרות להחזיק בסעודות מצווה שלנו אנחנו משתדלים מאוד מאוד למרות שקשה לדור הצעיר מסכן הדור הצעיר שלנו נחסף לתרבות המערבית שאמורה הייתה להיות כאילו היא מודרנית כאילו היא מודרנית והנה אוכלים מעומד ומפטפטים ונוקסים פה קריך ומדברים ומה שלומך וכולי אין לו הוד לא הדר ומי שיראה צעדות המצווה שלנו פשוט יבוש ו ללם מהשמחות המודרניות ויבכה על עובדן המורשת הנפלאה הזו אז לא היינו צריכים לעשר זקנים ברמה של שוטרות כי עצם מצאותם כבר הקרינה אבל מכאן שאב הרמבם תשרף כשהוא כתב את ההלכה הנפלאה הזו ובעקבותיו מרן אשר לא הסתפק בדברים המופלאים של הרמבם והוסיף את המילים אלא יהיו כולם קדושים כי הוא ראה שזה מתבקש להוסיף את הדבר הזה כך יוצא איפה מורי ורבותיי אין אנו באים ואומרים אל תלכו לפארקינג. יש צורך גם במסגרת כזו. אבל מי שכן הולך למקומות כאלה בימים כאלה הוא צריך להיות חכם למצוא מקום צדדי לא מעורב בין כל אלה המתפרקים מערכים אפילו שהם אחים יקרים מה לעשות עד צדק שנוכל יותר ויותר לקרב אותם גם לרמה הזו לשדרוג הזה זה צריך להיות מקום צנוע שלא כולם נמצאים שם וזואגים גם לרמה של ההו של הקדושה השמחה המשפחתית האמיתית ובלי פריצות זו הדרך העולה בת אל והקדוש ברוך הוא יזכה אותנו ששמחתנו תהיה שלמה ולא עוד אלא נגיע לרמה ששמחת עולם על ראשנו
נעריתי וגם אני הולך ומזדכן עוד לא ראיתי שמחה ששמים אותה כתר על הראש אלא שמחת עולם על ראשנו שהראש הולך תחילה לפני הרגש ולפני ה רן והוא המוביל את המתכונת של השמחה ואל השמחה היא עתרת תפארת לאדם עצמו רבי חניו יגיד ויד