אל שואל ואמר מה הדין אם אכל כזית בינוני לא כזית אלא זית בינוני האם יברך עליו ברכה אחרונה או לא? תשובה לא יברך עליו ברכה אחרונה וההסבר לכך הוא כדלקמן מי שאוכל כשיעור כשיעור כזית חייב בברכה אחרונה ואם מדובר בפירות שנשתבחה בהם ארץ ברכה מעין שלוש ואבל מה השיעור כזית הנמלא הוא נפח של שיעור כזית הוא וגלעינתו כלומר נכון שאנחנו עומדים על פי כזית בינוני לא קטן ולא גדול אלא בינוני אבל נפח של כזית עם גלעינתו מן הרגע שמוציאים את הגלעין אז כבר לא אכלנו כשיעור. ואם כן, איפה? אם אותו אדם ששאל את השאלה אכל כזית בינוני בלי הגלען, הרי חסר בשיעור. ונמצא שאיננו חייב לברך ברכה אחרונה. זאת ועוד בירושלמי מצאנו שמשמע משם שמברכים על בריה ברכה אחרונה. ואם אדם אכל פרידה של עיניו או של רימון לפי הירושלמי לך אור משמע שמברכים ברכה אחרונה גם אם אין בזה כשיעור ואם כן לכאורה האוכל כזית או זית האוכל זית הוא אוכל פרידה הוא וזה בריה ונמצא שהוא צריך לברך ברכה אחרונה לפי ירושלמי באמת תרם ניגע בעניין של הזית עצמו עלינו לדעת שהפוסקים פוסקי ההלכה נחלקו בדעותיהם אם גם התלמוד הבבלי באותה דעה כמו הירושלמי הם מברכים ברכה אחרונה על בריה קטנה גם כשאין בה שיעור. התור אור החיים סימן ר מביא את המחלוקת הזו. הבית יוסף מרן בבית יוסף העריך והרחיב והביא את הדעות השונות ולמרות שהביא שכנראה הריף והרמב"ם הם בדעה שיש מחלוקת בין הירושלמי הבבלי ושכי כי לפי הבבלי א אם הוא אוכל בריה קטנה פחות משיעור כזית אינו מברך אחרונה בניגוד לירושלמי אבל למרות שמרן הבית יוסף הבטיח שכשיש מחלוקת בין שלושת גדולי הפוסקים הריב הרמבם בראש שהוא ילך אחרי שניים מהם והריף והרמבם א בניגוד לראש הם בדעה שם אוכל בריה שהיא פחות מ שיעור כזית אינו מברך ברכה לאחריה. והיה לו למרן לפסוק כמו הריף והרמב"ם למרות שהם חלקו על הראש כי זה שניים נגד אחד. אבל סיכם הבית יוסף שם ואמר כיוון שראינו הרבה פוסקים מחוץ לשלישי המובילה הזו שלושת גדולי הפוסקים שעל פיהם הוא פוסק ראינו הרבה פוסקים כך הוא אומר שכן חששו לדין בריה לכן הוא הגיע להכראת הלכה פשרנית. הוא כותב בשולחן ערוך, האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים. והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחילה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל. ויש מספקים, כלומר ספק, לומר שעל דבר שהוא כבר כגון גרגר של עיניו או של רימון שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית לכך נכון להיזהר שלא לאכול בריה שלא לאכול בריאה פחות מכזית ובאמת ככה רבן יוסף הולך שלא סתבך לא לאכול בריה שהיא פחות מכזית על מט לא להיכנס לספק ברכות בגלל שמרן אה סתה מהכלל שלו וחשש לאותם דעות שאומרות שצריך לברך אחרי אכילת בריה גם מאין בה שיעור כזית הרמה הוסיף וכתב הגה ולא מקרי בריאה אלא אם אכלו כמות שהוא אבל אם לקח גרעין ממנו לא מקריא בריה כלומר אם אדם לקח זית ואכל אותו כמובן לאחר שחילץ משם את הגלעין. זה כבר לא נקרא בריה. ורק אם תאכל כמה זתים בלי הגלענים באופן שיהיה נפח של זית בינוני, אז מחוייביםברכה אחרונה. או אם לקחת תמרה וחילצת תמרה קטנה וחילצת את הגלעין הפנימי שלה. אם אין בתמרה בלי הגלעין גודל של נפח כזית לא יברך ברכה אחרונה. נמצאנו למדים שבמי עסק הירושלמי בעניין של בריה. בעניין של בריה שמברכים אחריה בפרד, פרדה של עיניו, פרידה של רימון, שאין מחלצים גלעינים משם אלא אוכלים הכל יחד. ואז יש גדר של בריה. אבל זית כאמור, אם אין בו גודל שאילו היינו מוציאים אילו היינו מוציאים את הגלעין, לא היה שיעור של נפח כזית כי נפח כזית זה כמוהו אוך גלעינתו. לא זית בלי גלעין, אלא עם הגלעין. זה הנפח של שיעור זית. ולכן רק אם אוכלים זתים גדולים שגם אם היינו מוציאים ומחלצים את את הגלעין. היה בנפח האכילה שיעור כזה אז מלכים אם לא לא יוצא איפה שכאמור אותו שואל ששאל שהוא אכל כזית אחד מה נמשך אם הוא היה בלי הגלעין הוא כבר לא נקרא בריה לפי הרמה ב אין בו כשיעור כזה כי אם הוא עצמו שיעור בינוני והוא בלי בלי הגלעים הוא חלול בפנים אז אם אם כן הוא לא בריה וגם אין בו שיעור ולכן הורנו שלא יברך ברכה אחרונה לעניין הירושלמי מסופר בפרק ראשון בפרק צד מברכים בירושלמי בברכות הלכה ראשונה רבי יוחנן נשב ז לא כתוב פרדה של עיניו לקח זית וברך לפניה ולאחריה ועבר רבי חיא בר אבא מסתכל בה. רבי יוחנן היה מרדעת רדי ארץ ישראל ורבי חיא בא מבבל והגיע לביקור אצל רבי יוחנן בארץ ישראל ורבי יוחנן לקח זית ברך בורא פרי העס אכל את הזית וברך ברכה אחרונה והבר רבי יוחנן בר אבא מסתכל בסתכלות חודרת תמוה מדוע הוא מברך ברכה אחרונה אחרי אכילת ז אמר רבי יוחנן הגיב על ההסתכלות החודרת של רבי חיא אמר מה הדן בבלעם מסתכל מה קרה לבבלי הזה שמסתכל בטמיה מה קרה לכן אנחנו מתנהגים התנהגות שאיננה הולמת מה הדין בבלאה מסתכל כמובן היה דרכם קצת להתלוצץ להתבדח זה עם זה ארץ ישראלי מתנשא הבלי זה סוג ב' כן סוג ב' יב אז מה עדן א מסתכל לת לכל שהוא ממין שבעה טעון ברכה לפניו ולאחריו מה אין לו את הכלל הזה של כל שהוא ממין שבעה כלומר ענבים רימונים מברכים עליו א לפניו לאחריו מבלי לאמוד אם יש בו שיעור כזית אומרת הגמרא אתלה ומה צריך לה אז גם גם רבי חיא יש לו את הכלל הזה הוא מה צריך עלה? כלומר מה בכל זאת רבי חיא סתכל בהסתכלות חודרנית כזאת תמוה על רבי חל רבי יוחנן מפני שגרעינתה ממעטתה כי מה אכל רבי יוחנן זית עכשיו נוציא את הגלעין כבר אין בה שיעור כי שיעור כזית זה כמוך גלעינתה נפח של כזי ולא עוד אלא קמו זה כבר לא בריאה מה עבד לרבי יוחנן משום בריאה מי לצאת רבי יוח נן אמרה שכן אם אכל אפילו פרידה אחת של עיניו או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה לאחריה ומשמע לכאורה שרבי יוחנן סבור שאכילת כזית היא נחשבת בריאג למרות שזה בלי הגלעין למרות שבלי הגלעין והרמרי אמר אם מוציא את הגלעין זה כבר לא בריה וכך התפלפלו בדברי הירושלמי הזה ושאינו להלכה כן להלכה עם הזית בלי הגלעין נחשב בריאה לא נחשב בריאה וכולי לסיכום מאחר ורבנו אה פסק את דין הבריאה בדיני מאכלות אסורות לחייב עונש מלכות על מי שאוכל נמלה על מי שאוכל שרץ קטן שאין בו כזית אבל הוא אכל אותו כבריה או אם עם בריה נתערבה בדבר המותר אפילו בלף לא בטיל וזה רבנו פסק אבל לעומת זאת בענייני ברכות לא ומשום כך אנחנו אומרים שהחרי כזית אינו מברך אם תנצה לומר משום שבלי הגלעין בן כך אין בו כשיעור אם תנצה לומר רבנו בלבחי לא פסק שאחרי בריה מברכים ברכה אחרונה אם אין בה למרות שאין בה כשעור ואם תרצה לומר שאפילו אם לקח זית גדול ענק והוציא את הגלן אם אין בו בנפח הזה שעורק של כזית הרי לכאורה עדיין יש לנו דברי ארמה שמה בפרי שאין בו את הגלעין כבר אין לו דין של בריאה רבי חנין בגש