אפשר לשואל מה יכולה להיות דעתו של רבנו ביחס לאדם אשר לא ישן כל הלילה האם הוא חייב א' בנטילת ידיים בהגיע השחר והאם בברכה ב' האם הוא חייב בברכות התורה ג' האם הוא חייב בברכות השחר בשאלה זו אין צריך לומר שהיא רלוונטית לל השבועות המתקרב ובה לנוגים ללמוד תורה כל הלילה באמת בעניין בני אדם אשר לא לנים כל הלילה אם הם חייבים בכלל בנטילת ידיים של שחרית ואם הם יכולים או לא יכולים לברך וכן בכל ענייני ברכות השחר הפוסקים דנו בכך ודעותיהם שונות זו מזו לצורך הקיצור הקריא רק את דברי מעריץ בעץ חיים הלל השבועות לאחר שהוא דיבר על המנהג ללמוד תורה כל הלילה אומר מריץ בעץ חיים אוכמו השחר עלה יקון לקראת אלוהיו להתפלל תפילת שחרית בכוונה וברוח חדשה ויזהר מלישן באמצע תפילתו שאם לו חן יצא שכרו בהפסדו וטול ידיו לתוספת טהרה שלוש פעמים כבשאר הימים אמנם לא יברך על נטילת ידיים הנה לפי דעתו השיב יש חיוב לטול ידיים נטילת ידיים תשחרית אף שכל הלילה הוא לא ישן אבל בלי בריכת על נטילת ידיים הוסיף מעריץ וכתב גם לא יברך המעביר שינה זאת אומרת הוא לא אמר כל ברכות השחר אבל הוא אמר שלא יברך המעביר שינה הוסיף מה הריץ וכתב ולעניין ברכת התורה כבר כתבנו לאל בסדר תפילת השחר שצריך לברך דברכה של אמש פותרת עד אור השחר של יום ב' עד כאן נסכן שיטתו של מעריץ יש חובת נטילת ידיים בשחר למרות שלא ישן כל הלילה ב' אבל בלי ברכה ג' המעביר שינה הוא לא אומר הוא לא אמר מה הדין שאר ברכות השחר ד' שבנוגע לברכות התורה הוא כן צריך לברך עכשיו אחרי בקשת המחילה נראים דברי רבנו כדלקמן א' חייב ליטול ידיים בשחר ובברכה ובברכה על נטילת ידיים למרות שלא ישן כל הלילה אינו מברך המעביר שינה כמו מעריץ וחייב לברך ברכות התורה וכן צריך לברך ברכות השחר אשר או אין בהם מעשה וצריך ואומרים אותם ללא כל קשר עם מעשה או ברכות השחר שקשורות מעשה במידה והוא עושה בואו נבאר את הדברים אחת לאחת למצוא חשבון קודם כל ביחס לנטילת ידיים של ה חר למרות שלא ישן כל הלילה. אנחנו צריכים לזכור ש הנתילת ידיים זוחינתו של רבנו היא גם בגלל הלילה לאחר שעבר הלילה וגם בגלל תפילת שחרית. רבנו כותב בפרק שביעי מהלכות תפילה את דיני ברכות השחר והוא מתאר את הסדר של הדברים עד שהוא מגיע שהוא צריך לטול ידיו א ולברך נצירת ידיים בברכה אבל שם רבנו כתב כשהיקץ משנתו כלומר כשהוא מתעורר מהשינה ואז מחר והוא כבר סיים את שנתו או נותן לידיו בברכה. רבנו משם לא מגלה מה הדין אם לא ישן כל הלילה. אבל מצד שני, בפרק רביעי מהלכות תפילה, התחלת הפרק, כותב רבנו, חמישה דברים מעכבים את התפילה אף על פי שהגיע הזמנה. טהרת הידיים. וכיסוי הערה וטהרת מקום התפילה ודברים החוזים אותו בכוונת הלב בנוגע לטהרת הידיים כתב רבנו תהרת הידיים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך התפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה וכולי אז כלומר רבנו מדבר על חובה לטול ידיים לפני תפילה אפילו חלק בין תפילה של שחרית, מנחה ורבנו אבל ממשיך וכותב בהלכה שלישית, אומר רבנו במ דברים אמורים בשאר תפילות חוץ מתפילת שחרית, אבל שחרית רוחץ פניו, ידיו ורגליו ואחר כך ואחר כך יתפלל. כלומר נשים לב שבשחרית תפילת שחרית היא קרוחה אינסוף הלילה ושם הוא מדבר על רוחץ פניו ידיו זה אנטילת ידיים אבל הוסיף ורגליו איננו נוהגים לרחוץ רגליים בבוקר פנים כן נטילת ידיים כן אינם נוהגים לחוץ רגליים ורבנו אומר אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך התפלל כ גם רבנו סעד הגאון זכר את העניין הזה של רחיצת רגליים והדברים האלה לקוחים מתוך דמיון למקדש שבמקדש אומר מורי שברגע שאדם הכהן נכנס למקדש בתחילת היום כדי לעבוד את עבודת המקדש במלרך היום הוא נוטל ידיו ורגליו במקיור רוחץ ידיו ורגליו ממי הקיור ועל זה אמר רבנו בפרק חמישי מהלכות ביעת המקדש כשהסדיר את הדינים האלה של רחיצת ידיים ורגליים בתחילה אומר רבנו מצוות עשה לקדש הכהן העובד ידיו רגליו ואחר כך יעבוד שנאמר ורחצו ממנו את ידיהם ואת רגליהם ורבנו כותב שה הקידש ידיו היום צריך לחזור ולקדש למחר כי לפני כן בהלכה ג כתב רבנו אין הכהן צריך לקדש בין כל עבודה ועבודה אלא פעם אחת מקדש בבוקר והולך ועובד כל היום כולו וכל הלילה כלומר מכוח נטילת ידיים או יותר נכון קידוש ידיים רגליים בבוקר הוא עובד כל היום וכל הלילה במקדש כי במקדש הלילה הולך אחר היום ולא היום אחרי הלילה והוא שלא יצא מן המקדש ולא יישן ולא יטיל מים ולא יסיח דעתו ואם עשה אחד מארבעתן צריך לחזור ולקדש אומר רבנו בהלכה חטא קדש ידיו היום למשל היום יום שישי כדי שידע היום צריך לחזור או לקדש למחר דהיינו ביום שבת אף על פי שלא ישן כל הלילה שהידיים נפסלות בלינה כלומר הנה אנו רואים שאף על פי שלא ישן כל הלילה חוזר ומקדש ידיו ורגליו למחורת ביום משעל עמוד השחר זה יום חדש. ואם כן איפה? כיוון שרבנו בהלכות תפילה חייב בשחרית נטילת ידיים, רחיצת פנים, רחיצת רגליים, כמו המקדש. הרי איפה שנטילת ידיים בשחר להבדיל מנטילת ידיים של תפילת מנחה היא קשורה בדמיון עם עבודת המקדש. כשחכמי ישראל תיקנו לישראל שכל בוקר יתלו ידיים ולאחר מכן יקשו לתפילה. לדעת רבנו זה לא רק ליטול ידיים אלא גם לרחוץ פנים ולרחוץ רגליים כמו המקדש. אז גם אנחנו שלא רוחסים רגליים אבל סוף סוף אנחנו לומדים שהכל התקנה הזו שבבוקר אנו נוטלים ידיים לפני תפילת שחרית זה עולה על תחילת יום וגם על תפילת שחרית וזה נטילת ידיים בברכה כפי שרבנו כתב בהלכות תבילה ואם כן מה לי ישן מה לי לא ישן כי זה כאן המקדש שהרי אם לא ישן כל הלילה מקדש ידיו ורגליו בבוקר כי הלינה פוסלת כלומר זמן לינה פוסל וזה גמרא מפורשת נחלקו בזה המוראים אבל זו אחראת ההלכה שרבנו חריה ואם כן איפה כיוון שלפי רבנו הכל הדינים של השחר הם מקבילים למקדש יוצא בשונה ממריץ אנו מורים ובאים לטול ידיים בבוקר משל ישן כל ליל שבועות כל הלילה או לא ישן מסיבה זו אחרת טיפל בחולה כל דבר כל סיבה אחרת משעלה עמוד השחר יטול ידיים בברכה אשר למעביר שלה דבר פשוט שרבנו אמר בהלכות תפילה שיש דברים שהם קשורים במעשה ואם לא עושים אז לא מברכים. הנה רבנו אומר בפרק שביעי מלכות תפילה הלכה ח כיצד לן בחסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים לעניינינו מי שכל הלילה לא ישן והוא בחסותו איזו ברכה לא יברך מברכות השם שחר מלבש ערומין הלך יחף אינו מברך שעשה לי כל צרצ כל צרכי או בהיפוכם של דברים אם כל הלילה היה עם מנעל אין הוא מברך בבוקר שעשה לי כל צרכי כי חסר את המעשה לכן אמר ברכות השחר שתלויות במעשה הוא איננו מברך כי חסר את המעשה ביום כיפורים ובתשעה באב שאין שם רחיצה בגלל ש חסרו חכמים לחוץ אינו מברך על פטילת ידיים כי חסר את המעשה אבל בליל השבועות שהוא אם הוא למד כל הלילה אגי סוף סוף הוא צריך לטול ידיו כי אמרנו אפילו לאן הוא צריך לתול ידיו יברך ולא המעביר שאינם מעיניי כי הרי הוא לא ישן כל הלילה אז לא יברך המעביר שינה מעיניי לא נכנס בתקסה אין לו מברך אשר יצר יוצא איפה שבליל השבועות האם הוא כל הלילה לא ישן לטול ידיים עם עלות השחר הוא חייב לטולבל בברכה לברך המעבר שינה לא כי לא שינה לברך שעשה לכל צרכי הוא לא יברך כי הוא עם נעלים מלביש ערומים לא יברך כי הוא לבוש ועומד עותר ישראל בתפערה לא יברך כי הוא עם כובע כובע חוגה הותר עוזר ישראל בגבורה שקשור בחגור הוא עם חגורה כלומר כל אלה הוא לא מברך אבל שמע כל שכבי מברך כי זה לא קשור במעשה או שלא עשני אישה זה לא קשור במעשה ואת זה חז"ל קבעו כל יום אין תחילת היום לכן גם ברכות התורה כ אומר צודק מעריץ אנחנו הינו צריכים לברך ברכות התורה אשר כדשנו וצילנו לעסוק בדברי תורה על כל לימוד ולימוד היינו צריכים לברך אבל מאחר בחובתנו ללמוד גם ביום וגם בלילה אז מה עשו חכמים אמרו אנחנו ניתן לך חובה לברך פעם אחת והוא כשאתה קם בבוקר כי לעניין זה אף על פי שהלילה הולך היום הולך אחר הלילה כמו שבמקדש הלילה הולך אחר היום כך לעניין לימוד תורה הלילה הולך אחרי היום והגית בהן יומם ולילה. אז עדיין החובה של היום יומם ולילה. אבל נגמר הלילה בין אם ישנת בין אם לא ישנת אתה עכשיו מברך ברכה מחדש כמו שאמר מהריץ ברכות התורה מחדש כי זה מתחילה כאילו חובה חדשה. אם כן לסיכום איפה לאור הדברים האלה שיטת רבנו כפי שאמרנו בשונה ממריץ יש חובת נטילת ידיים כמו שמאריץ אומר אבל אין ברכה בשונה מריץ אומר בלי ברכה יש חובת ברכת התורה כמו שמריץ אומר אף על פי שלומד תורה כל הלילה אבל זה חובה מתחדשת והיא מתחילה מתחילת היום או בסוף שיקץ משינתו אם הוא ישן גם זה נקרא כאילו התחלת חובה חדשה אין ללמוד תורה ו לברכות השחר ברכות השחר שתלויות מעשה כל ברכות השחר שאין בהם עשיה בגלל שהוא למד כל התורה ולא ולא ישן ולא החליף בגדים כל אלה לא יברך וברכות שאחר שאינם תות ממעשה יברך רבי חניבר