ואמר היה אירוע תרבותי דתי אשר הכניסה אליו הייתה ברכישת כרטיסים. כל מי שרצה להיכנס לעולם משלם דמי כרטיס ונכנס. ה מועצה המקומית הייתה מאוד מאוד מעוניינת לעודד את ההשתתפות באותו אירוע תרבותי דתי. לכן היא העמידה לרשות הללו שרצו להגיע לאירוע הסעות חינם. אוטובוסים שהרשות המקומית ממנה וכל דכין יטבול וכל מי שרוצה יעלה וישא ויגיע לאותו אירוע. ולכן שאל השואל כדלקמן בזמן שהוא נכנס לאוטובוס, תפס כמה מקומות ישיבה בשבילו בשביל בני משפחתו. באו אחרים והתנגדו לכך ואמרו כל הקודם זוכה ושאין לו יכולת לתפוס בשביל בני ביתו. כיוצא בדבר כשהגיע לאולם שלם עבור כרטיס ובשבילו ובשביל בני ביתו ותפס מקומות אבל כיוון שהוא ידע שגם חברו עמד בתור הרבה יותר מאוחר ממנו כדי לקנות כרטיס תפס מקום ישיבה גם בשביל חברו וגם זה הבא מקור למחלוקת מה הדין במקרים אלו? האם התפיסות שלו מהבות תפיסות? ואיננו ואין אחרים זכאים לערער על תפיסתו או לא? נתחיל מנסוף אל ההתחלה. אם אדם קונה כרטיס כניסה לאירוע לו ולבני ביתו, הוא זכאי לתפוס מקומות בשבילו ובשביל בני ביתו כי הוא שלם עבור הכרטיסים. אבל אם הוא תפס גם בשביל חברו וחברו משלם עבור עצמו אלא שהוא מזדנב חברו מזדנב בתור מסטרך בתור הרבה יותר מאוחר הרי איננו יכול איננו זכאי החבר הז ז לתפוס עבור אחר היותר מאוחר. כי כיוון שמשלמים עבור כרטיס כניסה, כל מי ששילם יש לו את זכות הקדימה לתפוס מקום. ואינו יכול, זה החבר הזריז לתפוס עבור חברו, כי לא הוא קנה את הכרטיס ותרם נרכש הכרטיס והכרטיס לחבר יכנא יותר מאוחר. ולכן מהבחינה הזו התפיסה שלו לא מועילה המקור להלכה הזו הוא בגמרא סנהדרין דף לב עמוד ב שם אנו מוצאים ביחס לספינות שהגיעו אל מצר וכל ספינה רוצה זכות קדימה לעבור במצר מצר צר שרק אחד יכול לעבור בו. ושם נאמר שאם שתי הספינות שונות מבחינת התכולה, אחת מלאה ואחת ריקה, מקדים את המלאה כי אסור שהיא תהיה תתאחר בים שמצתכן. אבל אם שתיהם תאונות או שתיהם ריקות, כל מי שקדם זכה. ואם שתיהם נגיעו ביחד אז יעשו פשרה ביניהם מי עובר את המצר תחילה ויצא את חברו בדמים עבור העיכוב שהוא מעכב אותו למדנו מכאן שזכות קדימה במעבר היא שווה כסף ולכן כל משקדם זכה אבל אם שניהם באותה רמה של זמן שניהם בנסיבות שבות ואין מיש מישהו שצריך להקדים אותו מטעמים של חסד או עצרת נפשות אזי כאמור יעשו פשרה ביניהם מקודם וזה שיקדם מפצא את חברו כי זכות קדימה היא שווה כסף ולכן במקרה שבו נכנסים לאירוע על ידי רכישת כרטיסים ברור שיש ברכישת הכרטיס זכות גלומה שהוא יתפוס מקום טוב ולכן אין אדם רשאי לתפוס לחבר שטרם קנה את הכרטיס כי הוא עדיין מזדנב בתור מאחור אלא זה שרכש כרטיס זהר יכול לתפוס את המקום כי לא מגיע אבל אם אדם קנה כרטיסים לו ולבני ביתו של הם עבורם אלא שהוא ממתין שם יגיעו וזכאי לתפוס להם מקומות ישיבה כי המקום ישיבה הוא פועל יוצא של הכרטיס הנרכש ולכן בסובות כאלה כן אבל כאמור לתפוס מקום עבור חבר שטרם קנה כרטיס כי תרם הגיע תורו למקום חשטיס אין לו יכולת לתפוס עבורו לעומת זאת ביחס להשאה ההשאה שהיא רשות לכולם יש לנו כלל אם מדובר בדבר שהוא חינם זה הפקר ואין צל שספק שבהפקר כל הקודם וזוכה הרי הוא זוכה אין יתרון למישהו על מישהו אבל השאלה היא האם מה דין האדם המגביע מציאה לחברו לא מגביע מציאה לעצמו אלא מגביע מציאה לחברו מצאנו מחלוקת בדברי החכמים בעניין זה ונפסקה הלכה שהמקביע מציאה לחברו זכה חברו ואם כן אף אנו נאמר כאן שאם אדם א תפס מקומות ישיבה באוטובוס בהשא חינם שזה גדר של הפקר ובבחינת המקביע מציאה לחברו זכה חברו אלא השאלה היא מה זה נקרא המקביע מציאה לחברו? מה יהיה אם ראובן מצא מציאה והגביע אותה עבור עצמו? ראה עוד מציאה בקרבת מקום ואמר באצבע זו בשביל חברי שמעון. בא לוי תפס את אותה מציאה שנייה שראובן תרם הגביע אותו שמעון רק הביטבה בה. יש לנו מחלוקת אם הבתה קניע או לא, אבל מוסכם שאינו יכול על ידי הבתה לקנות עבור חברו. אם היה מגביע את המציאה עבור חברו, אם ראובן היה מגביע את המציאה עבור שמעון, לא יוכל לביא כעת לבוא לקחת כי המקביע מצא חברו, קנה חברו, אבל בהבתה בעלמה לא. ולכן אם ראובן עולה לאוטובוס ואומר כל המקומות האלה דפוסים בשביל פלוני פלמוני וכולי וכולי בא מישהו נכנס בכוח פי ישר זכה המישהו הזה כי זה שרצה לזכות את האחרים לא עשה מעשה אלא רק הבטה הצביע על המקומות ואמר אלה דפוסים זה לא מספיק מה עליו לעשות לקחת אביזרים ולשים על כל כיסא וכיסא לעשות מעשה מעשה שחזקה במקרה כזה זכה חברו שעדיין לא הגיע אבל אם לא עשה מעשה ורק בהבתה בהבתה לא קניה לצורך זה אלא החבר שבא וקפץ בכוח את המקום זכאי לאותו מקום רבי חניה גש