שאל חברנו רבי חיים גרי ביחס לדייר הנמצא בקומת הכניסה ורוצים להתקין שם מעלית ולתחזק אותה והוא מוכן לשלם רק חתיד מה השתתפות שנקבע לכל דייר האם תתקבל טענתו בגלל שהוא לא משתמש הוא כך הרבה במעלית או לא? ובכן, נראים הדברים שלא תתקבל טענתו, אלא אם כן הייתה לו כניסה נפרדת לכל דבר ועיקר, אבל כל עוד הכניסה שלו היא משותבת עם כולם וכל עוד המעלית תהיה אולי האמצעי, היחיד שבאמצעותו הוא יכול להגיע לגן את הדבדים כך יוצא בדברים האלה נראים הדברים שהוא צריך להשתתף בהשתתפות מלאה אמנם נחלקו פוסקי דורנו בעניין זה שיש שמחייבים ויש שפותרים אבל כאמור נראים הדברים הם המחייבים שהרי שנינו במשנה במסכת בבא בטרא פרק ראשון הלכה חמישית כופין אותו כלומר את השותף לבנות בית שער ודלת לחצר רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל החצרות ראויות לבית שער זהו דין אחד דין שני כופין אותו את השותף לבנות לעיר חומה עוד דלתיים ובריח רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה אומר רבנו בפירוש המשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר שעיר הסמוכה לאויב היא שצריכה חומה ודלתיים וברח בריחים אבל עיר שאינה שכנה לארץ האויב אינה צריכה לקח וחכמים אומרים שמה יעבור עליה הצבא וישדנה כלומר הוויכוח בין רבן שמעון ובין גמליאל ובין חכמים הוא עקרוני כשהנחיצות לאותו מתקן שרוצים להתקין בית שער דלק חומה, דתיים, בריח. כשהנחיצות לא מוטלת בספק זה אין עוררין שוודאי כל השותפים חייבים בשווה. אבל כשהנחיצות היא מזדמנת לעצם רחוקות אולי אם יקרה לך שיקרה. לדעת חכמים מחייבים לדעת רבן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, אין לחייב. ואומר רבנו בפירוש אותו משנה והלכה כחכמים העניין בא לידי ביטוי יותר חזק בגמרא בבבטרא דף ז עמוד ב אז אומרים שם בגמרא קופין אותו לבנת בית שער ודלת לחצר תניה מביאה הגמרא בריאה רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל חצרות ראויות בית שער אלא חצר הסמוכה לשוות הרבים ראויה לבית שער או שאינה סמוכה לשוות הרבים אינה ראויה לבית שער ורבנען מה משיבים לרבן שמעון בן גמליאל זמנין דדחקה בני רשות הרבים ועיל לבטו כלומר יש ולפעמים שהולכים ברשות הרבים עומס יותר גדול של הולכים צעדה הכנסת ספר תורה ועוד עצר ואז נדחקים בלי אדם נכנסים לשטו יחיד ובמקרה כזה בית שער יכול לשמור על שנאת הפרט אז בגלל הזמנים ודח בנרשות הרבים ועטו חכמים מחייבים את השותף להשתתף בדבר כזה ואילו רבן שמעון בן גמליאל לא מחייב וכן קופין אותו לבנות לעיר חומה אסוב גם כאן מביאים בגמרא ברייתה תנו רבנן קובין אותו לעשות לעיר לתים ובריח ורבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל העיירות ראויות לחומה אלא עיר הסמוכה לספר ראויה לחומה ושאינה סמוכה לספר אינה ראויה לחומה וזה לכאור טענה חזקה מאוד ורבנן מה משיבים רבן שמעון בן גמליאל זמנן דמקרו תגיסה. כלומר לפעמים קורה ויש אויבים. זאת אומרת זה דבר שהוא אפשר שיקרה, אפשר שלא יקרה ואם יקרה יקרה אחת ל כבר סיבה כזו מספקת בידי השותפים לחייב את השותף להתקין חומאיו ולהשתתף בהתקנת החומאה. יוצא איפה שבגדר בין שותפים גם נחיצות שהיא אחת ל היא גורם שיכול לחייב את כל השותפים להשתתף בהוצאות. אף אנו נאמר שכשהנחיצות היא ברורה, רק בא שותב ואומר, אני משתמש או אמור להשתמש אם אני אשתמש במעלית אחת. לה ואתם אמורים להשתמש דחוף באותו עניין עדיין מה עושים במקרה כזה האם נאמר שיהיה פטור השותף מקומה הראשונה מלהשתתף בהחזקת המעלית בהתקנתה שווהם כולם בגלל שכאמור השימוש שלו יחסית לאחרים הוא פחות אז נראים הדברים שזאת לא טענה שתתקבל. למה? כי בין שותפים יש מה שנקרא התאזנות בגדרי ההנאות. ולכן אי אפשר לנהוג כסדום או בגישה סדומית ולהתחיל להתחשבן על כל דבר ודבר. הנה למשל ניקיון חדר המדרגות אצל בעל קומה ראשונה זה קריטי מאוד כי הלכלוך מתנקת לו יותר מאשר בקומה עליונה. כלום נאמר לבעל קומה עליונה שישתף פחות כי הלכלוך אצלו פחות. אם נאמץ לנו שיטה כזו לא נמצא את ידינו ואת רגלנו. כי יתחילו בני אדם חשבן כמה פחי ההשפעה הם מוריקים לפחי ההשפעה. זה אוכל יותר, זה אוכל פחות. קשה מאוד. ולכן נראים הדברים. א' למדנו מן המשנה ומן הגמרא שגם גורם מזדמן אחת לה הוא גורם לחיוב. ב' שבין שותפים שיש להם הרבה שימושים. פעמים שהשימוש של זה יותר פעמים שהשימוש הזה פחות ובעניין אחר זה מתהפך וכולי נראה שגם מצד הדין וגם מצד הסברה שיש תנאי מקללה או הסכם מקללה להשתתבות שוו בשוו שווה בשווה בכל כאמור זה מתאזן במיוחד אם אנחנו נוגעים בענייני מעלית ובמיוחד בגדרים של הבני של ימינו שיש להם עשרות קומות למעלה ועוד כמה קומות למטה בשביל חיונים שאז לא יוכל לומר איש קומה ראשונה שהוא לא מזדקק למעליות גם לא כדי לרדת למטה אלא גם הוא נזכק בשביל הדברים האלה ולכן נראים כאמור הדברים כדעה המחייבת את כולם בשווה אבל מאחר ויש דעה הפותרת וכיוון שבדיני ממון קשה להוציא ממון ממישהו כשיש לו דעה שהוא נתמך בה, במיוחד שהיום נוהגים מאוד מאוד בשיטת הקמלי, קמלי כמו פלוני אלמוני, שיטה שעוד טעונה הרבה הרבה ירור, אבל במיוחד שכך כל אחד נאחז ואומר כים לי כמו פלוני אלמוני. לכן איזה הוא חכם הרואה את הנולד שצריך במקרים כאלה לסלק סכסוכים, סכסוכי שכנים, סכסוכי שותפים, סכסוכים פוטנציאליים על ידי כך שעושים מראש, שעושים מראש הסכם בין כל הדיירים כפי שירצו, או להתחשב בשווה בשבכל כל להיות פונקציונלים לעניין הזה כך ולעניין הזה כך אבל הסכם מראש במיוחד אם מדובר בחברה משקנת והיא חברה דתית סומה עליה להכין מראש חוזים שבחוזים יהיו תנאים המתייחסים לרכוש המשותף בנוגע לניקיון בנוגע ל למעלית לכל דבר ודבר כדי שעל דעת כן הקונה קונה וכול אותו דבר גם קבלן בנייה ולא דווקא חברה משקנת אלא קבלן בנייה שאם יודע שהוא מתעסק עם יהודים רי שמיים אפילו בלי יהודים רי שמיים צריך לעשות זאת אבל כל שכן הם יודעים שי שמיים שזה עלול לומר בכו וזה עלול לומר בכו שמראש יעשו התנאה שעל דעת כן כל מי שקונה קונה על דעת אותו תנאי שנמצא בחוזה רבי חניה בן גשם מרוך הדבר