שאל השואל ואמר, האם מותר לברך את חברו בשלום, לומר לו שלום, כשהוא וחברו נמצאים במקלחת של הפנימיה? והנה, לכאורה על פני הדברים היה מקום לאסור, שהרי בבית החסה ובבית המרחץ במקום שבו כולם ערומים להבדיל מהמבואה לבית החסא או מהמבואה לבית המרחץ שחלקם ערומים וחלקם לבושים ששם מותר כשהם לבושים לא כשהם ערומים אבל בבית החסא ובית המרחץ גם כשהם לבושים לכאורה היה מקום לאסור כמו שאסור לקרוא קריאת שמע כמו שעשו לומר את שמות השם שם באותם מקומות במקלחת ממש במקלחת או בתחסה

ויש מקום לבס את האיסור הזה שהרי רבנו בהלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ה כתב שיש שמות השם ויש כינוי לשם אשר עשו למחקן ויש שאר כינויים שהם כן נמחקים כמו רחום וחנון והוא מכנה אותם כשאר דברי הקודש זה הכינוי ובלכות קריאת שמע פרק ג הלכה ד' כתב רבנו שלא רק קריית שמע בלבד אסור לומר בית החרא או בית המרחץ אלא כל עניין שהוא מד דברי קודש אחרי שגם כאן וגם שם זה דברי קודש גם בלכו תורה הוא כותב על נאמן רחום חנון שזה דברי קודש וגם קריאת שמע הוא קורא קורא דברי קודש ועוסר לומר דברי קודש בתוך בית חסה או בתוך המקלחת לכן לכאורה היה מקום לאסור על בסיס המשוואה הזו. אבל בשולחן ערוך אור החיים סימן פה סעב כתב מרן השולחן ערוך הבעל השמות שאינם נמחקים אבל השמות שהם כינויים שהם נמחקים כגון רחום נאמן וכי יוצא בהם מותר לאומרם שם ואם כן איפה יוצא איפה שהכ משלום שהוא ודאי מותר למחוק אותו מותר לומר אותו שם בבית הכסה בבית המרחץ לאור ההכראה של מרן השולחן ערוך ואנו מוצאים בדברי מורי בהלכות יסודי התורה פרק ו' סוף הערה י' שהוא הביא בשם מוריסעיד עדני זכרו ברכה שכתב וזה השם שאומרים בלשון ערבי והוא אלאלה הרי הוא כשאר הכינויים הוא מותר למוחקו ולאומרו בבית המרחץ ואם כן יוצא שגם מילה שלום לא תעהה יותר חמורה מאשר אלה ולפי זה מותר לאומרה בית המרחץ תואם את מה שנפסק בשולחן ערוך ולכאורה זה עומד מנוגד אל מה שעולה מדבר רבנו בדיוקים שדיקנו שזה נחשב כדברי קודש וזוהי סתירה לכאורה שטעונה יישוב והסבר אבל בשלב זה לעניין ההוראה דומה שאנו צריכים להתלקד סביב הוראתו של המשנה ברורה שכתב בשולחן ערוך שם סעיף קטן י כמו בהזכרת השלום שמותר גם כן למחקו אף על פי כן, כיוון שהקדוש ברוך הוא נקרא בו, כלומר במילה שלום, אף על פי שאינו מיוחד לו, אסור להזכירו כשמתכוון על עניין השלום, כמו שכתוב סימן פד, וכל שכן בזה של כמה דברים דינם כשמות בלשון הקודש. ובאמת כשאדם מברך את עצמו בשלום זה במקום לברך בשם השם כי בהתחלה היו מברכים בשם השם שלום עליך גיבור השם עמך גיבור החיל ככה היו מתברכים בשם השם ורק לאחר מכן תיקנו לברך במילה שלום אז יוצא איפה כשאדם מברך את חברו בשלום הוא מתכוון לכינוי של השם והיה מקום לאסור כמו הוראת המשנה ברורה למרות שלכאורה יש לנו הוראה של השולחן ערוך ושל מורי דוד אדני שכינוי הנמחקים מרדב דני כולל גם אתה מותר לומר אותם באותו מקום למרות הסתירה הזו כאמור נראה שכן יש להתלקד סביב הוראתו של המשנה ברורה שהרי מצאנו בתשובה לרבנו נדמה לי סימן רח שהוא אסר להיכנס עם תליתות שיש בהם רקמה של פסוקים או ברכות לבתח זה כי זה הרי כתבי קודש אבל רבנו הוסיף שם ואמר שלא רק שיש את שם השם או פסוק אלא לדעתו לא מן הראוי להכניס לבית אחזה אותיות אשוריות דהיינו אפילו לשון חול אם הוא כתוב באותיות אשוריות שבו נכתב ספר תורה אסור ואם כן לכאורה אם רבנו החמיר אפילו בדברי חול שכתובים בכתב אשורי להכניסם לבית אחר אם כן גם אמירת שלום שכולע עלמה יודעים שזה כינוי לשם השם מכינויים נמחקים שלכאורה אסור לומר אותו במקומות מתונפים כאלה אולי ניתן לחלק בין דבר הנחזה ובין דבר הנשמע שבדבר על נחזה דהיינו כתב יש להחמיר יותר מאשר דבר הנשמע שבין רגע הוא כבר נעלם הוא רק נאמר ונשמע ואינו אלא הבל פה אולי כדי להסביר את דברי רבנו אבל כאמור כהמלצה מן הראוי שלא לברך זה את זה בשלום בבית מרחץ או בבית תחסה רבי חנן שמן