על חברנו רבי שמואל כהן שאלת חכם מאוד מה הוא זה שאנחנו אומרים ויעבור השם על פניו ונאמר שצריך לומר שניים מקרא ואחד תרגום הוא אומר לא מצאנו בקדומות דבר כזה לא מצאנו אצל הספרדים דבר כזה לא אצל האשכנזים מניען זאת לנו זאת על שומה אכן באמת לא מדובר בשניים מקרא ואחד תרגום אלא מדובר בתרגום ולא בשניים מקרא ואחד תרגום כפי שהתבאר לעלן באמת לפנים בישראל לא היו נוהגים אבותינו לומר סדר סליחות זה כפי שהוא היום במבנה שלו אלא היו כל יום קוראים מה שקוראים עם מנדל רחמים דהיינו יש לנו בת קליל נדרחמים נוסח רחמים שהוא מיועד לעשרת מי תשובה והיו לוקחים משם קטעים קטעים בשביל הסיחות שהרי רבנו אומר שהסיחות אומרים אותם בעשרת מצובה אבל היה מנהג גאונים לומר באלול מראש חודש אלול אבותינו כשקלטו את המנהג לומר מראש חודש אלול היו לוקחים קטעים קטעים מנת רחמיםסנוסח הרחמים ורק לאחר מכן כשלאט לאט התחילו להתגבש הנוסחאות של הסליחות שהרשמהם מאוחרות בחיבורן עד שהגיעו לתימן כל פעם עוד רכיב ועוד רחיב ועד שיתגבש מה שהתגבש וזה מה ש שאנחנו אומרים היום אבל לפעמים בישראל לא ונוסח הרחמים עד הרחמים אשר נמצא הוא נוסח עתיק יומין הוא כבר נמצא ברבנו סעדיה הגאון ועוד שכשאנחנו מדברים על נוסח הסליחות שלפנינו יש מהם כאמור דברים שנתחברו מאוד מאוחר אבל כאן מדובר על נוסעות מאוד עתיקות יומיים אפילו אפילו רבנו סעד הגאון בעצם משמר מסורות עתיקות שהיו עוד מזמן בית ראשון בגלות בגות כי שם אנחנו מוצאים הרבה הרבה נוסחאות בארמית ממש הרבה נוסחאות בארמית וזה מה שהיו אומרים אז תסליחות זאת אומרת בימים הקדומים ביותר וגם נסחאותיהם קצרות יותר מקראיות פחות חזליות ויותר מקראיות וגם בארמית וכולי והנה אנחנו מוצאים בנוסח הרחמים כלשון הזה ויעבור ויעבור אדונינו עלפונו ויגרו אדונינו אדונינו אל רחום ארפיים רב חסד מלעד שכרו אדוני אדוני אלו רחמנו חנו מגז ומסעבדש ממשיכים ואומרים נוסد ואנו ממשיכים ואומרים דבור שוב חן ואז הוא מתחיל רחמנו רחם עלן בגל לא בדיל ויעבר בגול ויעבר מי שיתבונן בפסוקים יראה שלשון הפסוקים הוא כדלקמן כתוב ויעבר אדוני עלפונו אדוני אדוני אל רחנון ארחפים רב חס פסוק אחד ומיד התרגום אדוני שכינת עלפגרו אדוני אדוני אלוה רחמנו חנו מרחון שפסוק השני נוסד לא עלופן נוספש וחדו ונג לא ינגע אלא שיש לו המשך עוון עובד על בונים ועל בני בונים 30 40 כאן חצינו אותו לשניים נוסע לופן נוסע עד כאן ואנחנו תרגמים נודר שוב לחוויון ולחבן סולח עד כאן עכשיו נשים לב מה קרה אם אנחנו באמת מדברים על שניים מקרא ואחד תרגום מי הוא זה ואיזה הוא ש רשי לקרוא מקרא בחצי פסוק כלפוס וגדלופסגן משה רבנו אנחנו נפסגה לא יעלה לדעת דבר כזה אלא כל אמת שאנו קוראים חצאי פסוקים במסגרת התפילה ועל דרך התפילה או על דרך הלימוד זה מותר כל אמת שאנו קוראים פסוק על דרך המקרא כלשון המקרא חייבים לומר אותו כולו שאם לו כן אנו פוסקים פסוק ולא פסקי משה רבנו ולא אחת קורא שמהדור הצעיר שהיום כבר מתחילים לא לדעת את הקריאה בתורה כהלכה קורה לפעמים שהוא חוצה פסוק הוא במקום תנחתה הוא כבר אומר אותו סוף פסוק בלי משים לב כי הוא לא יודע אלא שהחזן מתקן אותו אבל הוא פוסק שם במקרה כזה אם עבר תוך כדי דיבור עד שהוא נפל לו סימון ועד שהבין את הטעות שלו לא יוחיל כעת שהוא ימשיך את הפסוק אלא עליו לחזור על הפסוק כדי להמשיך אותו ברצף כדי שלא לא יהיה מצב שהוא פוסק את הפסוק במקום דלא פסקי משה רבנו שהרי בקריאת התורה הוא לא אומר את הפסוק על דרך תפילה ולא על דרך לימוד אלא על דרך קריאת התורה רק כפי שנתנה בסיני ואיל וכן אסור לעשות פסוק ואילו כאן אנחנו אמרנו את הפסוק הראשון ותרגמנו אותו למה כי התרגום כאן לא בא מתורת שניים מקרא באחד תרגום אלא התרגום כאן בא לצורך אותו ציבור בגות בבל אשר כבר לשון הקודש התחילה להשתכ מהם והיו מדברים ארמית ורצו לומר להם 13 מידות רחמים ואז אמרו להם ויעבור השם על פניו ויקרא השם השם אל רחום וחנון ערך הפיים רב חסד ואמת ותרגמו להם את זה כדי שיבינו המשיכו נוצר חסד לאלפים נושא חסד נושא עוון ופאשע וחטאה ונקה זהו ונעצרו כאן ותרגמו את חלק התרגום כדי למנות ורק למנות את 13 מידות של רחמים לפי מסורת מסוימת של מניין שלוש מידות שעוד רגע כת נתייחס למסורות השונות ולכן באמת גם מעריץ גם מעריץ מנת הרחמים ואין מי לא אין מי לא כולם רבנו סעד הכאון קל קדמוני מעריץ כולם כולם בנת הרחמים כך תרגמו דהיינו ועבר אדוני שכנתה על הפסוק הראשון ואחר כך חצי הפסוק השני עם התרגום לא יותר ואין שניים מקרא תרגום ואילו כאן בסדר הסליחות שלפנינו סדר השיחות שלפנינו המאוחר אז כבר אמרו שניים מקרא ואחד תרגום ואם ולא עוד לא עוד אלא נהגו לצרף את שני הפסוקים בלשון הקודש ויעבור אדוני עלפונו ויגרו אדוני אדוני ארחום מחנון ארחפים רב חסד עמד נוס חסד לא עלופים נוסענופשו ונג ומיד לאחר מכן הביאו את התרגום הרי אם מדובר בשניים מקרא תרגום ולא במניין מידות בלבד היו צריכים לתרגם פסוק ראשון פסוק ראשון לומר אותו פעמיים הוא תרגמו פעם אחת פסוק שני בשלמותו כי אסור להפסיק אותו פעמיים לומר אותו ולתרגם אותו פעם אחת אבל כאן תפסו את החבל בשני קצותיו כיוון שבאמת בעבר הרחוק לא היו אומרים את זה היו אומרים מנת הרחמים והיו אומרים את זה על דרך התרגום ומניין המידות לא על דרך שניים מקרא ואחד תרגום ואחר מ כן כבר הפכו מזה לשניים מקרא ואחד תרגום אבל מצד שני הלכו על דרך של 13 מידות ולא הלכו על דרך השלמת הפסוק ואז יוצא איפה שהנהגת המנהג המאוחר הזה ששניים מקרא ואחד תרגום יוצא חלילה לכאורה שיש בו משהו שלא קשור רע מדוע משום שאם אנחנו לוכים על תקן ששיים מקבחת תרגום היינו צריכים להשלים את כל הפסוק ולהתרגם כל מקרא ב בני עצמו כדי לא לשבש את המקראות. כי כשם שאסור לי לחצות את הפסוק לשניים, אסור לי לעשות שני פסוקים לפסוק אחד או פסוק וחצי לפסוק אחד. ולכן העירוב הזה של שניים מקרא ואחד תרגום איננו במקום. לכן כאן בבית מדרש הזה אנו נוהגים לומר את התרגום. אין אנו נוהגים לומר שניים מקרא ואחד תרגום. אנו נוהגים לומר את התרגום בדיוק כמו המסורת קדומה בנת רחמים. בנוסח הרחמים זה הנוסח כפי שאבותינו אמרו אותו בבבל זה מה שאנחנו נוהגים לומר אותו כאן והוא המנהג המקורי והוא המנהג המושכל ועוד שהמנהג המאוחר צריך עיון גדול מאוד מאוד אלא שאם באנו לעניין של 13 מידות של רחמים עלינו לדעת שיש מסורות שונות ובסידורים שלנו זה כמו שיטה של רבנו סעד הגאון שהוא מנע את ה-13 מידות של רחמים כדלקמן. השם הראשון זה איך איך קוראים מידה אחת. השם השני זה מידה שנייה אל זה מידה שלישית רחום מידה רביעית וחנון מידה חמישית ערפיים מידה שישית ורב חסד מידה שביעית ואמת מידה שמינית נוצר חסד לאלפים מידה תשיעית נושא עוון מידה עשירית ופשע מידה 11 וחטף מידה 12 ונקה מידה 13 ולכן הוא נעצר כאן ונקה לא יותר אבל כבר רבנו נשאל בשאלות ותשובות במהדורת בלאו סימן רסז מהו המניין הנכון והוא הביא שם שיטות שונות אבל דבר אחד הוא אמר בשום פנים ואופן לא להגיד השם השם כלומר השם מידה אחת, השם מידה שנייה. לא, אלא הוא אמר שהשם אמר לפני משה רבנו את 13 מידות של רחמים כדי שמשה רבנו ילמד וילמד לדורות מה הם ה-13 מידות רחמים. אז יוצא שמה שנאמר בפסוק, מה שנאמר בפסוק בלשון הזה אה ויעבור השם על פניו ויקרא השם לא ויקרא פסיק השם השם אלא ויעבור השם על פניו של משה במראה הנבואה והשם בכבודו ובעצמו קרא בפני משה רבנו את 13 מידות של רחמים שידע אותם לדורות וידע אותם לדורות. השם זה מידה אחת. אל מידה שנייה רחום מידה שלישית וחנון מידה רביעית ערך חפיים מידה חמישית ורב חסד באמת מידה שישית וכן הלאה נוצר חסד לאלפים הלאה הלאה נוסע עוון ופשע וחטאה וכאן אנחנו מגיעים לונקה לא ינקה כבר רבנו מפנה את שומת הלב שתרגום אונקלוס מונה את ונקה מידה אחת, לא ינקה מידה שנייה. ועוד שלפי רבנו סעד הגאון ונקה נגמר כאן 13 מידות השאר זה רק תוספת והנה איך תרגום אונקלוס אומר תרגום אונקלוס אומר סולח לתו יבין אוריתה זו מידה אחת ולאותו יבין לא מזכה אז ונקה לא ינקה זה לא עניין שלוש ביטוי אשר מדבר על ניקיון יסודי של שירוש אלא ונקה אומר תרגום אונקלוס סולח הואנקה באור חיובי סולח לתוויבין לאור יפה הוא לא ינקה הוא לא לו תויין לא מזכה וזה לפי רב לפי אמנקלוס שתי מידות הוא ברור שכל המערך אצלו משתנה מאשר המניין שמנינו עד עכשיו אבל רבנו מביא עוד שיטה ה אומרת שלא ונקה לא ינקה הכוונה הקדוש ברוך הוא אל רחום וחנון כשהוא מעניש איננו הולך לשרש עד הסוף אלא משאיר לנו משהו שנתקיים אחרת אוי ואבוי לנו ממידת הדין אוי לנו מיום התוכחה ואז בא המידה ה-13 לפי רבנו פוקד עוון אבות על בנים ועל ב על בני בנים על שלשים ועל רבעים אבל זה דווקא בעבודה זרה דירו בעל קום עבודה זרה אין לזה מחילה אין לזה מחילה פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על 30 על 40 בשאר עוונות לא על שונאי על זה רקעד דור רביעי לא יותר אבל בעבודה זרה אין זהעד הסוף הקדוש ברוך הוא כביכול ות נוקם נותר בין כך ובין כך לפי רבנו כך נראה גם מורבוכים פרק א' חלק א' פרק נד שזוהי השיטה שמנן 13 מידות הוא שונה ונקה לו ינקה מידה אחת פוקד עוון אבות על בנים מידה 13 יוצא איפה אנו מסכמים ואומרים מה שאנו מונים 13 עידות של רחמים בסידורים שלנו הם לפי מסורת ה-13 מידות של רחמים שהייתה בידי א מידיו של רבנו סעד הגאון כי רבנו סעד הגאון היה לפי מחריץ מרדתר של יהודי תימן עד להרמבם משעה שאבותינו גילו את הרמבם וראו שמשנתו תואמת את המסורת שמסורה בידי בידינו אז למדו על פיו נהגו על פיו הוא היה אמר הדאתר אבל באותם דברים עתיקי יומין שלא טעמו את הרמבם והיו בידינו היו ונשארו עד עצם היום הזה וזה אחד מהם זה אחד מהם שנשאר בנת רחמים וכן בנוסח הסליחות שאנו אומרים 13 מידות של רחמים לפי המניין של רבנו סעדיה הגאון ולא לפי המניין של הרמבם אין בכך עניין של הלכה או לא אבל מה שכן נוגע להלכה הוא מה שאמרנו בהתחלה תרגום של המידות כן תרגום של הפסוקים אם זה על דרך אמירת הפסוק חייב להיות במושלם הפסוק ולא חצי פסוק ולא פסוק וחצי אלא פסוק ותרגומו פסוק ומושלם ותרגומו פסוק במושלם ותרגמו והקדוש ברוך הוא יער רוחו ממרומים גם נדע את תורתו באמת וגם שנתהלך בדרכיו הישרות הנאמנות רבי חניה בגשמר חב ישראל