שאל השואל ואמר שהוא גר בשכונה שהיא היא שנה שנה עתיקה שהרחובות שם צרים ביותר כמו שמתאות ויש מישהו משתולל עם אופנוע ולא אחת הוא נותן גז ויוצר פיצוצים לימים תוצאה מהפיצוץ העז שהוא יצר השמשה נשברה האם הוא ניתן לתביעה והאם מחייבו אותו בשל כך או לא? והתשובה אכן ניתן לטבוע אותו לדין וגם ניתן לחייב אותו אם יוכח שאכן באמת הוא עשה את אשר הוא עשה ונסביר את הדברים עלינו לדעת שיש גדר של אדם המזיק והאדם המזיק כשהוא מזיק בגופו כגון בידיו ברגליו אז הדבר פשוט שהאדם המזיק חייב על מה שהזיק ולא עוד אלא יש כלל אדם מועד לעולם אלא שאפילו לא הזיק בידיו או ברגליו אלא בכל שאותו הוא מניע יריית חטא בהפעלת מכונית והמכונית התנגשה. כל זה נקרא אדם המזיק. למרות שהחזון איש חלק על ההלכה ונוגע לאדם רוכב על בהמה. ותוך כדי רחיבה הבהמה הזיקה. שיש מהראשונים אומרים שזה אדם המזיק. והוא טוען שזה לא אדם המזיק. זה עדיין גדר של בהמה. מזיקה ממונו המזיק יש הבדל דינים בעניין אבל מודה החזון איש שאם הוא מושך את הבהמה לכיוון זה לכיוון אחר והזיקה זה נקרא האדם המזיק וכל שכן אומר החזון איש שאם אדם נמצא על גבי מכונית הוא מתניע את המכונית ומזיק שהדבר פשוט שהאדם חייב מדין אדם המזיר אבל עדיין כשאנחנו מדברים א, ביחס לכוחו של אדם, שזה כמו גופו, לרבות כשהוא מזיק ברכבו חמילה כשהרכב, גופו של הרכב מתנגש במישהו או במשהו. אבל כאן הרי מדובר בהוצאת גז, בהפעלת רעש, האם גם בנסיבות כאלה מתחייב בעל הקטנוע או איננו מתחייב? זה התשובה. כן, הוא מתחייב. הנה צור רבותיי יש לנו בגמרא ירושלמי פרק שני משבת הלכה חמישי נאמר הבעיר וקיבא בנפיחה אחת חייו שתיים כלומר אדם אשר היו בפניו שני נרות והוא בא נר אחד כבר כמעט דועך ונר דולק והוא בא ביום שבת ונפח עשה נפיחה בנפיחה הזו הוא קיב נר והבהב נר אחד הבהב את הגחלת והדליק אותה חייב חייב בתור מבעיר חייב בתור מכבה וכך רבנו פסק בפרק ראשון מלכות שבת על יא ללמדנו שבדין שבת גופו של אדם כוחו של אדם אפילו באוויר היוצא מציב ונפיחה כגופו בגיליון השס שרבנו רבי עקיבא איגר מאיר במקום שזה כעושה מעשה בידיים וכן פני משה על המקום וכן קורבן החדה כולם רואים בהפחת הרוח מפיו של האדם כאילו עושה מעשה בידיים לכן גם אסור ביום שבת לדבר אל רמקול אפילו שהרמקול פועל אוטומטית כי ה האוויר גלי הקול שיוצאים ממנו הם מפעילים הם מפעילים משהו בתוך המנגנון הפנימי שהופך את זה לגלי חשמל ואז הם מגדירים את הכל וזה נקרא כוחו של אדם כגופו אפילו בהבל פיתרה מזו נאמר בירושלמי שם דבר מפתיע מאוד נפח בכלים ושברען משלם נזק שלם כלומר אם יש לי כלי זכוכית דקים מנדקים ועדינים ואדם בא ועשה ו תוצאה מכך הכלי נשבר זה נקרא כוחו של אדם כגופו וחייו כך נאמר בירושלמי אמנם ברבנו ההלכה הזו לא מופיעה כך אבל רבנו באקבות הבבלי מדבר על תרנגול אשר שם ראשו בתוך כלי ריקי זכוכית ריק ועשה קוקריקו וקצאה מכך הכלי זכוכית הזה נשבר או חמור שנער וסוס שצנף ומחמת הנעירה שלו אז תוצאה מכך כל זכוכית העדינים נשברו אז אומרת אומר רבנו חייב כלומר בעל הבהמה חייב כלומר אנו רואים שהבל הפה היוצא מהבהמה או מן האדם זה כגוף הבהמה וזה כגוף האדם אומנם נכון מאוד שהאדם המזיק בדיבורו להבדיל מהבל פיו בדיבור זה כבר לא פשוט בדיבור לא תמיד האדם על ידי דיבור מזיק מה פירוש הדיבור זה תלוי בתוכן ואז אם האדם על ידי דיבורו מפגל את הקורבן זה הזק שאינו ניכר מדאורייתא בהזק שאינו ניכר זה פטור ורק מדרבנן כנסו או אדם מוסר בדיבור מלשין למישהו בגורם נפק השאלה יקבלו את זה לא יקבלו זה נכנסנו לדיני גרמות בדיבור של האדם נכנסנו לאך שלנו ניכר לגרמות אבל כשאננו לא מדברים על דיבור אלא מדברים על עוצמה של אוויר של ה זה כגופו כגופו של אדם כגופה של בהמה ולכן האדם אשר מפעיל כתנוע ותוצאה מהגס הוא נתן שבר זכוכיות זה כגופו ואז הוא חייב לשלם יתרם מזו כל האדם לטבוע את מדינת ישראל עם טייס עשה בומים ושיבר את הזכוכיות אם יוכח שזה מרחב שלא היה צריך לעשות בו בומים כי במרחבי האמונים הוא יכול לעשות את זה במרחבים פתוחים הוא עשה את זה במקום ישוב אם באמת אין לו את ההגנה של פעילות צבאית מלחמתית אלא עניין של אימונים ויש לו מרחבים והוא עשה את זה במקום שלישוב וגרם לשבירה של שמשות ושל כלי כלי זכוכית אז היי אפשר לחייב אותו או את שלטונות צהל או את המדינה זה בדיוק אותו רעיון דהיינו כוחו של אדם כגופו והואיל והוא מפעיל את הבומים האלה אזי הבומים האלה זה כמו מעשה ידיים זה כמו חטא וחייבים לשלם במקרה כזה אם כן איפה הוראנו לדעת שאפילו בנסיבות כאלה יש מקום לתביעה ויש מקום לחיוב רבי חק