שאל השואל ואמר שהיה אצלו אורח גוי ועל גבי השולחן היה לו יין שהוא בבחינת יין יבש אבל מפוסר לא מבושל אבל מפוסר והיה איזה בקבוק יין גדול משובח היין הזה ואותו גוי נטל את הבקבוק במזג לעצמו. האם אותו יין נאסר בתוריי נסך או לא נאסר בתוריי נסך? תשובה, אותו יין לא נאסר בתורי נסך כי הפסטור שבדרך כלל הוא בין 80 מעלות עד 85 מעלות, רתיחה של 80 עד 85 מעלות הוא בגדר של יין מבושל שכבר איננו מתנסך על גבי המזבח וממילא שאינו נאסר בטור יה נסך ונסביר את הדברים יין שהוא מקורי בלתי מבושל ובלתי מתוק הוא היין אשר ראוי להתנסך על גבי המזבח והוא היין שראוי לקידוש והוא היין שאם גוי יגע בו הוא יפסור אותו כיהיה נסך. אבל יין שאינו ראוי להתנסך על גבי המזבח, אומר רבנו, מהו היין שאינו ראוי להנסך על גבי המזבח. פרק שישי, מהלכות איסורי מזבח, הלכה תשיע ואלו היינות הפסולים לגבי המזבח המתוק. והמעושן והמבושל באש והמבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול אבל יין שמחממים אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול וכן יהין צימוקים ויין מגיטו שלושה 40 יום וין דליות וכולי אלו היינות לא הביא לכתחילה ומביא כשר יוצא איפה שרבנו מנה בין היינות הפסולים לנסוך על גבי המזבח יין מבושל באש או המבושל בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול והשאלה היא מהיא ההגדרה של מבושל באש
עד שיהיה כבר פסול להתנסך על גבי המזבח וממילא גם לא יהיה ראוי להעשר כי נסך על ידי גוי. רבנו לא קבע מה הוא גדר הבישול. אמר המבושל באש. לעניין המבושל בשמש נאמר עד שנשתנה טעמו בבישול. השאלה היא האם ניתן להשליך ולומר שהמבושל באש אמת מתי יפסל להתנסך על גבי המזבח עד שנשתנה טעמו בבשול? אכן היו כאלה שקראו את העניין הזה גם לעניין המבושל בשמש וגם לעניין המבושל באש ואמרו הועיל יין מפוסר לא משתנה את עמו אזי עדיין אסור שגוי יגע ביין כזה אלא אם כן הוא מבושל לחלוטין אבל הרי אם אנחנו מדברים על שינוי טעם גם ברטיחה של 100 מעלות אין הטעם של היין המבושל שלנו בימינו משתנה. כיוון ששמים חומרים שמכוחם הטעם של היין לא משתנה. לא משתנה מחמת הבישול ולא משתנה במהלך כל השנים. אפילו 10 שנים. לא משתנה טעמו. אבל בין כך ובין כך צודקים הללו שאמרו שהעניין של שינוי טעם ובשול הוא רק לעניין הספע והמבושל באש כך יוצא איפה שלגבי המבושל באש לא נוכל לבוא ולומר שבגלל שלא נשתנה טעמו הוא איננו ראוי לניסוך כי אנחנו משיבים שתי תשובות א' שינוי הטעם הוא רק תנאי בבישול על האש, בבישול בשמש ולא בבישול באש. ב' היא שינוי הטעמים בימינו נובע בגלל חומרים ששמים בו ולא בגלל שהוא לא ראוי להשתנות. כיוצא בדבר אנחנו מוצאים בשולחן ערוך יורי דעה סימן קכג סעיף ג שמרן כתב יין מבושל שלנו שנגע בו גוי מותר וממתי נקרא מבושל מי שהרתיח על גבי האש והפוסקים דנים בדבריו ואומרים שמן המקורות רואים שיין מבושל נחסר הוא לא נשאר באותה כמו אלא נחסר נהיה חסר כי הרי יש עידו באמת תוצאה מטענה זו החכם בן ציון אבא שאול זכרו ברכה בער אור ציון פרק כ אות יט במקורות וביאורים חשש להחמיר שאם גוי יגע ביין מפוסתר יפסול אותו יעסר אותו כי למרות שנתייחס לבישול של ה איסור אף שאינו 100 מעלות אלא 80 עד 85 מעלות כי בשול סוף סוף הוא לא נחסר אבל הרב יוסף בשאלות ותשובות חלק ח סימן טו ביורי דעה השיב לו ואמר מה שהוא לא נחסר זה בגלל שהוא מתבשל בתוך כלי סגור ואז יש עידוי וזה החסר אלא מחר הזה בתוך כלי סגור העידוי הופך להיות מהלך הזמן. הוא הרי נדפס בכיסוי או בדפנות, אחר כך הוא מצטנן וזה חוזר חזרה. ולכן זה נקרא ראוי להיות חסר. והוא חסר לשלב מסוים, רק חזרו אליו הטיפות האלה. לכן הרב יוסף בדעה שיין מפוסתר, אם גוי נוגע ביין מפוסטר, איננו מפוסל אותו. נחזור חזרה. עניינינו. מי לידינו יתקע שהמבושל באש הוא דווקא את זאת אומרת הוא כבר בגדר של 80 85 מעלות אולי דווקא עד שהיגיע ל-100 מעלות. באמת לעניין שבת די בכך שכבר היד אינה סולדת בו אוכבר נאסר מדין בישול בשבת. כך שהדיון מהלכות שבת לדיון בעניינים האלה כאן לעניין הנסך רחוק מאוד מאוד כי כאמור היה מפוסר מגיע ל80 85 מעלות שאז ודאי היה צולדת בו אלא שכאן אנחנו צריכים לדעת ש מה בתלמוד נאמר על יין בשל מי שירתח והשאלה היא מה מה הגדר של רתיחה. רתיחה זה עלת בועות. אז מי שיראה את התהליך של רתיחת מים אז בהתחלה כשהוא מתחיל אז הוא מעלה בואה אחת שתיים. ככל שהוא נמשך ונמצא על גבי האש יותר ויותר מעלה יותר ויותר ויותר בועות. כל שייה נוספת מעלה יותר ויותר בועות. אז יוצא איפה 100 מעלות זה הרטיחה שכבר כל הנוזל מעלה בועות בועות אבל 80 עד 85 מעלות כבר יש בועות רק לא בדחיפות ולא בכמות גדולה כמו של 100 מעלות ולכן מי אמר מי שירכח עד שיעלה בועות בועות רבות אולי הכוונה שיתחיל בתהליך הרתיחה עדיין הוא כבר מעלה בועות ובאמת שהמאירי כך מסביר שזה רשיטה של הרתיחה ולא סופה של הרתיחה ולכן לאור הדברים האלה א ניתן להתיר את היין הזה שנגע בו אותו גוי כמובן עלינו לדעת שיין כזה לא ראוי לקידוש מבחינתנו לא בגלל שהגוי נגע בו בלי שגוי נגע בו הוא נחשב כע מבושל ואז הוא לא ראוי לקידוש וגם לפי שיטת רבנו אין לברך עליו בורא פרי הגפן אלא שהכל נהיה בדברו כידינו כלפטן אלא כל מה שבאנו לבדוק אם הוא יעשר בטורי נסך אבל לא להתירו לקידוש וודאי לא להתירו ל לא לברך עליו גפן וזוהי ההוראה של מורי שכתב תשובה בעניין הזה יש לציין שלפני עשרות בשנים כשעדיין היינו מקיימים ברבריו. אז מורי נשאל על כך בבית כנסת את הרמב"ם בקריאת אונו ואז היה לו עדיין ספק אם באמת בפסטור מסלק מאיתנו את החשש של יין נסך על דגוי או לא. והוא נתן להחמיר ואמר רק בשעת הדוחק נתיר את זה ולא נאסור אבל שלום בשעת הדוחק צריך להיזהר שגוי לא יגע ביין מפוסר שאיננו מבושל במעט האחוזים, במעט המעלות. ואני חושב שהערה הזו של מורי בצעירותו צריכה ללוות אותנו ולקל לגדור גדר שלא יותר מדי להתחבר אל גויים עד לרמה של אירוח. נכון, יש מערכת יחסים מאוד מורכבת, עובדים ביחד בכל מיני מקומות דברים מזמינים, מוזמנים לחתונות וכולי וחכם אין בראשו אם באמת הוא יוכל להשתמש על דזה שילך ויתן לו צ'ק ויגיד מזל טוב וילך לו ויטען שיש לו אירוע זה הדרך העולה בית אל ואם לא צריכים להיזהר אותו דבר גם הפוך אם הוא מזמין גוי אליו צריך להזמין אותו לא לרמה כזו של מסיבה אלא למפגש אחר וכולי יש לו על בסיס של סעודה צריכים בדברים האלה להתרחק. ראו כמה הרחיקו מסיבות שיש בתוכם גויים. כי אפילו שתייה שאיננה שליין מוסיפה. על גימות האלה מוסיפות יותר ויותר קרובבות ואנו צריכים לכבד אבל לא להתקרב כי עם לבד ישכון. כך נשמור על נקיות עמינו ועל קדושת עמנו ונמנע התבולות. רבי חנו בנגש