בציבור אשר מתפללים רק תפילה אחת דהיינו השליח ציבור מתפלל בקול ושאר המתפללים מתפללים עמו בלחש מילה במילה מה עדיף על מה שהשליח ציבור יאמר כהנים לשני כהנים ומעלה כדי להזמין אותם לברך את ברכת כהנים או מישהו אחר ממונה מטעם הציבור שיאמר להם כהנים והתשובה עדיף שהשליח ציבור הוא שיאמר להם אבל במקום שכבר התפשט המנהג שהממונה אומר כהנים אין לשנות מהמנהג כי גדול הוא השלום אבל גם נסב ואלו נסיבות התפתח המנהג שממונה אחד מהמתפללים אומר כהנים ולא השליח ציבור ובכן רבנו בהלכה בפרק 14 מהלכות תפילה ונסיעות כפיים הלכהח כתב שהשליח ציבור הוא שעומר כהנים לכהנים כשהם משניים ומעלה וכן גם מרן בשולחן ערוך הסק כן אור החיים סימן קכח סעיף י שהוא כותב שהשליח ציבור הוא שאומר להם כהנים אלא מה ש בתוספות במסכת מנחות דף מד ד עמוד ראשון אנו מוצאים שרבנו תם התנגד לאמירת כהנים על דה שליח ציבור בטענה שהדבר הזה מהווה הפסק לומר כהנים בין ה התפילה ובין ברכת כהנים ולכן הוא אמר אי אשר אלי הבתלינה. כלומר, מדבריו משמע שאכן בימיו גם אחנו אשכנזים נהגו שהשליח ציבור הוא שאומר את המילה כהנים ומזמין אותם לומר ברכת כהנים. אלא שלסברתו, לדעתו זה מהווה הפסק. ולכן אמר איחרי אבתלנה באמת בטור אור החיים סימן קכח סעיף יג הוא מביא את שיטת רבנו תם וכתב רבנו תם שאין לשליח ציבור להפסיק לקרות כהנים דו ההפסק בתוך התפילה אלא חזן הכנסת פירוש המונה על כל צורקי בית הכנסת קורה ובבית יוסף שם בדיבור המתחיל וכתב רבנו תם מעיד שאין המנהג כן שהמנהג הוא שהשליח ציבור אומר הוא גם מביא שדוחים את דברי רבנו תם שטוען שזה גדר של הפסק כי כיוון שזה צורך התפילה זה חלק בלתי נפרד מברכת כהנים שמם שני ומעלה יש צורך להזמין אותם ולומר להם כהנים. אז אם כן זה צורך התפילה. ואם זה צורך התפילה אין זה גדר של הפסק כמו שהשליח ציבור מקר אותם מילה במילה והם חוזרים אחריו. ואין זה גדר שהפסק. כי כך ברכת כהנים נאמרת. כמו שגם שליח ציבור אומר קדוש והוא אומר את כל הדברים שיש בקדושה ארוכה כי זהו נוסח הקדושה בציבור והוא הרי שליח ציבור למלא את כל החללים הריקים שיש בתפילת ציבור שצריכים לאומרם כתבילת ציבור שהרי ברכת כהנים לא נאמרת ביחיד שהרי קדושה לא נאמרת ביחיד וזהו המודל זהוא הנוסח של תפילה בציבור ולכן זה לא גבר של הפסק כלומר דברים נכוחים ובאמת שגם המנהג בתימן היה עד לתקופתו של מורי דוד משרגי ומחריץ שהשליח ציבור אומר את המילה כהנים ומי שרוצה לראות את המיפוי ואת הסקירה של המקורות לכך יוכל לראות את זה בעבודת המחקר של דוקור משה גברה על הסידורים של יהודי תימן בעניין של ברכת כהנים ויראה שכזה היה המנהג ללא צל של ספק ובאמת מה שקרה בתימן הוא שמורי דוד משרגי בשטילי זתים על אור החיים סימן קכח סעיף י לאחר שהביא את דברי מרן השולחן ערוך שהשליח ציבור אומר כהנים אזי הוא הביא את את סברת רבנו תם וכיוון שלפי רבנו תם יש חשש של איסור של הפסק אז הוא מעיד על עצמו שבעל תעשה עדיף כאילו מוד טוב אל תיקר רע אם בפניי רבנותם ו רבנו תם אומר שיש בזה גדר של איסור. נכון שאחרים לא חוששים להפסק הזה, אז למה שאני לא אעשה חומרה כמו רבנו תם כדי לחשוש לשיטתו שזה גדר של הפסק. אניבד האמת לכאורה ניתן לסייע לו שהרי והוא לא ראה תשובת רבנו רבנו סימן רצב ורבנו בסימן רציב אומר שאין איסור שאחד מן הקהל יאמר בעניין ברכת כהנים ודאי שאם היה קורא להם כהנים אחר אין בכך כלום אבל זה לא ראינו מעולם ולא שמענו במקום שעושים כך וחי הימילתא אמרינן פוקח חזמ דבר כלומר אומר רבנו הדין הוא שהשליח ציבור אומר כהנים אבל אם יש מי שאומר שאחד מהקהל יאמר אין בזה איסור אבל מעולם לא ראינו משנה ככה אז מקסימום יש לך ספק לך ותראה מעם הדבר איך העם נוהג הרי העם הוא עם שנוהג על פי תורה על פי מורה הוראה אז מה אתה רואה שנוהגים כך כל הדורות אז מה יש לך לחשוש יוצא שהרשע של דברי רבנו שאין בכך איסור שאחד מהמונים של הקהל יאמר כהנים לכאורה התומך במוריד מישהי שבע עשה עדיף אבל השפע של דברי רבנו מדברת בעד עצמה למה לשנות מנהגים מנהגים אשר הם מתגלגלים מדורי דורות ואשר הבסיס להם הוא הוראות של מורי הוראה במשך כל הדורות למה לשנות אותם בשביל מה חלילה חלילה מחר מחרתיים יגידו אבותינו לא ידעו את ההלכה מחר מחרתיים זה יהיה פתח לשינוי מנהגים כל אחד יבוא לחשוש לעניין זה, לעניין אחר, והתחילו לשלנות מנהגים שבע תעשה עדיף בדיוק בכיוון הפוך שתנהג במנהג אבותיך הקדומים במיוחד שיש להם בסיס הלכתי מוצק מאוד מאוד ולכן מורי ורבותיי נראים הדברים שאם היה מקום למורי דוד משקי להחמיר ואשר בעקבותיו מהריץ הלך תלמידו חברו שגם הוא אמר שהמונה של הקהל יאמר אם יש מקום לחומרה הזו ואני אומר אם יש מקום לחומרה הזו זה הנמלה בציבור שמתפלל לחש ואחר כך חזרה אז אפשר לבוא ולומר למה שהשליח ציבור יגיד כהנים יש אחד מהמתפללים תנוי להגיד כהנים הוא כבר הפסיק להתפלל הוא רק שומע מוד טוב אל תיקר רע זה אם אם אם יש איזה חשש לחומרה הזו זה רק במתכונת של לחש וחזרה אבל בציבור שמתפללים תפילה אחת מה ראית לחשוש להפסק על ידי השליח ציבור ולא על ידי אחד המתפללים לזה זה הפסק ולזה זה הפסק ואדרבה לשליח ציבור זה פחות הפסק כי עדיין נאמר זה דרך תפילתו וכך כי אלה מהדברים שהשליח ציבור אומר הוא יחיד כמו קדושה ואותו דבר ברכת כהנים הרי לא אחד משליח ציבור יאמר יקרא אותם מילה במילה אלא שליח ציבור כי זה חלק מהדברים של צורקי ציבור שנאם מרים בתפילה ולכן ההגיון אומר שגם מי שרצה להחמיר גם מי שרצה להחמיר אזי היה מחמיר רק כשיש לחש בחזרה אבל לא כשיש תפילה אחת הוא משום כך בוודאי וודאי שיש עדיפות לציבור שמתפללים תפילה אחת, יש עדיפות שהשליח ציבור הוא שיאמר כהנים לכהנים. אלא מה? כדרכנו בקודש מאחר בשיטת מעריץ השפיעה על מתפלא הבלדי ואין לומר שמורי דרקי השפיע על השמי בתימן. אז עכשיו הבלדי שהולכים לפי מחריץ אחד מהמונים מהקהל אומר כהנים גם כשמתפלים תפילה אחת ולא לחש בחזרה משהו מוקשה כפי שתארתי לכם אבל כלל גדול בענייני מנהגים לעולם לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת במקום שיש חשש מחלוקת אל ישנה ומשום כך בית כנסת שהם על טהרת מעריץ בוודאי וודאי שלא ישנה מפני המחלוקת במקום שהם מעורבים והם נינוחים זה כלפי זה. אם אכן באמת מי מהמתפללים רוצה לנהוג כעיקר הדין שהשליח ציבור הוא שאומר את המילה כהנים ואני חוזר ואומר במיוחד כשמתפללים רק תפילה אחת בוודאי שהעדיפות היא לכיוון זה שהשליח ציבור הוא עצמו יאמר כהנים כאן המקום לציין שוב שדוקור גברה שהוא מאוד מאוד מלמד זכות על מעריץ ועל משנתו ועל שיטתו ומנסה להסביר תמיד את שיטתו כיצד מהנסיבות שבהן או אליהן נקלע מעריץ איך הוא ניסה לשמר את חוט השדרה של מסורת יומן אף על פי שהוא קלה דברים של דעתו הם של מה בכך אבל חוד השדרה הוא נסה לשמר כך אומר כאן בעליל הוא אומר שיטת מהר מנוגדת למנהגה תימן ולכן לענינו דעתו קשה להגיד שבגלל מודות טוב אל תיקר רע מהרץ שינת המנהג אלא לעני דעתו זה משהו שייך לצעירותו שלריץ שוודאיץ כבר חזר בו כבר חזר בו מכך אלא שלא הספיק לחזור בו בכתובים אבל לנו דעתו זה שייך לצעירותו זה מוסיף יותר ויותר למהלך שאמרנו שאכן באמת יש מקום ל בבית כנסת שהם יותר ננוחים זה כלפי זה ומבינים עניין ויודעים שיקולים מלכתיים ועדיפות של שמירת מנהגים קדמונים שוודאי ודאי יש עדיפות לשליח ציבור לומר כהנים רבי חנק השם