שואל ואמר שהוא לקח ענבים טבל, טבל ודאי. וביום שישי, ערב שבת, הוא קטש אותם, שחט אותם כדי שיהיה לו קידוש בליל שבת. דעקה נטרפה עליו השעה ולא הספיק להפריש תרומות מעש וכאמור מדובר בטבל ודאי. אז הוא שואל א' האם הוא רשאי בליל שבת להפריש תרומות מעשרות כדי שיוכל לקדש? ב אם אסור לו להפריש תומות מעשרות? האם מותר לו לטלטל את ה את היין הזה את כדי שלא יהיה במקום שהוא נמצא או לא. והתשובה, אם יש לו תנאי מערב שבת, באופן כזה שהוא מתנה שיוכל להפריש תרומות מעשרות, אז מותר לו בליל שבת להפריש תרומות מעשרות. ואם לא מאחר במדובר בטבל ודאי ולא בטבל דמאי, אסור לו לתקן את היין הזה ואסור לו להשתמש בזה. אם מדובר בטבל ודאי אז אסור לו לטלטלו. יש עליו דין של מוקצא. ואם יש לו תנאי, אף על פי שעדיין זה טבל, מותר לטלטלו כי כיוון שיש לו אפשרות של תיקון אז כבר אין עליו תורת מוקצא. שהרי נאמר בהלכות מעשרות פרק ט הלכה ט כתב רבנו וצריך לרחוש בשפתיו בשעה שמפריש זו אחר זו ואינו כמתקן בשבת שהריק דין תנאו וטבל שיש עליו תנאי זה מותר לטלטלו בשבת קודם שיפריש. אז יוצא איפה יש באמת דין של מוקצא על פירות בלתי מתוכנות שהרי רבנו אמר בהלכות שבת פרק 25 מהלכות שבת הלכה יט. פירות שאסור לאוכלן כגון פירות שאינן מאוסרים אפילו הן חייבן במעשר מדבריהן או מעשר ראשון שלא נצא תרומתו או תרומת מאה או מעשר שני בהקד שלו תוקל קטן אסור לטלטלן אז יוצא איפה פירות טבל אסורים בטלטול ובאמת כך גם פסק רבנו בפרק רביעי מלכות עירובין הלכה יד בעל החצר שהזכיר בטא חצרו לאחרים. אז השאלה מה דינם של האחרים הללו? כאורחים שלו ואז לא יעקבו לנו בדין הערוצרות או כגורמים עצמאיים והם חייבים להשתתף בעירובי חצרות והם לא השתתפו הם מעקבים לנו עירובי חצרות. אז נאמר כאן כך בעל החצר שהזכיר מבתי חצרו לאחרים והניח לו כלים או מיני סחורה בכל בית ובית מהן אינן אוסרין על הועיל ויש לו תפוסת יד בכל בית מהן נעשו הכל אורחין אצלו. כלומר אם יש לו בכל בית שהוא הזכיר מהבתים שבחצרו איזה מין כלים ואסור להם לאותם סוחרים לגוע בהם להשתמש בהם להוציאהם ממקומם זה נקרא שיש לו אחיזה בבת בבתים הסחורים ואז מבחינה הלכתית לעניין עירובין לא לעניין המשפטי הם נחשבים כאורחיו והם לא מעקבים גם אם לא השתתפו בערב חצרות די בערב החצרות שלו ולא צריך שהם ישתפו במברים אמורים בשיניח שם דבר שאסור לטלטלו בשבת כגון טבל ועששית עד אנחנו בטוחים שהם לא יגעו בזה אבל אם נשאר לו בכל בית מהן כלים שמותר לטלטלן הואעיל ואפשר שיוציאהם היום ולא ישאר לו שם תפוסת יעד הרי אלו אוסרים עליו עד שיערבו. כלומר, אם יש לו כלים שמותרים בטלטול, שמה אולי הוא עצמוק להם ואז הדפוסת יד שלו שם היא לא קבועה, היא זמנית מאוד ואז אין להם דין של עורחים, אלא הם עצמאים וצריכים להשתתף בעירוב והם לא מעקבים בעד העירוב. למדנו לדעת שפירות טבל אם הם נמצאים באותם בתים סחורים, כיוון שהם אסורים בטלטול, אין חשש. שהמזכיר יבוא ויקחם ודי גם לא הסוכר ומשום כך יש להם דין של אורחים ודי לנו בעירוב של בעל החצר ואין צורך לקבות עירוב מכל סוחר וסוחר מכן למדנו שוב שהטבל הוא נחשב כמוקצא ואסור בטלטול אז לכן רבנו אומר בהלכות מעשר אם התנה מערב שבת אז זה כאילו כבר מתכן ולכן מותר בליל שבת לטלטל את אותו מוקצא כדי להפריש ממנו תומות מעשרות מנגד או במקביל אנו מוצאים הלכה מעניינת שבהלכות פרק 25 מהלכות שבת שם אנחנו לומדים שאסור להניח כלי כדי לקבל ביצה שהצרנגולת מתילה בשבת כי אז אני מבטל כלי מאחנו כי הכלי הזה עד להטלת הביצה בתוכו ראוי לטלטול ועכשיו שהביצה הותלה לתוכו הוא כבר לא ראוי לטלטול ואני מבטל אותו מהחנו ואסור לעשות כן לעומת זאת מותר בפרק כה הלכה כה לעשות חבית של טבל שנשברה כלומר חבית יין של טבל שנשברה והוא פוחד על היין הזה שילך לאיבוד מביא כלי ומניח תחתיה הועיל ואם עבר ותקנו מתכן הרי הוא כמתן כלומר בשביל הדין של ביטול קרימה אחנו מותר לי להניח כלי והין הטבל שיזוב מהחבית שנשברה יזוב לתוכו בשביל האיסור של ביטול קלים אנו רואים בטבל הזה שניתן לתיקון מן הרגע שהשבת סתלק אז מחר והוא ראוי לתיקון כבר זה דין קל מחדה לאסור עליו להניע חבית להציל אתנו בגלל העניין הזה של ביטול קלימה אחנו אבל זה לא אומר שהיין הזה לא לא מוקצא היין מוקצא סוג בטלטול אבל כאמור בגלל שהוא ראוי לתיקון ובגלל שחבל על העיניין שלך לאיבוד וכל האיסור רק ביטול כלי מאחנו לצורך העניין הזה זה אינו אינו נחשב כאילו למוקצא במעט האחוזים כך שלא תהיה סתירה בין מה שאנחנו אומרים שטבל הוא מוקצה ואסור בטלטול ובין ההלכה הזו שכביכול כאמור מתירה לנו לשים כלי מתחת לחבית יין שנשברה ועוד רגע כת ובזה אנו מסיימים השואל ישאה ומדוע היין הטבל הזה אסור בתלטול? והרי הוא ראוי לבעלי חיים והרי הוא ראוי לגוי. הרי יכול אדם לתת טבל לנוכרי אז והועיל והוא ראוי לנוכרי והועיל וראוי לבהמה אז למה באמת יש עליו תורה של מוקצה? תורת מוקצא ובאמת נבלה מותר לטלטל אותה בשבת כי היא ראויה לבעל חיים ראויה לגוי ולכן עלה התורת מוקצא אבל הפירות הללו הטבל או היין טבל יש עליהם מוקצה תורת מוקצא למה כי כיוון שהם ראויים לתיקון אז אין אדם מביא יין שראוי לתיקון מביא אותו לגוי או מביא אותו לבהמה אם מתי בן אדם לא אכפת לו שגוי יקח את מה שיש לו לאכול או בהמה כשכבר אין ראוי לתיקון כמו נבלה היא לא ראויה לתיקון אז לפחות לפחות שבעל חיים יאכלו מזה לפחות שהגוי יאכל מזה ויש לו יחסים בינו ובינו אז אבל בדבר שראוי לתיקון בוודאי וודאי שהוא לא יתן את זה לבהמה ולא יתן את זה לגוי ועדין משמר את זה לעצמו ולכן דווקא במאכלות שראויים תיקון הם אלה שאיש עליהם תורת מוקצה אבל מאכלות שאינם ראויים לתיקון ואבל הם ראויים לגויים או לבעל החיים אין עליהם תורה שמוקצת רבי חניה שמס ישראל