מסכת ראש השנה דמف נאמר تنفس יוכל بشمر ברוך בשكس מתחיל على شبו شمس كل شرب عقيب وعش وشعين متعنين كلشي على تشعي وعي ובאמתא מכך בשולחן ערוך הובא דין תוספת מחול על הקודש בסימן תרח ודין אכילה בערבם הכיפורים בסימן תרד אבל רבנו לא הביא את העניין של תוספת מחול על הקודש ולכן מורי כתב שאין מדין תורה תוספת מחול על הקודש ביום הכיפורים לא במלאכה ולא בעינויים אלא מדרבנן לא מן התורה כך הוא כותב בשביטת עשור פרק ראשון הערה יז ולפי כך לתל לל רבנו תוספת מן התורה כלל לא במלאכה בשבתות ויום הכיפורים ולא בימים טובים. והכן לת לתוספת לענו מן התורה כלל וכל התוספות בין למלאכה בין לענוי אינם אלא דרבנן בלבד. והנה רבותיי תמיה שנייה שרבנו לא כתב שמצווה לאכול בערב יום הכיפורים. שהרי אמרו חכמים כל מי שאוכל ושותה בערב יום הכיפורים מעלה עליו הכתוב כאילו צם תשיעי ועשירי. לא כאילו הוא צם עשירי כאילו הוא צם שיעי ועשירי. וכאמור, רבנו לא כתב שמצווה לאכול, אבל מורי ובצדק אומר שרבנו מפזר את הלכותיו כל דבר ודבר במקומו הראוי. ובפרק שלישי מהלכות נדרים. הלכה תשיע כתב רבנו, הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום. שהנדרים חלות על דברי מצווה כמו שבארנו. כלומר הנדר להבדיל משבועה. יכול אדם לנדור שיצום בשבת או ביום טוב, למרות שהם מן התורה, בכל זאת הנדרים חלות על דברי מצווה. למה? כי הנדרים חלים על המאכלות, על המשקאות, לא על האדם. והעיל בהם חלים על המאכלות ועל המשקאות. נעשים לו כל המאכלות וכל המשקאות בימים אלו כדברים אסורים, כמאכלות אסורות. וכן הוסיף אבל לעומת זאת השבועה היא שבועה שחלה על האדם על ג'וברו לא על האוכל ואם האדם ישבוע שלא יאכל בשבת אין השבועה חלה כי מושבע הוא ועומד מהר סיני שאסור להטענות בשבת וכן על יום טוב אז יוצא שבדרך של שבועה אז הוא חייב לשמור על השבת ולאכול אבל בדרך של נדרים חייב לצום. הוסיף רבנו וכתב, וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יום טוב. פתאום באחד ממי ראשון או באחד ממי שלישי חל יום טוב או הוסיף רבנו ערב יום הכיפורים. הרי זה חייב לצום. ואין צריך לומר רוחות קודש. כלומר הנה רבנו כלל את ערב יום הכיפורים בכלל יום טוב. דהיינו שאסור מן התורה לענות את נפשות בערב יום הכיפורים. אלא שבדרך של נדר זה מועיל כמו שביום שבת שהוא חייב לצום. אותו הדבר גם ביום טוב ואותו הדבר בערב יום הכיפורים. דוקא מיניים היא שבה. אם ישבע שלו לאכול בערב יום הכיפורים אין שובה חל שועה כי איסור אכילה איסור עינוי הנפש בערב יום הכיפורים אומר מורי הוא דאורייתא הוא מן התורה וזה אנחנו לומדים מכאן יוצא איפה שבאמת גם רבנו פסק להלכה שאסור לענות את הנפש בערבם הכיפורים הוא לא הוא רק לא אמר שמצווה לאכול באותו יום כשם שגם ביום שבת מצוות האכילה היא מדרבנן איסור התענית ביום שבת הוא מדאורייתא אבל איסור מצוות האכילה הוא מדרבנן אוכד שלא נתבלבל ונחשוב שמצוות אכילה בערבם הכיפורים מן התורה לכן רבנו כתב את זה בהלכות נדרים כדי שנדע שעיקר האיסור הוא בעינו שלא לטענות בערב יום הכיפורים. לכן אין ספק שצריך האדם בערב יום הכיפורים, במקרה זה מחר הבא עלינו לטובה, לדאוג לאכול בערב יום הכיפורים, לא רק בסעודה המפסקת. זכור אני שראיתי את אבו מורי זכרו לחי העולם הבא, שהיה דואג שביום ערב יום הכיפורים, בערך בין השעות 11 ל-12 היה מגיש רומן פירות, כמה פירות, אוכל ואחר כך את הסעודה תוך שמתכננים מה אוכלים באותו זמן, כדי שאם ירצו בסעודה המפסקת לאכול חלבי ואחר כך בשרי, כפי שהיו כאלה שנהגו לעשות, מתכננים ומסדרים את עניין השעות, מה לאכול, מה ללאכול, אבל סוף סוף מגישים דבר מאכל בערב יום הכיפורים, חוץ מסעודה המפסקת, כי כ חמור אסור לענות את הנפש וכאן אנחנו צריכים לא שתי הערות א' העובדה שאבו מורי הוסיף א רימונים ופירות הוא בכוונה כדי להפגין ולהראות שזה שונה מאשר סתם כל יום והערה שנייה אנו רואים שעיקר האיסור הוא בעינוי הנפש ולכן כל הללו אשר בימים בימי שבת או בימים טובים הולכים להתפלל מאוחר ויוצאים מאוחר אז מה נפשך? אם הם אוכלים לפני התפילה אם והם אנשים בריאים אז הם עושים עבירה ואם הם לא אוכלים עד שמגיע הזמן שגומרים את התפילות וזה כבר מאוחר אז הם עוברים על עינוי הנפש לכן איזהו חכם הרואה את הנולד א' שיחלקל את זמני התפילה לא יעריכו יותר מדי וגם לא יאחרו יותר מדי כדי שלא יאכלו אחרי עלות השחר לפני התפילה כי זה איסור ושלא יאחרו את האכילה ביום שבת כי זה עינוי ומה טוב ומנעים אם ישכימו קום ללמוד משנה עוד לפני עלות השחר ואז ירוחו שני דברים יוכלו לאכול לפני עלות השחר ויכלו ללמוד תורה לכו לחמו בלחמי תרתי משמע לחם ממש ולחם התורה וכך עלה להם בריאות הגוף והנפש רבי חמן