לכבוד הרב הרמב"ם בהלכות דעות פרק א פוסק: יא ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח, ט). (ו) כך לימדו בפירוש מצוה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין, ארך אפיים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיוצא בהן–להודיע שאלו דרכים טובים וישרים הם, וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו. משמע שהרמב"ם מגדיר את התמימות כמידה טובה שבה יש ללכת. השאלה שלי היא - מהי תמימות על פי תורה?

שלום לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, לצערי הרב מקום מגוריי רחוק ממושב מארי ואינני יכול להשתתף בשיעוריו. הייתה הזדמנות חד שנתית לשמוע לדברי מארי בתכס לזכר מארי יוסף זצ"ל, אבל כבר לא אוכל לזכות גם בזכות הזו מכיוון שכבר השנה הוחלט לארגן את התכס באוניברסיטת בר אילן ואין ביכולתי להגיע אליה. לכן התחלתי לשמוע את שיעורי מארי באתר נצח ישראל וגם שמעתי תשובות הקלטות והופתעתי לשמוע שמארי לא אומר את תפילת בית המדרש בסיום דבריו אלא נוהג כמו תלמידי חכמים אחרים "רבי חנניה בן עקשיא אומר..." מדוע מארי לא אומר את "תפילת בית המדרש" שרבינו פוסק לאמרה? בברכת התורה, אליעזר

לרב ערוסי ש"צ שלום עליכם. אחד"ש אבקש לשאול שאלה יש מי שאומר אצלנו בשיעור שכאשר אדם מקבל מי - שברך לאחר שסיים לקרוא בתורה הוא צריך להישאר לעמוד מול הס"ת עד שהחזן יסיים לברך אותו ואז ילך לשבת, ממה שזכור לי רבים לא היו מחכים שהחזן יסיים לברך אותם אלה אומרים לו את שמם והולכים למקומם מה נהגו בזה בדור האחרון?