שופר של ראש השנה

צורות שונות של שופרות

במעשה שופר של ראש השנה ראיתי מנהגים שונים. יש אשר שופרותיהם כפופים, ללא שום הפשטה כלל, וכך הוא מנהג תימן. יש המפשטים שליש השופר מצדו הדק ויש המפשטים שני שלישיו, מיישרים אותו ומניחים רק קצה השופר הרחב כפוף מעט. בעלי המלאכה עושים זאת לא על פי מורה הוראה, אלא מתוך עצלותם או אי אומנותם, כדי להקל עליהם את מעשה הקדיחה. כי קדיחת ראש השופר כשהוא כפוף ומפותל במצבו הטבעי קשה מאד, בפרט כאשר עצם הזכרות קצר.

לא כל עצמי הזכרות שוים, יש ארוכים המגיעים עד קרוב לחוד הקרן, וכאשר מוציאים את העצם וחותכים את הקצה החד של ראש הקרן נשאר רק מעט מאד הצריך קדיחה. ויש שעצם הזכרות קצר ונשאר בראש הקרן אוטם, פעמים אף כעשרה ס"מ, ולקדיחתו דרושה אומנות ומומחיות גדולה, בגלל העומק המפותל. אך בעלי המלאכה שאינם בעלי הלכה בדרך כלל, פרקו מעליהם עול טורח הקדיחה המפותלת, ונהגו ליישר תחילה את ראש הקרן, וזו פעולה קלה ופשוטה לאחר הרתחת הקרן במים בחום מסויים, ולאחר ההפשטה כאשר מתקרר ומתקשה שוב, קודחים אותו במקדח ללא מאמץ וקושי. וזה אמנם משפיע על שנוי קול השופר כלומר ההפשטה. נוסף על כך משפיע על צליל קול השופר גם מבנה הקדיחה. אם היא הולכת ומתרחבת באופן ישר, או שרחבה מעט בקצה ואחר כס"מ או ס"מ וחצי או אפילו שנים חוזר וצר ושוב מתרחב.

אך אין ענין קולו של השופר כל זמן שהוא שופר, מטרתי ברשימתי זו, לפי ש"כל הקולות כשרים בשופר" (ראש השנה כז א). במשך הדורות נתקבלה בטלנותם של בעלי המלאכה גם על בעלי ההלכה, ורואים בצורת השופר המפושט צורה טבעית ורגילה ואין איש מהרהר בדבר, ולא ראינו מי שכהה בכך. על כן אמרתי אהדר פרשתא דא ואגמרה. ובטרם אומר את דברי אציג כאן שלוש תמונות, אחת של שופר של איל בצורתו הטבעית, ואחת לאחר פשוטו, ואחת של קרן היעל, לשם המחשת הדברים למעיין.

 שופר פשוט     שופר בצורתו הטיבעית

השופר לאחר פשוטו                           השופר בצורתו הטבעית

תנן "שופר של ראש השנה של יעל פשוט... ובתעניות בשל זכרים כפופים" (ראש השנה כו ב).

עוד שם: "אמר ר' לוי מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופים ושל כל השנה בפשוטין. והתנן שופר של ראש השנה של יעל פשוט, הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ר' יהודה אומר בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין...".

אין בכוונתי כאן לדון במבנה הסוגיא, ולא בפסק ההלכה אם כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, אלא של איל למצוה מן המובחר, או שכל השופרות פסולים אף בדיעבד ואין כשר אלא של איל. מטרתי ברשימה זו אך ורק לדון בצורת השופר. וכלשון המשנה הברייתא והתלמוד כך הוא גם לשונו של הרמב"ם בהלכות שופר פ"א הל' א:
"ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף".

קרן היעל

שופר כפוף

ורה ההדגשות הללו "כפופין" "הכפוף" מיותרות לגמרי, כי כל קרני האילים כך הן, ואין בעולם איל שאין קרניו כפופים, ולפיכך לא היה שום צורך להדגשות הללו, והיה די לחז"ל לומר "בשל זכרים" וממילא כפופים הם. וכבר למדונו חכמים שאין המשנה מדברת בשפת יתר לפטומי מילי בעלמא, אלא כל משפט וכל מלה לענין מסוים, ולא רק מלה, אלא אף חצי מלה, כעין דיוקם בין "זקן" "זקנים" (ראה זבחים יב ב). וזה לשון הרמב"ם בפירושו למשנה ברכות פ"ז מ"א "ודע שאין המשנה מדברת באסור דבר שאסורו ברור או בהתר דבר שהתרו ברור... אבל ענינים הברורים לא דברה בהם, וצריך לשאול שאלה זו תמיד מאי קא משמע לן אם היה הדבר נראה ברור". לפיכך חייבים אנו לשאול כאן, מאי קא משמע לן "כפופין" "הכפוף". ונראה לומר כי התנאים, האמוראים, והפוסקים, לא הדגישו מלים הללו אלא כדי להוציא מידי מעשה אותם בעלי מלאכה עצלנים, שבודאי לא חסרו כאלה גם בזמניהם, ולפיכך הקפידו והדגישו שצריך דוקא להיות כפוף, ואם פשטו פסלו והוציאו מכלל שופר כדבעינן למימר לקמן.

ואם כי בלשונות חז"ל הנ"ל יכול בעל הדין להתעקש ולומר לאו בדיוקא נקטו רבנן "כפופים" "הכפוף", אלא לסימון המין בעלמא אמרו כן, דבר שחלילה לחז"ל לומר מלים שאין להם משמעות מיוחדת, הרי גדולה מזו מצאנו לשון מרן בשלחנו הטהור או"ח סי' תקפו: "שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף", בלשון הזה "וכפוף" אי אפשר בשום אופן לטעון דלסימון המין קאמר, אלא חיובא קא משמע לו שדינו שיהא דוקא כפוף, ואף מהמשך לשון מרן משמע שאם פשטו פסלו, ורק בקרני שאר חיות שהם פשוטים מטבעם כשרים בדיעבד, שכך כתב: "ובדיעבד כל השופרות כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים". הרי לך להדיא דבשל איל "וכפוף" דוקא, ורק בשאר אין קפידא אם הם פשוטים מטבעם.

מה הוא גבול הכפיפות? ועדיין תבעי לן מה הוא גבול הכפיפות המודגשת על ידי הכל בשופר של איל, יתכן שכל עקום קל כאותה הכפיפות המעטה שנשארה בשפולו הרחב של השופר המפושט מספקת לו להקרא כפוף. ולפיכך, להגדרת ה"פשוט" אצל חז"ל חייבים אנו ללמוד מן השופר של יעל שחז"ל קראוהו פשוט, וכל שהגיע לאותה תבנית ולאותו תאר או קרוב לו איבד את כפיפותו ונכנס תחת הגדרת פשוט, והרי למעשה יש בו בשל יעל כפי שאנו רואים בתמונה דלעיל כפיפות הרבה יותר מאותו השופר של איל שכבר חלו בו ידי בעלי המלאכה, אם כן שופר זה לדעת חז"ל יצא מכלל "של זכרים כפופים". ואף בלעדי זאת יכול אני לומר כי הדגשות חז"ל מחייבות שיהיה כפוף במצבו הטבעי ללא שום פשוט פשיטה והפשטה, וכל הבא להוציא מפשט דברי חז"ל עליו הראיה, ועליו להוכיח את כשרות מעשיו בשופר זה, ואף יהא עליו להגדיר לנו גבולות הכפוף והפשוט. כי אי אפשר להניח תורת כל אחד ואחד בידו, שאם כן נתת דבריך לשיעורין, זה יאמר שופרי כפוף וזה יאמר שופרך פשוט. ובכל אופן, ההפשטה הזו המקובלת היום בשוק הרי החוש - כלומר ההשואה לקרן היעל שחז"ל קראוהו פשוט - מוכיח שכבר יצא מתורת כפוף, והרי הוא בכלל פשוט, אם לא פשוט שבפשוטים.

הקרן המפושטת אינה שופר אלא חצוצרה נראים הדברים כי לא רק שהקרן המפושטת הזו יצא מתורת כפוף, אלא אף מתורת שופר יצאה, והרי היא מעתה "חצוצרה", לפי שכבר מצאנו חצוצרה מן הקרן, כדאיתא בעבודה זרה מז א: "בעי רב פפא המשתחוה לבהמה... קרניה מהו לחצוצרות". וכיוצא בזה שנינו במסכת קנים פ"ג מ"ה: "שתי קרניו שתי חצוצרות". ופרש"י בע"ז שם: לחצוצרות השיר של קרבן. ואף התוס' שם ד"ה קרניה, כתבו שחצוצרות הללו מכלל כלי שיר של לוים. ובתוס' זבחים סח א, ד"ה כשהוא, כתבו בשם ר"ת כי חצוצרות של לוים היו של קרן. והוסיפו "ועוד יש לומר דחצוצרות דקנים ודעבודה זרה היינו שופר כדאמרינן בסוף במה מדליקין (שבת לו א) ובפרק לולב הגזול (סוכה לד א) דאשתני שמהתיהו חצוצרתא שיפורא שיפורא חצוצרתא". ומלבד שהם עצמם הקשו על תירוץ זה האחרון, כבר דחה הריטב"א תירוץ זה בחידושיו לעבודה זרה שם וז"ל: "ויש שתירצו דלשופר קרי חצוצרות כדאמרינן התם דאשתני שמיהו, ואינו נכון, והנכון דהתם [דבענין חצוצרות כסף] של פרקים שמצות היום בחצוצרות, והכא בשאר ימים שאין מצות היום בחצוצרות, אלא שהיו מזמרים שם בחצוצרות ושאר מיני נבלים לבסם הקול". וראה גם רמב"ן והמאירי בחדושיהם לעבודה זרה שם. ומעיקרא תירוץ שני זה של התוס' בזבחים דחוק, כי מרי מתניתין במסכת קנים הוא ר' יהושע, ור' יהושע היה בזמן המקדש כדאיתא בכמה דוכתי, כגון סוכה נג א, זבחים קיג א, ועוד, ואף היה לוי ושימש בין המשוררים כדאיתא בערכין יא ב. ואף כאשר נניח שר' יהושע אמר משנתו זו לאחר החורבן, קשה לומר כי תוך שנים אחדות משחרב המקדש נשתנו שמותם, ויש להניח שהשמות הללו נשתנו בדורות אחרוני התנאים. הרי מצינו דלכולי עלמא היו חצוצרות מן הקרן, יהיה שמושם אשר יהיה ובאיזה זמן שיהיה, אין זה מעלה ומוריד לעניינינו.

מה בין שופר וחצוצרה?

אחרי שזכינו שיש לנו שופר מן הקרן ויש לנו חצוצרה מן הקרן, עלינו לברר מה הוא ההבדל ביניהם בצורתן.
והנה ברור כי השופר כפוף מסתמא כברייתו הטבעית, והחצוצרה פשוטה, כדאיתא בשבת (לה ב): והתניא שופר מיטלטל [בשבת] וחצוצרות אינם מיטלטלין [בשבת], ותירץ אביי שהשופר מיטלטל מפני שראוי לגמוע בו מים לתינוק, ופרש"י: "שופר מיטלטל לפי שכפוף ראשו וראוי לשאוב בו מים ולשתות התינוק", וראשו שכתב רש"י הינו בודאי פיו הצר, כי פיו הרחב אינו ראשו אלא שיפולו, שכך דרך ברייתו, ועוד דקאמר לגמוע לתינוק, שפי התינוק קטן וצריך כלי שפיו קטן כדי שלא ישפך המשקה מכאן ומכאן, ואילו דרך פיו הרחב היה המשקה יוצא משני צדדי פי התינוק, וראוי הוא לגמוע בו לגדול. מה שאין כן החצוצרה אשר לא תכיל המים, והרי השופט המפושט כפי התמונה דלעיל אי אפשר לגמוע בו לתינוק, וכמו שפרש"י שם ..חצוצרות פשוטה". ואין לפרש דברי רש"י פשוטה לגמרי כתבנית המשפך, חדא משום שכבר למדונו רבותינו מה נקרא פשוט כדאמרינן לעיל בשופר של יעל. ועוד שאותו מכלי שיר הוא פשוט ודומה לשופר של יעל נקרא בעברית "סגור", ובו נאמר: 'והרק חנית וסגר לקראת רודפי' (תהלים לה ג), שם תרגם רס"ג "צור". ושני כלי שיר או כלי זמר דומים הם, סגור דומה לשופר של יעל, וחצוצרה דומה לשופר המפושט, ואלה תמונותיהם ליתר בירור והמחשה.

ואין לומר אלו היתה פשיטתו פוסלתו מדוע לא הזכירו חז"ל פסול זה, שהרי שנו כל הפוסלים, הוסיף עליו, הפכו, וכדומה, ומדוע לא שנו פשטו. נראה לומר שכן שנו פסול זה בהדגישם "כפופים" "הכפוף". ועוד שלא הוזקקו להשמיענו אלא פסולים שבשופר כשהוא עדיין בגדר שופר, בצורת שופר תארו ותבניתו, אבל הפשיטה שהוציאה אותו לגמרי מכלל שופר, שהרי הוא מעתה נקרא חצוצרה, לא הוצרכו להזכיר, והיה די להם באמרם "שמצות היום בשופר" (ראש השנה כו ב).

לא הזכרתי את פירוש הערוך שכתב "פי' יעל כשבה נקבה ולעולם הוא פשוט" כי מלבד שכבר דחו רבים את פירושו כגון תיו"ט ועוד. אלא שהוא תמוה מאד כי אין במציאות קרן לכבשה הנקבה כלל, לא פשוט ולא כפוף. ומלבד שמציאות היא כך, הרי מוכח הדבר בגמ' שבת נד ב: שם שאלו "אי הכי זכרים נמי" ותירצו "כיון דמנגחי זכרים בהדדי" הרי ברור כי הזכרים שיש להם קרנים דרכם לנגח זה את זה, אבל הנקבות שאין להן קרנים אינן מנגחות להדדי וזקוקות ליחנון.

איני רוצה ברשימה זו לפקפק במסורת העדות הנוהגות לתקוע בשופר המפושט, מטרתי רק לגלות אוזן אותן עדות אשר נהגו מימות משה רבנו ועד עתה לתקוע בשופר של איל הכפוף, או כלשון חז"ל בשל זכרים הכפופים, שלא ימהרו לפשוט צורתם ולשנות מנהגם.

 

המאמר פורסם לראשונה בסיני, גיליון ס"ט, 1971
ולאחר מכן בסט הספרים כתבים חלק א, עמ' 55-58

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪68.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00