תמונה באדיבות אביבית לוי.
לרגל מלאות 100 שנה להולדתו של מו"ר הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל אנו שמחים להביא לפני הציבור תמלול כתבה שנערכה לעיתון נקודה ע"י העיתונאי חגי סגל, לציון 80 שנה להולדת הרב.
להורדת הראיון המקורי בפורמט PDF לחצו כאן
הרב יוסף קאפח נחשב לרמב"מיסט המובהק ביותר בדורנו,
מגיל תשע ועד עצם היום הזה הוא שוקד על גאולת כתבי הרמב"ם רס"ג וחכמי תימן, מפגעי הזמן והאדם.
שלום פעמים דחה הצעה להיות רב ראשי, כדי שיוכל להתמסר למפעלו.
על קירות חדרו של הרב קאפח בשכונת נחלת אחים לא תלויה ולו גם תעודת הוקרה אהת משלל התעודות שבהן התכבד במרוצת 80 שנותיו. הוא שומר אותן במעטפות המקוריות, מפני שאין מקום: (הספרים, הספרים), וכדי שלא תזוח דעתו. משא התארים, השבחים והכיבודים שנערם לפתחו, עלול להמיט גאווה אפילו על איש צנוע כמותו, ולשבש את מפעל חייו - מפעל תרגומם, הגהתם ופירושם של כתבי הרמב"ם וחכמי תימן ובגדד.
הרשימה הביבליוגרפית של יצירתו מכילה 226 פריטים, ובהם 37 ספרים ב-70 כרכים, מאמרים ומחקרים. פרס ישראל, אותו קיבל בשנת תשכ"ט (69), ניתן לו עוד לפני שמימש את שיא פועלו: המהדורה המתוקנת של משנה תורה לרמב"ם, ("היד החזקה"). ברבות הימים, כך משוכנעים מעריציו הרבים, ייזכר כמאחד הגדול של כתבי הרמב״ם, שנכתבו כידוע בשתי שפות - ערבית ועברית - וכגואל הכתבים הללו מציפורני השיבושים שנפלו בהם במרוצת עשרות דורות של העתקות ידניות.
״כאשר התרבות הישראלית תפשיל את יריעות אוהל התודעה שלה אל האופק הרחב, היא תגיע גם לרמב״ם כמקור״, כתב אדם ברוך לפני חודשים אחדים, ״ואז יהיה לפניה רמב״ם על פי עבודת הניפוי, העריכה והפרשנות של הרב קאפח״.
המפעל הקאפחי הוא תוצר האהבה הגדולה שרוחשת קהילת יהודי תימן לרבנו משה בן־מימון, בעקבות האיגרת המפורסמת ששיגר לה במאה ה־12, איגרת שעודדה את הקהילה הזאת בעיצומו של משבר משיחי קשה. עוד בחיי הרמב"ם שלחו יהודי תימן לבלרים מומחים למצרים כדי להעתיק את ספריו מתוך כתב ידו. ההעתקות הללו, או העתקיהן, נמצאים בידי שושלת קאפח כבר מאות שנים. בהקדמות לספריו הוא מזכיר שוב ושוב את חרדת הקודש שבה נהגו מוריו ורבותיו בכתבים הללו, אשר עברו מאב לבן בתפוצה נידחת זו, ואת דאבון לבם עקב נגיסות יד הזמן בכתבים. ״עבודה זו״, הוא כותב בפתח מהדורתו לספר המדע, ״עלתה על לבי לפני שנים רבות, בהיותי עול ימים, לרגל העיסוק הממושך והמתמיד בספר היד החזקה עם ציבור הלומדים, כדי לתת למעיין את מלוא האפשרות להבנת דברי רבנו על אופנם. בעיקר יצרה בי דחיפה לכך דבקותם של סבי ואבי בכתבי היד העתיקים, אשר לא חסכו כל מאמץ, יגע והוצאות כדי להשיג כתבי יד שלמים וחסרים, ואף דפים בודדים ברכישה בכסף מלא, ובתשלום לשליחים לבדוק בגניזות, למצוא כל דף וחצי דף מספרי רבנו. והואיל וכן, שמתי את פני לדרוש ותור באמתחות עשרות רבות המפרשים, המעירים, המבארים, את דברי רבנו במשך הדורות.
הוא נולד בצנעה בשנת תרע"ה, ועד גיל שש התייתם מאב ומאם.
סבו, הרב יחיא קאפח, גידל אותו, לימד אותו, והנחיל לו את תודעת שימור כתבי הקודש. בהיותו בן תשע השתתף, במצוות הסב, בפרויקט העתקה מרתוני של ספר משלי עתיק, עם תרגום רבנו סעדיה גאון, כדי שיהיה אפשר להשיבו עד הבוקר לסוחר עתיקות שהסכים להשאילו רק ללילה אחד. אחרי פטירת הסב התחתן יוסף קאפח הצעיר עם בת דודתו, ברכה, עבד בצורפות ועסק בתורה. בשנת 1943 עלה לארץ, לא לפני שישב זמן מה בכלא תימני בשל רדיפה על רקע מלחמות היהודים בקהילה המקומית, מלחמות שעליהן הוא רומז פה ושם בכתביו, אך נזהר מלהרחיב את הדיבור בעל־פה. סמוך להקמת המדינה החל ללמוד בישיבת מרכז־ הרב, לימודים שקיבעו את אישיותו הרבנית בין מזרח למערב. הוא דובר לא רק ערבית, בשלל ניבים, אלא גם תורכית, יידיש, ואפילו מעט הונגרית.
במשך 38 שינים כיהן כדיין, תחילה בתל־אביב ואחר כך בבית הדין הרבני הגדול, עד שפרש לגמלאות. מהדיינות בלבד, כמובן. עד עצם היום הזה הוא משכים מדי שחר למניין ותיקין (נכדתו מסיעה אותו לבית־הכנסת), ואחר כך פורש לחדר עבודתו, יושב בשיכול רגלים כמנהג אבותיו, כדי לתרגם ולהגיה באותיות רש״י כתבים ישנים, בני מאות שנים. אולר מיושן משמש לו למחיקה:, והוא לא מוכן להחליף אותו, חלילה, בשום טיפקס. על אף שכבר אינו בקו הבריאות, הוא מקרין חיוניות רבה. לקראת סוף הקיץ הוציא לאור ספר חדש: מדרש של אחד מרבני תימן. את כתב היד הביא לו אביו של הזמר בועז שרעבי.
יהדות תימן, מנקודת מבטו של הרב קאפח, היא שמורת טבע של היהדות ההלכתית האותנטית, כך שהתעסקותו הרבה במורשתה איננה עניין פולקלוריסטי או נוסטלגי גרידא. עם זאת, הוא אינו מסתיר את חיבתו הגדולה לתימן של ימי ילדותו, עד כדי געגועים של ממש. במבוא לספר ״הליכות תימן״, שבו תיעד את מנהגי אבותיו ואורחותיהם, הוא כותב: ״אמת שלכתחילה לא נועד חיבור זה אלא לשם הנאה עצמית. בעלותי לארץ הקודש, בשנת תש״ג, עם אשתי וילדיי, הגעתי לתל-אביב, והייתה לי עיר מהוללה זאת עולם אשר לא הסכנתי לו, אשר שונה הוא מאוד מן העולם אשר בו גרתי. הרגשתי בדידות, ונחמתי היחידה הייתה בשבתי לתאר את חיי העבר. חשתי כאילו אני שרוי בתוכם, ואותם הדמויות והמאורעות שבסיפורי כאילו חיים לנגד עיני רוחי״.
דעותיו של הרב קאפח ימניות מובהקות. הוא אינו מסתיר אותן, אך גם אינו מתאמץ לתת להן פומבי. לעולם אינו חותם על עצומות. בתקופת הממשלה הקודמת סמך ידו על פסק הרבנים שפירא, נריה וישראלי, ופה ושם אף הצהיר על כך ברבים. בגלל התרחקותו מתקשורת, מפוליטיקה, ומגינונים פרובוקטיביים, הוא אינו מוכר כמעט לעיתונאים חילוניים, וההפסד כולו שלהם. הרב קאפח הנו מרואיין מרתק, תכליתי, חדשן ומפוכח. תשובותיו הקצרות מסגירות את איבתו להתפלספויות מיותרות.
חלק גדול מכתבי הרמב״ם שתרגמת, כבר תורגמו בעבר. למה החלטת לתרגם אותם שוב?
כי לדעתי כולם משובשים. המתרגמים הראשונים לא הבינו את לשונו של הרמב״ם, ותרגמו לא נכון. הם הפכו ״ציפורן״ ל״שיער״ ו״מלכים״ ל״עבדים״, וגם ערכו, שינו, הוסיפו וגרעו כרצונם. אני מוציא לאור את הכתבים מחדש לפי כתבי יד אמינים מאוד, שהועתקו ישירות מתוך כתב היד של הרמב״ם עצמו.
למה דווקא את הרמב״ם?
מפני שהוא קרוב ללבי במחשבה שלו. נולדתי יחד אתו, עם הרמב״ם.
החינוך שקיבלת בילדותך גרם לך להתעמק גם בספרים לא דתיים, ספרים של השכלה חיצונית. מדוע?
כי אי-אפשר להיות דתי בלא השכלה כללית.
אבל בתימן כולם למדו לימודי קודש.
לא נכון. זאת טעות לחשוב ככה. בדיוק כמו במקומות אחרים, גם בתימן התפצל ציבור הלומדים לאלה שלמדו רק כתבי קודש ולאלה שהתעסקו בנוסף לכך באסטרונומיה, במתמטיקה וכדומה.
מדוע לא חיברת שולחן ערוך ליוצאי תימן לפי הרמב״ם?
בעבר חשבתי לעשות את זה, אבל נמנעתי כדי שלא יאמרו שאני חולק על השולחן-ערוך(של רבי יוסף קארו). אצלנו, בתימן, הרי נוהגים מנהגים אחרים, אז למה לי להיכנס לתסבוכת?
שלוש פעמים הציעו לך להיות רב ראשי. מדוע לא קיבלת את התפקיד?
כי מטבעי אני לא מסוגל להתעסק עם בני אדם, לטפל בהם, ולנסוע לכל מיני מקומות שהתפקיד מחייב. כיהנתי אמנם כדיין, אבל זה משהו אחר. אתה פוסק דין, וזהו.
היום מקובל שרבנים מציגים מועמדות לבחירות. זה מכובד?
אין דרך אחרת. הצרה היא שאלה שמנהלים את הבחירות לא מתעניינים בדעת תורה. הכל תככים ומרמות.
אתה בעד מוסד הרבנות?
נקווה שיישתפר במשך הדורות.
מה דעתך על תופעת ההיוועצות במקובלים כמו הרב כדורי, בהפצת הקמיעות וכו'?
הרמב״ם אומר עליהם שיש בהם קריצה של עבודה זרה. הוא שולל לחלוטין את כל העניין של הקמיעות. הרי את מי אתה מכשף באמצעות הקמיע? את הקדוש ברוך הוא?
אבל אולי יש צד טוב בתופעה, שאנשים לא דתיים מתקרבים קצת ליהדות דרך הקמיעות והמקובלים.
אין שום היתר לרמות אדם שלא מבין. עליך לפקוח את עיניו, ללמד אותו, ולא לסמא אותו. עם זאת, אני יודע שתנועה מסוימת הצליחה בפוליטיקה דרך הקמיעות. היא מוציאה אנשים מתסבוכת אחת ומכניסה אותם לתסבוכת אחרת. הייתי אומר, מוציאה אותם מתסבוכת משובשת לתסבוכת מטופשת.
הקבלה היום מאוד פופולרית בקרב שכבות עממיות. זה, בריא?
אני לא מבין בקבלה, ולא עסקתי מעולם בדברים האלה. אפילו לא למדתי את זה. למדתי רמב״ם. אם הרמב״ם מקובל, גם אני מקובל. אם הרמב״ם לא מקובל, אז אני לא מקובל.
בין הדתיים לחילוניים מתנהל ויכוח באלף אחד ונושאים: חוק ההמרה, שמירת השבת וכו'. האם, לפי דעתך, הדתיים צריכים קצת לוותר, ובמה?
הדתיים לא יכולים לוותר, כי התורה לא שלהם. אתה לא יכול לוותר על רכוש לא שלך.
תמונה: הרב קאפח בחדר הלימוד. צילום: חגית צחי.
אילו הרמב"ם היה חי בימינו, מה הייתה השקפתו בענייני השטחים והשלום?
לדעתי, ברור שהיה אומר שאם אפשר, צריך לכבוש את כל ארץ-ישראל.
יש לא מעט תלמידי חכמים הטוענים שלמרות זכותנו על הארץ, צריך לוותר עליה היום מטעמי פיקוח נפש.
מתי לא היה פיקוח נפש? בכל תקופה היה פיקוח נפש.
הרבנות הראשית צריכה לחוות דעותיה בנושאים כאלה?
ברור שהיא צריכה להגיד, אלא שאין מי שיגיד היום. אילו היה הרב קוק עדיין, או הרב עוזיאל, הם היו אומרים משהו, אבל היום אין מי שיאמר.
מדוע אין?
כי יש ירידה גדולה.
מי הרב שלך? מי היה הרב שלך?
לי לא היה הרב. למדתי בהתחלה אצל סבי, עד גיל 14, ואחר כ־ הייתי הרב של עצמי. בכל חיי לא נספחתי לשום אדם.
אבל בציבור הדתי לפלגיו מקובל היום שעל כל נושא שואלים רב. הן בנושאים משפחתיים, והן בנושאים מדיניים.
אנחנו לא חונכנו כך, אלא פשוט לחשיבה עצמאית על פי המקורות ולא יותר.
הרב קאפח, האם אנחנו, אכן, חיים היום בעידן אתחלתא דגאולה?
את הביטוי הזה יצרו הרב עוזיאל והרב הרצוג - ראשית צמיחת גאולתנו. בתקופת הממשלה הקודמת חשבתי שאילו הרב עוזיאל היה עדיין חי, הוא היה משנה אות אחת, ואומר שזאת ראשית צניחת גאולתנו.
האם יכול להיות. חלילה, חורבן בית שלישי? האם מובטח לנו שלא תהיה גלות שלישית?
כך כתוב בדברי חז״ל. השאלה אם אנחנו יכולים לסמוך על הבטחה בלי לעשות משהו, מה שיש בידינו לעשות. מה שאפשר. אם לא להתקדם הלאה, לפחות לעצור את ההתדרדרות.
יש ויכוח בין רש״י לשאר המפרשים אם בית המקדש השלישי יירד מן השמים. מה אתה חושב?
רש״י מצטט אגדה, ועם אגדות אין להתווכח, לרמב״ם ברור שבית המקדש השלישי לא יירד מן השמים, אלא יבנו אותו בעצים ובאבנים, ובימינו אפילו בבטון.
ומתי יהיה אפשר לעשות את זה. באיזה תנאים?
קודם כל צריך למצוא כהן מיוחס, ולדעתי אין שום פתרון לזה. אני לא כל־כך מאמין למשפחות כהנים שטוענות שיש להן ייחוס מימים ימימה. הרמב״ם אומר שרק המשיח ייחס את הכהנים, או מישהו שיבוא קצת לפניו.
הרמב״ם גם מזהיר בכמה מקומות לא לחשב את הקץ ולא להתעסק עם תאריכי הגאולה. אבל הוא עצמו מציין באיגרת תימן תאריך יעד לגאולה, תאריך שכבר עבר. איך אתה מסביר את הפרדוכס הזה?
כבר כתבתי שם הערה שהרמב״ם ציין את התאריך ההוא רק כדי להרגיע את השואלים שלו, את אנשי תימן, שלא יישברו. באחד המקומות הוא מסביר שרבנו סעדיה גאון עשה בשעתו משהו דומה, כשנקב בתאריכים מסוימים, ואני חושב שבאיגרת תימן הרמב״ם פשוט הלך בעקבותיו.
ולא היה משבר אמונה אחר כך, אצל יהודי תימן, כשהתאריך הגיע ושום דבר לא קרה.
לא, כבר שכחו מזה עד אז.
אתה מצביע בבחירות?
תמיד. תעודת הזהות שלי מלאה חותמות.
ומה דעתך על ראש הממשלה שלנו?
זה הרע במיעוטו.
אם הוא יבצע נסיגה ביהודה ושומרון, צריך להחליף אותו?
בתנאי שיש מישהו אחר יותר טוב, ואני עדיין לא רואה את היותר טוב, אם כי אינני מתמצא בעולם הפוליטיקה ואינני מכיר את הנפשות הפועלות.
האם הציבור הדתי צריך להכות על חטא בעקבות העובדה שהרוצח של יצחק רבין בא מקרבו?
למה להכות על חטא? מה הציבור היה יכול לעשות? כולם יודעים מי האיש ששיסה את הרוצח לרצוח, אבל הוא מתהלך חופשי.
אולי דיברו אצלנו לא יפה על הממשלה הקודמת. הוציאו דין רודף לרבין.
היה כתוב בעיתונות מי בדיוק שיסה את מה שמו, עמיר.
פרופסור לייבוביץ' המנוח היה גם הוא רמב״מיסט. היו לך קשרים אתו?
כן, היינו מקורבים איכשהו. הוא היה איש קיטוב מוחלט, שלדעתי הבין את הרמב״ם היטב. הצרה היא שלא הייתה לו מידת המיצוע, ייקוב הדין את ההר.
איך קורה שרמב״מיסט מובהק כמותו לא האמין בתחיית המתים?
עוד בחייו של הרמב״ם היו אנשים שנתלו בו כדי לטעון שאין תחיית המתים, וזה נמשך עד ימינו. אפילו אנשים דתיים תולים בדברי הרמב״ם דברים לא נכונים ומוציאים אותם מפשוטם.
האם הרמב״ם התכוון לתחיית המתים כפשוטה, שהמתים אכן יקומו מעפרם?
כן. כל מיני פרופסורים טוענים שהרמב״ם היסווה לפעמים את דעותיו בעניין זה ובעניינים אחרים. לדעתי, הרמב״ם לא היסווה את עצמו בשום דבר. הוא כתב כל מה שהוא חשב, דברים מפורשים.
אילו ניתנה לך הזדמנות להציג לרמב״ם שאלה, מה היית שואל אותו?
לא הייתי שואל אותו שום שאלה. הייתי רק מודה לו על כל מפעלו.
מה ההבדל הכי מובהק בין יהדות אשכנז ליהדות ספרד?
באמונה כולם אותו דבר, כולם מרחפים באוויר. השוני הוא בצורת הלימוד. אלה עוסקים יותר בפלפול בגמרא ואלה יותר בפוסקים, אבל בענייני אמונה ומחשבה כולם אותו דבר.
האם צריך לחתור לנוסח תפילה אחיד לכל העדות?
בוא אספר לך סיפור: פעם הרב הרצוג והרב עוזיאל ביקשו ליצור נוסח אחיד ללוויות למתים, טהרה וכו'. בחרו שלושה אנשים: הרב שאג מהקהילה הספרדית, הרב שלוש מהקהילה המערבית, ואני מהתימנים. הישיבה הראשונה עברה בהסכמה שיש צורך לעשות נוסח אחיד. אבל כשבאנו לישיבה השנייה התברר שכל אחד בעד נוסח אחיד לטעמו, ואז התפרקה החבילה. גם נוסח התפילה האחיד של הרב גורן, היה נוסח אחיד כמו שהוא רוצה, לא נוסח אחיד של ממש.
אתה חי כמעט כמו נזיר: יושב יחף, לא מדליק הסקה בחורף, אוהב שקט, לא משתמש באמצעים מודרניים, כותב בעט, למה?
כי ככה התרגלתי, אין לי צורך להשתמש בדברים חדישים.
אתה גם לא נוסע לשום מקום, אפילו לא לשבתות.
פשוט אין לי סבלנות שאחרים יקבעו לי מתי לאכול, מתי לישון. רוצה להיות עצמאי.
בכתיבתך אתה מאמץ את הסגנון הבהיר של הרמב״ם, העברי כל-כך, אבל לא הרבה רבנים הולכים בעקבותיך.
נכון, הם לא יודעים לכתוב. לא דיוק, לא דקדוק, עם הרבה שיבושים, הרבה רבנים גם מקרא לא יודעים. הם לומדים מקרא רק מתוך התוספות ולא מתוך המקרא עצמו, רב חשוב אחד, שכבר נפטר בינתיים, בא פעם להרצות וציטט פסוקים לא נכון. כשהעירו לו הוא טען ששיבש בכוונה את הפסוק, כדי לא לעבור על ציווי חז״ל ״דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה״. האמת היא שהוא פשוט לא ידע.
מה עשתה העלייה לארץ לנשי תימן. איך המעמד שלהן כאן בהשוואה לשם?
אני חושב שבתימן היה לאישה תפקיד יותר מכובד מאשר כיום. היא הייתה נמצאת כל היום בבית, באות חברות אצלה, יושבות, רוקמות, משוחחות, מלובשות יפה, נהנות. בארץ, לעומת זאת, היא יוצאת לשוק, נדחקת בין מוכרים וקונים, נושאת במשאות. בשביל מה היא צריכה את זה? המציאות השתנתה לרעת האישה, לא לטובתה.
מה האמת, לדעתך, בפרשת ילדי תימן?
ברור שחטפו, שגנבו, שהתנכלו, אבל אני לא רוצה לדבר בזה כדי שלא יקראו לי לבוא להעיד.
הרב קאפח, איך אתה מספיק כל־כך הרבה?
כשיושבים, מספיקים. כשמסתובבים, לא מספיקים. אני גם מעדיף לעבוד לבד, בלי לשתף אחרים, כדי לחסוך זמן. כשמשתפים אחרים לא מספיקים. גם כשהייתי צורף מעולם לא העסקתי פועלים, כי אני לא סובל את זה. אם יש לך עוזר, אתה צריך לבזבז זמן להדריך אותו, לתקן מה שהוא מקלקל, ועדיף כבר לעשות לבד בפחות זמן. נכון, זו לא דרך טובה, ומוטב שאחרים לא ילמדו ממני, אבל אני לא אחראי על כל העולם.
מי ימשיך במפעלך אחרי 120 שנה?
אין מי שימשיך, כי המומחים לערבית בימינו לא יודעים הלכה, וכשהם מתרגמים עניינים דתיים יוצאות להם שגיאות זוועתיות. לא מזמן הוציאו בבר-אילן ספר של איזה דוקטור שתרגם את ראשי התיבות ״בהמק״ש״ כ״בית־המקדש״, במקום ״ברוך המקום שעקרם״. הוא עשה סלט מכל המשפט כדי לקשר את בית-המקדש לטקסט שבכלל לא קשור לעניין. ככה זה הדוקטורים.
אז אולי תכשיר תלמיד חכם למלאכה הזאת.
חבל לי על הזמן. אולי הייתי צריך לעשות את זה לפני 40 שנה, עכשיו אני לא מסוגל.
הציונות ויהודי תימן
דברים שהשמיע הרב קאפח בכנסת לרגל מלאת מאה שנים לראשית העליות מתימן.
״בתימן לא היה קיים המושג ׳ציונות׳ כמונח לתנועה או לקבוצה פנימית מוגדרת. כל אנשי הפזורה היהודית בכל רחבי תימן היו שם כזמניים, ראו את עצמם כבמלון אורחים, אף שזה נמשך אלפיים שנה. לפיכך, כל קבוצה או יחידים שעלו לארץ-ישראל במשך הדורות לא היו חריגים מן הכיוון הכללי. לכן לא צוינו עליות שלהם ארצה, מה שאין כן עליות ממקומות אחרים, כגון עליית תלמידי רבי יהודה החסיד ותלמידי הגר״א. בשל חריגתם של אלה מן הרוח השוררת בסביבה, הייתה עלייתם מאורע חריג, מאורע פלא, שאר רוח. היה צורך להיות חסיד, או מתנגד למוסכמות, כדי לעלות לארץ־ישראל. בתימן לא היה צורך בכך. העלייה הטבעית נמשכה באופן טבעי ורגיל, כי הרי כולם מועמדים לכך. כל אחד רק מצפה לשעת כושר, לסילוק המעצורים המיוחדים לו״.
חגי סגל (מקצת השאלות והתשובות בראיון עם הרב קאפח לקוחות מראיות וידיאו שקיימה אתו נכדתו, עינת קאפח.)
תודה למר תמיר רצון.