עניינו החינוכי של קרבן הפסח והחג במשנת הרמב"ם

ריפוים של השקפות רעות נעשה על ידי הדרכת הנפש לפעולות הפוכות בתכלית שיחזירו אותה לאיזונה. עקרון זה מתבסס על כך שההשקפות הרעות מבטאות חולי הקיים בנפש האנושית (מו״נ ג,מו), וכפי שהורה הרמב״ם בתורת המידות שלו הליכה זמנית לצד הנגדי היא ההדרכה הנכונה כדי להגיע למצב התקין של הנפש שהוא היותה בדרך האמצעית (שמונה פרקים, ובהל' דעות פרקים א-ב).האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן

אותו עקרון משמש את הרמב״ם גם להסבר מצות קרבן הפסח. לפני היציאה ממצרים בני ישראל היו זקוקים לדרך שתנקה מהם את ההשקפות ההרסניות של המצרים שחדרו לדרך חשיבתם. שחיטת הפסח היתה פעולה שבאה להמחיש את השקר שבתמונת עולמם של המצרים. הציווי בא להוכיח שדוקא הפעולות שלדעת המצרים מסוכנות, הן אשר הביאו הצלה וישועה בבוא המשחית להכות במצרים. החשיבות שייחסו המצרים לבהמות הבית הוצגה לעין כל כהבל ברור. הבהמות נשחטו בפומביות מרובה, דמם התנוסס על כניסות הבתים, ודוקא בבתים אלו שרתה השמחה וההצלה. מדובר בתפישות שהתקיימו במצרים לפחות מזמנו של יוסף, כפי שראינו בספר בראשית, שהרי עובדה זו יוסף ניצל כדי להושיב את אחיו בארץ גושן (בראשית מו,לד), והיא שהביאה לכך שכל ארוחותיו נעשו בנפרד מאלו של המצרים (בראשית מד,לב ובתרגום אונקלוס במקום), ואותן תפישות מוכרות עד ימינו בהודו.

חלק אחר מהמצוות שנצטוו בני ישראל במצרים נועד לדעת הרמב״ם כדי להגן עליהם. בשל כך הכתיב הקב״ה צורת אכילה ייחודית (מצה, חפזון, צלי-אש, ללא שבירת עצם, ובבית אחד) שנועדה לדאוג לכך שלא ישתהו בהתקנת בשר הפסח לאכילה ושלא ישאר אף אחד מהם בודד בלילה גדול זה, מחשש שיהא חשוף לפגיעה כלשהי מצד המצרים.

קביעתו של חג הפסח לדורות הבאים באה לדעת הרמב״ם להשריש בנו דרך הסתכלות ייחודית לחיינו (ג,מג). כאשר אדם נזכר בכל שנה בניסים הגדולים שעשה לנו הקב״ה בזמן היותנו במצב השפל שבשפלים, מיד הוא מתחזק בעבודתו לאל יתברך, שכן מתחזקת בלבו תחושת הכרת הטוב כלפי מטיבו על רוב חסדיו, והוא לומד להעריך את הטובה בה הוא נמצא, שכן הוא משווה את מצבו למצב עמנו בראשית ימיו (מתחילה עובדי ע״ז היו אבותינו... עבדים היינו...), והרי הוא רואה עד כמה שונה מצבו היום. הערכה נכונה של השפע בו אנחנו מצויים, היכולת להתמקד תמיד בחצי המלא של הכוס, היא הגישה שיכולה להעלות את האדם לגישה חיובית כלפי חייו. נטייה טבעית של האדם היא לקטר, להתמקד בקשיים ובחסרונות שמקשים עליו, אולם דרך זו אינה מוסיפה לו דבר. רק הסתכלות חיובית שרואה מה רב מרחב התמרון שניתן בידו, ומנסה לנצל אותו ולעשות מעשים חיוביים היא שיכולה לקדם ולהביא לתוצאות מרחיקות לכת. בגישה הרווחת המעדיפה להתמקד בחצי הריק של הכוס יש מן הגאווה, כאילו מגיע לנו מלוא הכוס, ומתוך כך עוגמת הנפש על שאין אנחנו מקבלים אותו. הכרה בכך שבנקודת המוצא שלנו לא היה לנו דבר, היא המקנה לאדם ענווה, שממנה הוא יודע עד כמה עליו לעמול כדי להגיע להישגים כלשהם, וכשהוא מצליח לממשם הוא יודע לזקוף אותם לא רק לזכות עצמו אלא גם לזכות הקב״ה שזימן לו כלים ומסייעים רבים כדי לממש את יעדיו.

פורסם לראשונה בעלון האגודה לטיפוח חברה ותרבות