השבוע הוגש לשר החינוך נפתלי בנט דו"ח 'ועדת ביטון' לשימור ולימוד תרבות עדות המזרח במערכת החינוך, חברי הועדה ממליצים בין היתר על ביקור בקברי צדיקים והקמת מגמת לימוד חדשה ללימוד מורשת יהדות ספרד ושילוב שירי משוררים מזרחיים בבחינות הבגרות. נהוראי יהב במאמר דעה ביחס ל"תרבות המזרח".
מדוע השיח הציבורי על התרבות המזרחית כעומדת בפני עצמה ללא יהדותה חוטא להיסטוריה ומפספס את העיקר..
מהי תרבות גבוהה? תרבות שנתנה מענה לשני צרכים בסיסיים שיש באדם: צורך אינטלקטואלי וצורך רגשי- חווייתי. ויחד עם זאת מרסנת את הצרכים הבהמיים והשפלים יותר של האדם.
היכן אתה מוצא תרבות גבוהה אצל היהודים? בכל מקום שהדת היהודית שלטה. טול את הדת ממנה וקיבלת את היהודי המזרחי המסורתי הממוצע שמבחינתו תרבות היא- שירה מזרחית צוהלת ושמחה ומענטזת עם בקלאוות וג'חנון...אבל זה לא זה.
היהדות כתרבות הציבה בראש סולם הערכים שלה את דרישת החכמה והאינטלקט ומיקמה את תלמידי החכמים במרכזה. יחד עם זאת, היא נתנה מענה הולם לצרכיו הרגשיים והחווייתיים של היחיד בהיותה עשירה עד מאד במנהגים ובפעילות דתית תרבותית. כל הפעילות הדתית שאפפה את היהודי באלג'יר או בפרס או בתימן היתה מלאה ברגש ובחוייה שבאו מתוך תרבות יהודית מרוסנת ומעודנת ועם זאת מלאה בעומק רוחני- כיון שבבסיסה היא היתה תרבות דתית. יהודי המזרח בזו לגויים סביבם כיון שהתרבות היהודית שדרשה מיצוי של הכוחות האינטלקטואליים והמוסריים של האדם(כן כן גם המוסריים!) היתה לאין ערוך גבוהה ומתקדמת מהתרבות המוסלמית השפלה. ברור שלא כל מה שיש באיסלאם הוא לא תרבותי – אלא שהאיסלאם מקבע תרבות נחותה כמו עריפת ראשים בפרהסיא או תרבות של עיוות דין והפלייה כלפי היהודים ולעיתים פורקן ושלהוב יצרים כמו ריקודי בטן כבאיסלאם שבצפון אפריקה. היהדות שמרה על רמתם המוסרית והתרבותית של היהודים בכל מקום שהיו וכל היהודים גברים נשים וטף היו מושרשים בה עד למאד.
מסיבת ריקודים מזרחית טיפוסית (כולל ענטוזים או לא כולל..) לא יכלה להיווצר במרוקו או בתימן ולא בשום מקום אחר בתפוצה היהודית המזרחית, כיון שהקהילה הדתית לא היתה מאפשרת לזה לקרות.וגם אם בדורות האחרונים היו יהודים לא חובשי כיפה בעיראק או במרוקו בשל חדירת ההשכלה מאירופה ופתיחת בתי ספר מטעם גופים אירופאיים לא דתיים, הם עדיין היו מתי מעט מצעירי הצאן והשפעתם, אם בכלל, היתה זניחה ביותר.
בני הדור השני של בני עדות המזרח שהגיעו ארצה בילדותם או שכבר נולדו כאן, איבדו את הדת ומצאו את עצמם אבודים. מצד אחד, הם לא הרגישו שייכים לתרבות האשכנזית החילונית שאמנם הציבה רף של פעילות אינטלקטו' גבוהה: עיסוק בספרות יפה, ובשירי ארץ ישראל, עיסוק באומנות ונגינה בצ'לו ופסנתר, אך תרבות זו לא נתנה ולא יכלה לתת מענה לצרכים הרגשיים של יוצאי עדות המזרח שעזבו את הדת, והתאימה יותר לאופי הקר של האירופאי הממוצע שהיה שכלתני מאד אך עם עולם רגשי מאופק מאד ואולי גם לא מפותח. אלו חיפשו רגש וחום. ולכן יצרו פה כאילו "תרבות" חדשה אך רדודה שהיא יצירה של יש מאין.
אין לנו אלא להרכין ראש בפני המנוח הרב עובדיה יוסף שביקש להחזיר את "המזרחי האבוד" אל חיק הדת והמסורת ובעצם להחזיר אותו לתרבות הגבוהה שלו. קחו ערב של שירה ופיוט של ש"ס בנוכחות פייטנים כמשה חבושה ועוד ובנוכחות רבנים ותלמידי חכמים וכמובן בישיבה נפרדת ובצניעות גדולה, והשוו אירוע זה לערב חפלה מזרחי חילוני עם זמרים מהז'אנר הים תיכוני. יש להניח שבראשון יחלקו פרסים לפייטנים צעירים ולילדים קטנים שכבר סיימו ש"ס משניות ברוב הוד והדר, ובשני- יהיו ריקודי עינטוזים והוללות. מה עושה את ההבדל בין שני האירועים? הרי זה ממש אותו קהל יעד מזרחי!!? התשובה ברורה- הדת היהודית.
המזרחי המסורתי בחיפוש אחר תרבות ומשמעות יצר כאן משהו מוזר וחלול שבודאי אינו משקף ולו במקצת את התרבות של יהודי התפוצה שממנה הגיעו הוריו.
הערה חותמת: ברור שיצירות ספרות מעמיקות שכתבו יהודים ימצאו במספר רב יותר בקרב יהודי אירופה ופחות בקרב יהודי המזרח כיון שהסביבה הנכרית הכללית באירופה (אם כי לא כולה) מאז עידן "הנאורות" עסקה בפעילות תרבותית גבוהה יותר והיתה משכילה יותר ועודדה את היהודים להשתתף בשיח הזה שהיה שיח תרבותי ערכי- לא הלכתי.
נכרי גרמני ממוצע, במאות השנים האחרונות, היה משכיל לאין ערוך ממוסלמי ממוצע. יהודי גרמניה ומערב אירופה נטלו חלק משמעותי בפיתוח התרבות הגרמנית והמערבית. לעומתם, יהודי אלג'יר ותימן, דרך משל, התבצרו ביהדותם ובתרבותם שהיתה אוראלית בעיקרה ופחות כתובה(וכך דרכה של תרבות להיות חיה ולא להיכתב) ולא ראו את עצמם חלק מהתרבות אלג'ירית או התימנית כיון שהיא היתה תרבות דתית ביסודה, ומה לנו ולאיסלאם הנחות. כאמור, יהדות המזרח טיפחה מורשת פנים יהודית מעמיקה, בניתוק מהתרבות המוסלמית שאותה ראתה כנחותה. אם כן חזרה לתרבות המזרחית המקורית היא בעצם חזרה לחיק היהדות. לא ניתן לנתק את התרבות המזרחית מיהדותה.
באין יהדות יפרע עם.