ראיון עם הרב יוסף קאפח על בית הדין הרבני בישראל ועל יהדות תימן

הריאיון פורסם בשנת תשמ"ח 1988 למניינם בעיתון יום השישי

הגר״י קאפח, חבר בית הדין הרבני הגדול, ותיק הדיינים בישראל בריאיון לא ארצי:

נסיונות ההתערבות בבתי הדין קשים אך אינני בטוח שבאיומי פרישה אנחנו מפחידים אותם, הם מסוגלים עוד לקבל החלטה לשבת בבית הדין הגדול...

לקריאת הריאיון המלא לחצו כאן

התפרסמו ידיעות שהרב עוזב בקרוב את בית הדין הרבני העליון...

כן, הודעתי שאני מתכוון להפסיק את ההשתתפות בבית הדין.

שנמצא במצב של התפוררות, הרב עוזב, שמועות אומרות שגם הגר״ע יוסף עוזב...

כך שמעתי גם אני.. הרב קוליץ כבר עזב... שמע שאני עוזב, גם הוא עזב.

אצל הרב הגיעה השעה לפרוש?

(בחיוך) ביקשו ממני להאריך ולא הארכתי.

בשעתו היה הרכב מכובד לבית הדין הגדול. הרב אלישיב...

כן, היה, היה הרב אלישיב, היה להבתל״ח הרב ז׳ולטי, הרב עדס.

פוסקים ידועים ומקובלים...

(מרים את ידיו) מה אפשר לעשות? יפתח בדורו כשמואל בדורו...

אבל הכל, הימים היפים והתפוררות בדור אחד...

כן

הרב מותיקי הדיינים...

הדיין הותיק ביותר בארץ.

כמה שנים בבית הדין הגדול?

שנים רבות. הייתי עוד עם רבי פסח צבי פרנק.

שהיה דיין בבית הדין הגדול?

היה בבית הדין האיזורי.

הרב פרנק בבית דין איזורי?

אז עדיין לא היה הבדל בין בית הדין הגדול לבין בית הדין האזורי בירושלים. בבית הדין ישבו הרב פרנק. הרב קלמס והרב עדס, בית דין של תלמידי חכמים גדולים, הרב קלמס אולי לא היה ידוע אבל היה תלמיד חכם גדול. ההרכבים היו מתחלפים, לפעמים הרב פרנק והרב קלמס כשאני נוסף אליהם, לפעמים הרב פרנק והרב עדס אתי.

לשבת בבית הדין עם הרב פרנק זו חוויה בפני עצמה...

גאון מופלג.

בעל בקיאות שקשה לתאר.

גם העמקה, גם יראת שמים. היו גם ספרדים בבית הדין, הרב שבתאי, הרב אזולאי, היה הרב ולדנברג (בעל ״ציץ אליעזר״). היום גם הוא לא בבית הדין.

עצם העובדה שהגיל קובע בדיינות יש לו בסיס?

יש לו בסיס בחוק.

השאלה אם יש לזה גם טעם, מעבר להחלטה שרירותית של סעיף יבש בחוק?

לא, אין לזה טעם. בהלכה אין מקור לפרישה מדיינות בשל גיל, התנאי לפסיקה הוא היכולת לפסוק, לא במגבלות פורמאליות אלה או אחרות.

תלמידי חכמים שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם...

נכון, כך היא ההלכה, כך היה ראוי.

יש מקום לצאת נגד...

יש מקום אך אין אפשרות.

זה מה שיש...

זה מה שיש.

"הדברים כאן אינם מתנהלים ברוח ההלכה אך השאלה מה יש בידינו לעשות. יש כאן כנסת והיא מחוקקת חוקים שלא תמיד נושאים חן בעינינו"

ניתן היה לצפות שלפחות בעניני הלכה טהורים כדרך פעילותם של בתי הדין ההלכה היא שתקבע ולא רצונו של אתה ח״כ שהנחית גזרות, הרי הדבר עושה לחוכא ואיטלולא את כל מערכת בתי הדין...

יכול להיות, אך שוב: זה מה שיש..

הדברים באים על רקע התערבות גוברת והולכת של בתי המשפט בעיקר בג״ץ, בהחלטות בתי הדין.

ללא ספק הדברים אינם מתנהלים ברוח ההלכה, אך השאלה מה בידינו לעשות. יש כאן כנסת והיא מחוקקת חוקים שלא תמיד נושאים חן בעינינו.

כשנשמט הבסיס אולי ראוי לותר על התענוג, למשל שכל דייני ישראל יודיעו על הפסקת פעולותיהם...

(בחיוך רחב) נסיונות התערבות קשוחים אך מי יודע, זה גם יכול להיות מסוכן,- יש חשש שלא יבהלו יותר מדי מעזיבת הדיינים.. אינני בטוח שאנחנו מפחידים אותם במשהו באיומי פרישה... זה המצב, צריך לראות את המציאות גם כשהיא קשה.

השאלה האומנם יש טעם בישיבה בבית הדין כאשר האלטרנטיבה לא מלבבת, הרי הפסיקה היא על פי התורה אד בכפוף לתקנות המדינה שבית הדין נאלץ לציית להן מבלי יכולת לבקר. בתנאים שכאלה השאלה האומנם יש טעם בכל הענין או שמא אינו אלא עלה תאנה?

אנחנו עושים את הניתן להיעשות, ברור לנו באילו תנאים אנחנו פועלים, ברור שלא חוקי התורה הם השולטים, במסגרת האוטונומיה שיש לדיינים בתחום דיני האישות אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, נכון שלאחרונה יש פגיעות בסמכויות בתי הדין אך אינני בטוח שאם אנחנו הדיינים נפסיק לשמש בתפקידנו יהיה המצב טוב יותר.

איך קם המוסד ששמו בית הדין הגדול?

בתחילה ישבו הרבנים הראשיים, הרב הרצוג והרב עוזיאל ועימם הרב רוט, כדיינים בבית הדין לערעורים, כאשר היה חסר אחד בהרכב זה היו מזמינים אחד מדייני בית הדין האיזורי, הרב פרנק, הרב קלמס, הרב שבתאי. בית דין הגדול במתכונתו הנוכחית.

הרב אלישיב הקדים אתכם בעזיבת בית הדין הרבני הגדול...

כן, החליט לשבת על התורה ועל העבודה.

לא משום שהחליט לשבת על התורה ועל העבודה אלא צפה את המתחולל והולך בבית הדין הרבני העליון שפעם היה איזכור שמו מעורר הערכה וכבוד...

לו עצמו בודאי טוב עתר המצב הנוכחי, של ישיבה על לימוד התורה, מה יכול להיות טוב יותר מזה? גם לי עצמי טוב כך.

לשבח על הספה הזו וללמוד רמב״ם בודאי נשמע יותר טוב מלהתעסק בשאלות מיגעות שמעלים מערערים בבית הדין העליון.. דומה שבבית הדין רואים את ירידת הדורות יותר מבכל מקום אחר...

לכל אחד יש את הראיה שלו.

המצב אינו מביך משהו?

(שוקל, בזהירות) לא אני שצריך לומר את זה.

באשר לבית הדין הגדול עצמו, למוסד זה יש בסיס הלכתי?

בסיס הלכתי? נכון שאין בית דינא בתר בית דינא, אבל יש לפעמים ענין שבבית הדין האיזורי, על ידי שהוא נמצא כל העת עם הצדדים המתדיינים, שקוע בתוך הענין, לעיתים אינו רואה ראיה של אדם מן הצד, אז יש טעם שיבוא בית דין הגדול ויעשה זאת, יבדוק הדברים מנקודת מבט של המסתכל מן הצד, עובר על כל התיק ולפעמים רואה ראיה קצת אחרת, נוסף על כך לבית הדין הגדול נסיון רב. הנה כבר 39 שנים שאני נמצא בבית הדין, מה שהיה אז האיזורי ואחר כך בית הדין העליון.

תיקים רבים הוחלטו בשנים האלה...

תיקים רבים בשנים לא מועטות.

ועתה יושם קץ לכל זה...

הייתי צריך לעזוב, יותר אינני מוכן להאריך.

בשל הידלדלות בית הדין שנשאר כמעט ללא דיינים?

הודעתי שאני מפסיק לשמש כדיין בבית הדין העליון.

ממספר השנים בבית הדין משתמע שהרב הקדים את מרבד הקסמים בעליה לארץ ישראל...

עליתי לארץ ישראל לפני העליה הגדולה, גם לפני קום המדינה.

עיקר הלימוד היה בתימן?

לא, עליתי בגיל צעיר יחסית, למדתי בארץ, בישיבת מרכז הרב, אצל הרב חרל״פ.

״מרכז״ של אז היתה שונה. לא ״עוד אחד״ מבחינה פוליטית, כפי שהדברים נראים היום, אלא מיגוון של תלמידים, חסידים ומתנגדים.

מרכז הרב לא היתה ישיבה על בסיס של גישה פוליטית, היו למשל תלמידים שהיום תופסים עמדה בעולם החסידות, רבנים ידועים, למד בזמני למשל ר׳ שבתי יודלביץ.

הישיבה היתה מה שנקרא ״ישיבה ציונית״?

לא היתה ישיבה ציונית, לא היתה ישיבה עם שמות לואי, ישיבה של תורה.

גם הרב אריאלי היה ראש ישיבה...

היה רבי יצחק אריאלי, היה רחוק מכל הענינים הפוליטיים, לא היתה אז במרכז הרב שאלה של הזדהות רעיונית, כשם שגם בישיבות אחרות לא היתה הבעיה הזאת של הזדהות השקפתית, היתה אז, במרכז הרב ובישיבות אחרות, רק הזדהות עם התורה, פשוט למדו תורה מבלי להכניס כל מיד הזדהויות.

הרב חרל״פ לא היה מזוהה עם גישה פוליטית?

היה מזוהה עם תורה יראת שמים, אולי לא מבינים זאת אבל כל הענין הזה לא תפס אז מקום, זו היתה האוירה הכללית, גם ב״חברון", למדו שם בחורים מכל הזרמים.

מאידך מספרים שבתקופה ההיא, אולי בשל הסער המתחולל מחוץ, השינויים הקיצוניים באורחות החים. היציאה מארץ לארץ היתה הידרדרות קשה בנושא יראת שמים...

לא יכול להעיד על מה שאינני יודע, אני עצמי לא נתקלתי בתופעות מעין אלו, על לימוד תורה אני יכול להעיד על מה שמעבר לכל זה אינני יודע.

באשר להשקפה הרי מחוללי מה שקורים ״הציונות הדתית״ באו ממרכז הרב...

אבל במרכז הרב העיסוק היה לימוד תורה, לא היה מעבר לזה. לא היתה לא ישיבה לאומית ולא חסידית, היתה ישיבה ברמה גבוהה, הרב חרל״פ היה גדול בתורה.

הרב צבי יהודה קוק זצ״ל לא שימש כראש ישיבה?

אמר אז שיחות מוסר. לשיעורים של הרב חרל״פ היו באים יהודים מכל החוגים בירושלים, ודאי שכך היו הדברים ב ״שירת הים״ המפורסמת שהיה עורך באחרון של פסח.

שיטת הלימוד היתה כבישיבות ליטא...

כבישיבות ליטא אך כאמור התלמידים היו מכל החוגים.

איך היה המעבר מתימן הישר לישיבה בנוסח ליטא?

לא היו בעיות. הדברים הסתדרו, כשלומדים אז השפה היא אחת, שפת התורה.

מקובל להניח שבתימן הגישה היתה לעבוד יותר על הפשטות של הסוגיות...

מה פירוש בתימן? היו והיו.

היו שלמדו במפרשים שעל פי שיטת הפלפול, בהעמקה?

בודאי שהיו, למדו את הרמב״ם עם נושאי כליו. השולחן ערוך עם נושאי כליו, ולמדו ראשונים ואחרונים, למדו את כל מה שניתן היה ללמוד.    :

ספרים היו?

ספרים היו. היו ראשונים ופירושים על הרמב״ם, בידי למשל יש רשב״א שהבאתי מתימן.

שמקורו כמובן באירופה...

כמובן, אבל ספרים הגיעו.

מעבר להררי חושך...

היו ספרים והיו לומדים.

תימן היתה ארץ של תורה?

היו תלמידי חכמים שישבו ולמדו, בהתמדה רבה, בשקידה עצומה.

והציבור הפשוט, עמך?

ככלל בתימן היה הרבה לימוד תורה. לא היה לך יהודי שלא למד בלילה אחרי תפילת ערבית, שעה, שעתיים, כל איש באשר הוא.

שעת תורה בלילה היה משהו מינימלי לכל יהודי...

שעה תורה בלילה ושעה תורה בבוקר, אחרי תפילת שחרית, כל יהודי למד שעתיים.

משמע לא היה בורות בתימן היהודית...

לא. בורות לא היתה, היהודים בתימן היו יודעי ספר..

בניגוד לאי אלה גלויות אחרות, גם במזרח, גם במערב...

כולם למדו. אין לך יהודי שלא קרא ולא שנה.

מה למדו? מדרשים, עין יעקב?

לא. מדרשים לא למדו בבית הכנסת, מי שלמד, למד בבית בבית הכנסת היו שלמדו גמרא היו שלמדו ביד החזקה להרמב"ם.

לימוד הרמב"ם כלימוד בפני עצמו היה מאד נפוץ בתימן...

יהודים רבים למדו רמב"ם כסדר ההלכות.

ספרים היו בשפע או שהאגדות צודקות שלמדו שם ששה בכרך אחד?

לא יכול לומר שהיה שפע אך בזמן האחרון היו די הרבה ספרים.

כשמדברים בגלות תימן. ביהודים שלמדו מינימום שעתיים גמרא ליום ומביטים החוצה ביוצאי תימן שבישראל, איך הם נראים, מתחמץ קצת הלב...

(באנחה) טוב, מה אפשר לעשות...

בהסתכלות של חוכמה שלאחר מעשה; האם כל העליה הזאת היתה כדאית?

(כמקבל את הדין) בהדי כבשיה דרחמנא מת (תיקון עורך האתר: למה) לנו...

הרי ההעברה על הדת היתה מעשה ידי אדם... אחינו היהודים במו ידיהם גזרו בפיאות, ב״סימנים״... הם שנתנו חינוך של כפירה לילדי עולי תימן, הללו שכל כולם רק תום יהודי...

(כמורה) אין שום דבר שאדם עושה ואינו בא מלמעלה... הקדוש ברוך הוא עושה כרצונו בעולמו, מגלגל בעולמו לטווח רחוק שאין אנו רואים ואין אנו יודעים ואין אנו מסוגלים אפילו לחשוב ולהבין, אין העולם הפקר.

יש אדון לבירה...

כתוב: יש מנהיג לבירה.

יהדות תימן עברה כאן ימים קשים...

היום ברוך השם יש התעוררות, יש חזרה בתשובה.

בהיקפים משמעותיים עד שניתן לומר שהעדה התימנית חוזרת?

אי אפשר לומר אבל יש תחיה, יש שיבה לעבר, (שוקל כל מילה, כבפלס) יש צמאון לדבר ה׳ זה מצב שיכול להביא לשינוי חיובי משמעותי יותר, גם עתה כבר יש לא מעטים ששבו.

הרב אומר שיעורים לפני יהודים תימנים?

אומר קצת, בערב.

לפני יהודים במספר גדול?

לא, לא, באים קצת, פעם היו באים יותר.

משמע המצב לא משתפר...

המצב משתפר, האיזור לא כל כך משתפר, האיזור הזה, בנחלאות, היה מיושב הרבה ביהודים שומרי מצוות, יהודים תימן ועוד, היום אלה בחלקם יצאו, במקומם באים אחרים. לרוב יהודים מאמריקה ואלה לפעמים קצת פחות מקפדים בקיום מצוות ולימוד תורה.

מה שמשך את תשומת הלב בעדה התימנית זה התמימות השלימה, בלי חוכמות, עם עיקשות לא רגילה לשמור על דברים, לעמוד על עקרונות...

לוואי ועמדו. לצערנו זה לא קרה כך.

לא היו מוכנים...

לא הכירו, לא ידעו שיכול להיות כך, הכירו למסגרת שכולה יהדות, כולה תורה, לא העלו בדעתם שיכול להיות אחרת,
שיהודי יכול להיות ״חילוני״, מושגים כאלה לא היו קיימים בעולמו של יהודי בתימן שלא ראה מימיו מראה של יהודי הקרוי ״חילוני״.

לא היו אורחים ושליחים בתימן, היה הרי ר' יעקב ספיר...

ר׳ יעקב ספיר היה יהודי תלמיד חכם, מעדת הפרושים בירושלים.

זכה לכבוד מלכים בודאי, שליח יהודי מירושלים... מילתא זוטרתא היא?

נו, התקבל בכבוד, אבל מה שמפליא אותי שמספרו ״אבן ספיר״(רחוב על שם הספר נקרא על אחד הרחובות הראשיים ב״נחלאות״) פירסם הסכמה שקיבל מקראי... לא מדובר בסתם קראי, אלא בקראי ידוע פרקוביץ. לא יודע לשם מה זה היה נחוץ לו, הרי הוא היה יהודי ירא שמים, הלך בכל הלבוש המסורתי של ירושלים.

שליחים אחרים לא הגיעו?

לא. היו פה ושם סוחרים שהגיעו לתימן, סוחרים יהודיים אבל הדבר לא זכה לתשומת לב.

לשם מה בא סוחר יהודי לתימן?

לפעמים בכדי לקנות ספרים... עתיקים... כתבי יד. אלה כנראה היו סחורה עוברת לסוחר עד שכדאי היה להגיע עד לתימן. היו כאלה שמכרו ספרים חדשים.

מענין שבקרב יהודי תימן לא רבו מחברי ספרים, מלבד מעטים, כמו המלאכת שלמה על המשניות...

בעל המלאכת שלמה בא מתימן, אבל גדל כאן, בארץ ישראל. למד בירושלים וגם בצפת. למד אצל רבי שלמה סיריליו (בר ״ש סיריליו שנודע בביאורו לסדר זרעים). בא עם הוריו לארץ ישראל, הוריו היו עניים ולא היה ביכולתם ללמדו תורה ולאפשר לו ללמוד בישיבות, על פי מעמדם היו מוציאים אותו ללמוד איזה מקצוע. אך היה לו ״מזל״ והוא התיתם, רעב ללחם, נעזב, ריחם עליו הרב חמאוי, לקחו לביתו, לימדו תורה ונעשה גדול בישראל..!

הוריו הגיעו מתימן. עולים יהודים מתימן יסדו שכונות בארץ ישראל, בכל פינה ראו כאן יהודים תימנים על לבושם או לפחות פאותיהם...

עליה מתימן לארץ ישראל לא פסקה, כל השנים עלו יהודים משם לכאן, עיתים כבודדים, עיתים בקילוחים גדולים יותר, אך עליה לא פסקה.

תימן היהודית היתה מלאה בכיסופים לארץ ישראל... אהבת הדסה...

אהבת הדסה היה משירי החתונה אך כולו אכן כיסופים לארץ ישראל, הוא משירי רבי שלום שבזי המיוסדים על הגמרא, הקבלה, אגדה, מדרש.

קבלה למדו בתימן?

היו שלמדו, כל אחד-לפי רמתו.

גם הרש״ש הגיע מתימן...

בתימן לא היה ידוע, רק בארץ ישראל נודע. קודם לכן היה בסוריה.

רבי שלום שבזי היה ידוע כפועל ישועות...

כך היו מספרים, הרי היה בדורות קודמים, סיפרו בו גדולות, גם הערבים היו באים להתפלל ליד קברו מתוך אמונה שגם הם יוושעו.

גם תימן היתה מפולגת בין הקבוצות השונות, שמי ובלאדי..

ענץ של נוסחאות התפילה, לא יותר.

והדרדע היה מעבר לזה?

ענין של בלאדי.

לא כפרו ר״ל בזוהר?

היה זה ענין שלפני כמה מאות שנים. הספר ״צידה לדרך״ שיצא על הענץ היה לפני כמאה שנים.

בדור האחרון כן קיבלו כולם את הזוהר?

קיבלו.

בשעתו טענו שהרב שייך למשפחה שמקורה דרדעי?

מעולם לא עסקתי בקבלה, עסקי לא בנסתרות אלא בנגלה.

הזוהר וכל ההלכות הנובעות ממנו מקובלות על הרב?

כן.

טענו שמקור הכת הדרדעית בתייר נוצרי?

לא יכול להיות. לנוצרים לא הניחו הערבים-המוסלמים להיכנס למדינתם.

ליהודי כן ולנוצרי לא?

יהודי מייחד את ה׳ נוצרי לא מייחד את ה׳.

משום שהנוצרים מאמינים בשיתוף?

לא רק שיתוף, אלא שהם כורעים ומשתחווים לו לכן לא המצא אצל המוסלמים הנוצרי.

אבל צרות עשו ליהודים ולא מעט?

לא יותר מאשר באירופה או בכל מקום אחר בעולם.

אבל ביזו את היהודים ולעיתים אילצו אותם לעשות מעשים בזוים.

אם יהודי לא היה פוגע במוסלמי זה לא היה נוגע בו. מי שפגעו בו סימן שעשה איזושהי פעולה שיש בה התגרות. מי שלא התגרה יכול היה לחיות שם בשקט.

בקיצור רצו שלא יתגרו באומות...

בדרך-כלל כל יהודי יכול היה להתקדם ולהתעשר בתימן.

היו יהודים עשירים בצנעה למשל?

היו יהודים עשירים.

והגיעו למעמד בחצר המלוכה?

לא במיוחד אבל התקבלו בכבוד בחצר המלוכה.    ,

ששון תירם, צלם ״יום הששי״: אבי, מראשי הציבור הדתי בפרדס חנה, היה מבאי חצר המלכות, בצנעה.

המלך נטה חסד ליהודים?

תלוי איזה מלך, זה שהייתי בימיו בתימן נטה חסד.

באיזה גיל עלה הרב ארצה?

בגיל 20.

כבחור?

לא, עם אשה וילדים.

כך נכנס ללמוד בישיבה, במרכז?

כן, מדוע בעצם לא?

היהודים גרו בקירבת מקום לחצר המלוכה, בצורה חופשית?

העיר היתה מחולקת בין הרובע הערבי לרובע היהודי.

חאראת אל יאהוד?

בתימן קראו לזה קה אל יאהוד, שטח היהודים. בית המלוכה היה באיזור המוסלמי העתיק, לא הרחק ממקום מגורי היהודים, בעצם קרוב יותר לאיזור היהודי מללב האיזור המוסלמי.

היתה אפשרות שיהודי יפנה לארמון והמלך יקבל אותו?

מי שביקש להכנס למלך, המלך קיבלו.

היה איפה שוויון זכויות אמיתי...

היו שעות שישב בחצר המלכות וקיבל את מי שביקש לדבר עם המלך.

בלי שהלה יתחייב בנפשו?

לגמרי לא.

כל המושגים של במשפט יעמיד ארץ...

היה מלך חסד, לדעתי. מה שמפתיע שיש כאן יותר שוויון, יותר דמוקרטיה ויותר זכויות אזרח מבחברה המודרנית.

הרב ראה אותו?

ראיתי אותו.

ארמון המלוכה היה מפואר?

לא במיוחד אבל בהחלט ארמון מרשים.

לחכמי היהודים היתה דלת פתוחה בבואם לקבול על רדיפות?

בהחלט.

גזירות לא היו?

היתה בשעתו, לאחר ביקור המופתי מארץ ישראל, גזירה נגד העליה ארצה, הגזירה החזיקה מעמד רק מספר שנים ובטלה, גזירות אחרות להרע את מצב היהודים לא היו גם אז.

נשמע די טוב.

עד כמה שידוע לי לא.

ממה הרבנים התפרנסו בתימן?

ממה שכל יהודי התפרנס... עבודה... לרוב צורפים.

לא היתה משכורת מהקהילה, כמו כאן?

(בהחלטיות) לגמרי לא, לא היה מושג של פרנסה מרבנות, אם יהודי רגיל למד שעתיים לפני ואחרי עבודתו, הרי הרב למד שמונה שעות.

מתי?

עבד שמונה שעות ולמד שמונה שעות, אחרי חצות קם לבית הכנסת בכדי ללמוד, גם בערב למדו הרבנים מספר שעות אחר תפילת ערבית. משכורות לא קיבלו, לא הרבנים ולא הדיינים. המושג של משכורת לא היה.

וזכות למכירת נרות?

לא היתה.

מתי נשאר ראש פנוי ללימוד?

כך היתה הדרך בימי חכמי הגמרא, התנאים, על אחדים מהם הרי אנחנו יודעים שהיו בעלי מלאכה, להיפך (בחיוך) בצורה הזאת היו דוקא רעננים.

הרב מקפיד היום לעבוד שמונה שעות בשביל הרעננות?

(צוחק) זה מה שהיה אז, היה צריך להתפרנס.

כשהרב היה בצנעה, עבד?

הייתי צורף.

וזו עבודה ליום שלם?

פחות, זה הספיק למחיה גם קצת לקנות ספרים שאגב נמצאים פה.

וזה כל מה שהרב הביא איתו מתימן?

רק ספרים. מה אני צריך מלבד ספרים?

הצד השני של הסיפור זה הרבנית, דמות בירושלים, החסד שלה זה סיפור שהולך, כיבדו אותה ב״יקיר העיר״ שבשאר אותות שהזמן והמקום משופעים בהם, אך מי שיודע אומר שהיא באמת עושה חסד במסות, עוזרת לחלכאים, מסייעת לקשי יום, סועדת עניים.

את ימיו מחוץ ל״עבודה״ שעומדת להסתיים בבית הדין עושה על הספרים (בצד קצת מעורבות בעני העדה בירושלים, מאתנו יצא לברית יחד עם יהודי תימני בלבש ההוא שעתה מופיע מחדש, דוקא בקרב צעירים) היבול די מדהים: שמונה כרכים ספרי רבי סעדיה גאון עם פירושיו של המהדיר, שני כרכים שו״ת הראב״ד וחמיו של הראב״ד, והראב״ד השני, הרב אב״ד. השנים האחרונות מוקדשות לרמב״ם, מפעל אדיר, שלושה ספרים (מדע, אהבה, זמנים וחצי נשים) כבר בדרך, מה שכולל 6 כרכים, י״ד הספרים״ יגמרו ב־16-17״, מותר להוסיף: מינימום.

מפעל אדירים, לקט של מאות מפרשים, תוספת של ליקוטים מחכמי תימן, גירסאות הרמב״ם ״לפי קבלת אבותינו וכתבי יד שהועתקו מכתב ידו של הרמב״ם עצמו״. בשקט, הרחק מעץ הזרקורים, 'במרתף שבנחלאות המנומנמת, מוציא איש אחד ״פנסיונר״ מעותד מבית הדין הגדול מתחת קולמוסו את כל זה.

״וילה״ בנחלאות, בית קטן עם מרתף, ״אם אני לא בבית אני למטה״ ו״למטה״ זה בית הספרים לאו דוקא הלאומי של של הרב קאפח, ששב מאחורי מכתבה רב שנתית עם רמב״ם ומנורת שולחן. במקום כסא ספה תימנית שסוגרת עליו מעברים, בשביל לצאת צריך קצת לטפס. בחיוך: ״לא מפריע לי... סבתא שלי ישבה כך, אני יושב כך״...

גם יתרת ה״ריהוט״ בחדר משדרת על אותו גל, כסאות שנראו ״מייד אין תימן״ אך מסתבר שדוקא לא... ״כשד״ר יעקב לוי החרדי מכרו את הרהיטים שלו אז אשתי קנתה את הכסאות, דוקא מאד טובים״, במיוחד שנראה שהשרות האחרון שעשו היה אצל מתושלח, לפני המבול.

היהודי הזה פשוט לא צריך יותר, לא מענין אותי, ספרים תן לו וזה כל הסיפור, את זה הביא מתימן, זה מה שמזין אותו עד היום.

רב ללא דרישות, כמו כל העדה המופלאה הזאת מסתגל למה שיש, כך מביט על מה שקרה לתימנים בישראל, כך על מה שקורה לעולם הדיינות, זה מה שיש.

הפשטות הצניעות, מיפלט נמוך של דרישות, משהו שמקיף את כל החיים, בצנעה, בן 20, בעל משפחה כבר עבד למחיתו... כאן נקרא־אנחנו אומרים לו — הרב אב״ד. בתימן פשוט היה הרב עבד... והוא מקבל בטבעיות כך הם פני הדברים.

תאריך: 
03/02/20 ח' שבט התש"פ
קבצים מצורפים: 
x

Audio Playlist