אכן זכיתי להיות מתלמידי הרב יוסף קאפח. דע לך שמורי חינך אותנו לא להתרכז במחלוקת זו ולא לעשות ממנה יסוד. לכאורה הדבר נשמע מוזר, אולם הוא תמיד הדגיש שהגישה הנכונה היא ללמוד את סוגיות התלמוד! דוק ותמצא שזו גישתו של הרמב"ם שעדיף לפתוח ולהרבות בהוויות אביי ורבא (הלכות יסודי התורה סוף פרק ד) ולדחות את העיסוק בנושאי מחשבה מעמיקים לגיל מתקדם ולשלב בו יש לאדם כלים משובחים של חוכמה והגיון כדי להגיע למסקנות נכונות.
את גישתו של הרב קאפח לקבלה ניסיתי לשער בספר החדש - פתרון חידת הנבוכים - ומשם תוכל לדעת את דעתי שאיננה רואה צורך לדחות כל דבר שקיים בספרות הקבלה, ויש בכך אף טעות גדולה. אכן לא סביר שכל כך רבים מגדולי ישראל תעו לגמרי! מכל מקום גם לא תמצא שכל גדולי ישראל קבלו והסכימו לכל מה שנכתב בשם חוכמת הקבלה, ודי לעיין בגישותיהם לקבלה מעשית והמחלוקות בנוגע לשאלה עד כמה יכולה להיות השפעה של ספרות הסוד על פסיקת הלכה. לא בכדי תחום זה נקרא תורת הסוד וראוי הוא לחכמים שמבינים דבר מתוך דבר בלבד.
לא נראה לי נכון להשוות מחלוקת זו למחלוקת עם הכתות שכפרו בתורה שבעל פה. כאן הכל מודים בהכרחיותה של תורה שבעל פה אולם השאלה היא מה כלול בה, וגם אצל חכמי הקבלה השאלה קיימת איזה ספרים ברור לנו שתוכנם אמין ואיזה מהם נכתבו על ידי אנשים לא ידועים שצריך לנהוג בהם זהירות (שים לב גם היום לא כל סיפור על הרב מרדכי אליהו אמין, השאלה היא מיהו המספר והאם הבין את אשר שמע וראה).

בנוגע לספרו של גודמן על המורה, אכן הוא הולך בכיוון פרשני קיצוני שלא ראוי למי שמקבל עליו את שלושה עשר יסודות היהדות שקבע הרמב"ם עבורנו.

בהוקרה ובתקווה שתעמיקו ותצליחו בלימוד התורה הקדושה, חננאל סרי