ברשות ידידי ורעי מימים רבים, רב העיר, הגאון הגדול הרב רצון ערוסי שליט"א, ברשות שליחי ציבור, מורי ורבותי,
במסורתנו כתוב לשון עשייה על מצוות חג הסוכות, שכתוב בפסוק "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים". מדינא לא מברכים על בניית ועשיית הסוכה, כמו שכתב הרמב"ם בהל' ברכות, "כל מצווה שעשייתה היא גמר חיובה, מברך בשעת העשייה. וכל מצווה, שיש אחר עשייתה ציווי אחר, אינו מברך, אלא בשעה שעושה הציווי האחרון. כיצד? העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה, אינו מברך בשעת העשייה, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה, מפני שיש אחר עשייתו ציווי אחר. 
ואימתי מברך, בשעה שישב בסוכה". עד כאן לשון הרמב"ם.
ניתן להסביר את דברי הרמב"ם האלו על פי היסוד הידוע, שהסוכה מחדדת אצלנו את האמונה בתורת ה', וככל שהאמונה אצלנו יותר חזקה, כך כל הספקות מסתלקים מאתנו. מי שיש לו אמונה, אין לו ספק. 
חז"ל דרשו את הפסוק על הסוכה בקשר לעשייה: "תעשה לך", תעשה ולא מן העשוי. יש עניין לעשות סוכה כל שנה מחדש. מצד אחד, אנו חייבים חידוש בסוכה כל פעם, ומצד שני, חידוש חייב להיות מחובר לעבר, לשורשים, כמו ההלכה שהסכך של הסוכה חייב להיות מגידולי קרקע. וזה החידוש הגדול, שאפשר ללמוד מהחג הזה. חג הסוכות כל יהודי צריך להתחדש בעבודת ה', צריך לעורר את עצמו כל שנה מחדש, לקבל על עצמו חיזוק נוסף בשיעור תורה, בקדושה, בשבת, במידות טובות. אבל יחד עם החידוש האישי צריך לזכור, שלא יהיה חידוש כזה בגדר של חדש אסור מן התורה. החידוש האישי צריך להיות מחובר לשורשים שלו, לעבר. 
רבותי, מצינו בחז"ל לשון של ציווי על עשייה שמסלקת את הספק. לא רק בעניין סוכה, אלא גם במסכת אבות, כתוב שם "עשה לך רב והסתלק מן הספק". מינוי של רב לקהילה הרי הוא בגדר חידוש האמונה, על ידי השיעורים שהרב מוסר ומחזק את בני קהילתו, ומינוי של רב מסלק את הספק בכל השאלות, שיש לחברי העיר והקהילה. אמנם רבותי מינוי זה צריך להתבצע כמו בעשיית הסוכה. צריך להיות חידוש, צריך למנות רב חדש, אבל רב שחופף על בני קהילתו חייב להיות מחובר לעבר, מחובר לשורשים, מחובר לקרקע, שעליה עמלו הרבנים שקדמו לו. וכאן נקודה זו נוגעת אל תושבי קרית אונו. חברי הקהילה, אני קורא לכם להתאחד סביב דמותו של הגאון הרב צפניה ערוסי שליט"א, שהוא ממשיך את דרך אביו הגדול, הרב צפניה במומחיות גדולה הוא יהיה לכם בגדר של עשיית רב וממילא תסתלקו מכל ספק. קבלת המינוי של הרב צפניה עליכם כרב, יהיה בגדר עשייה חדשה, אבל המינוי הזה הוא גם  מגדר גידולי קרקע, גידולים שגדלו בבית של רב עיר למעלה מ 40 שנה, אצל זרעים ששתל הרב הגדול בעיר החשובה הזאת, ראוי שהוא יגזור את ההשקעה שאביו השקיע בעמל גדול עשרות שנים, ראוי הוא להמשיך בגאון מתוך הצלחה ובריאות ימים. 
רבותי, מינוי של רב הוא לא רק כל מי שלמד ויודע ספר, מינוי של רב חייב להיות של מי ששימש בפועל את רבני וגדולי הדור הקודם, מי שגדל בבית של תורה, מי שספח מגיל קטן את מעלת השליחות למען הציבור והמענה לכל שאלה, הקניין הזה הוא אוצר שלא כל תלמיד חכם זוכה לה, וזכיתם שיש לרב העיר, הרב רצון ערוסי, בן שגדל על היסודות האלה, כמו הרב צפניה, אשר מגיל קטן רואה ומתחנך על ברכי זיכוי הרבים. 
במסכת דרך ארץ מובא סיפור אודות ר' עקיבא. מסקנתו החשובה היא, מאותה שעה לא סרתי מלשמש תלמידי חכמים. ובמסכת שמחות מובאת תוספת לסיפור ומסיים שם, "וכשהיו אומרים דבר זה לפני רבי עקיבא היה אומר, זו היתה תחילת זכותי". 
רבי עקיבא לא מתאר את תחילת לימודו אלא את תחילת שימושו את תלמידי חכמים. והמסקנה המתבקשת שלו היא "מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים". הלקח של רבי עקיבא  ממקרה זה מלמד אותנו, שלא מספיק ללמוד את התורה מאהבה, אלא נדרש גם לשמש בפועל תלמידי חכמים. 
ולכן זכה הרב צפניה לא רק להשלים את חוק לימודיו בהצלחה, אלא גם לגדול בבית של תורה ויראה, ולשמש בפועל את אביו הגדול, לראות ממנו את הדרך הנכונה אשר ילך בה כדי לזכות את הרבים ולהנהיג אותם בדרך נעימה ומאירת פנים כדרכו המיוחדת של אביו הרב רצון שליט"א, אשר בהיותו קרוב לאביו, ספג את אווירת הקדושה, את הגישה הנכונה לחיים, זוהי למידה עמוקה ומשמעית, שלא כולם רבותי זוכים לה. 
יהי רצון שהקב"ה יפרוס עלינו סוכות שלומו, והשלום והאחדות ישררו בינינו תמיד, וממועד שמחה זו יושפע לנו ולכל עם ישראל שפע של שמחה וישועה בכל העניינים, הצלחה וניצחון לעם ישראל שכל אויביו יפלו לפני כוחות הביטחון, שיחזרו לביתם בשלום יחד עם כל החטופים, שיצאו מאפלה לאור גדול. ונזכה לראות בבניין בית המקדש ונחזה עין בעין בשמחת בית השאובה, בשמחת הלב והנפש במהרה בימינו אמן.