פירוש הרמב"ם לתחיית המתים
כ' הרמב"ם בפירושו למשניות בפרק "חלק" {סנהדרין פרק י' משנה א'}, וז"ל: ודע, כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו. עכ"ל, וכ"כ בעל ה"תפארת ישראל" ב"דרוש אור החיים" ריש פרק ג' ד"ה "וגם בתואר החיים ההוא" וגו' (הו"ד בסוף משניות נזיקין ח"א) שם הוא מקשה על הרס"ג שאמר שאחר תחיית המתים נאכל ונשתה ואעפי"כ לא נמות. שאלתי היא האם גם במו"נ ח"ב פרק יג' הרמב"ם מתייחס לנידון זה של האם כל חומר מוכרח שיתפרק או לא?
