האם יש לברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" במילת ילד מאומץ?

נושא מרכזי 1: ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" כשאין אב

• דעת רבנו (הרמב"ם): רבנו סובר שכאשר האב הביולוגי אינו נוכח (בין אם נפטר, לא נמצא, או במקרה של מאומץ בו זהותו נסתרת), אין לברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו".
• ציטוט: "לפי כך אם אין שם אביו אין מברכים אחרים ברכה זו ויש מישהורה שיברכו אותה בדין או אחד נעם ואין ראוי לעשות כן כלומר אומר רבנו..."
• הסבר: טעמו של רבנו נעוץ בכך שברכה זו קשורה לחובתו האישית של האב למול את בנו ולחנכו בדרכי היהדות. "יוצא איפה שהעניין של הכניסו בריתו של אברהם אבינו מתחבר נקשר אל החובה שנמשכת מצד האבא לא רק למול באופן אישי את הבן אלא להכניסו פריטו של אברהם אבינו במובן הרחב של יהדות להכניסו לעולמו של היהדות".
• החיוב למול את הבן מוטל על האב באופן אישי, בעוד שחיוב בית הדין למול כל ערל הוא חיוב כללי על הציבור כולו. לכן, כשבית הדין או אדם אחר מל במקום האב, אין לברך בשם הציווי האישי של האב.
• דעות ומנהגים אחרים: יש הסוברים שאדם אחר, כגון נציג הציבור או הסנדק, יכול לברך ברכה זו כאשר האב אינו נוכח.
• ציטוט: "ויש מישהורה שיברכו אותה בדין או אחד נעם ואין ראוי לעשות כן... ובאמת בשולחן ערוך כתוב בסימן רסה יורד דע סעיף א' הגה זהרמה ואם אין אבן אצל המילה יש מי שאומר שאדם אחר מברך ברכה זו דהרי הבית דין מצווין למולו ונוהגים שמי שתופס הנער מברך ברכה זו וכולה..."
• הרב חודר יוסף מציין שמנהג ירושלים הוא שהסנדק מברך ברכה זו.
• הדובר מציין שמרן (רבי יוסף קארו) לכאורה סובר כרבנו, אך הרמ"א מביא את הדעה שיש לברך.
• עמדתו של הדובר: הדובר נוטה לדעה של רבנו וטוען שאין זה ראוי לברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" כשאין אב, מכיוון שזוהי חובה אישית של האב הקשורה גם לחובת החינוך העתידי של הבן. "דהיינו זה שתי ברכות שונות שתי מערכות חיוביים שונות והן ראוי לעשות כן".

נושא מרכזי 2: ברכת "שהחיינו" במילה כשאין אב

• דעת רבנו (הרמב"ם): לדעת רבנו, אם אין אב, אין לברך גם את ברכת "שהחיינו" על המילה.
• הסבר: ברכת "שהחיינו" נאמרת על מצווה שחוזרת על עצמה. במקרה רגיל, כל ילד שנולד ומלים אותו היא מצווה שחוזרת על עצמה ולכן מברכים "שהחיינו". אולם, כאשר האב החייב במצווה אינו נוכח, אין לומר שהמצווה הזו חוזרת על עצמה עבורו, ולכן אין מקום לברכת "שהחיינו".
• דעות ומנהגים אחרים: יש הנוהגים לברך "שהחיינו" גם כשאין אב.
• ציטוט: "אבל עליב דרבנו אין ראוי לעשות כן דהיינו זה שתי ברכות שונות שתי מערכות חיוביים שונות והן ראוי לעשות כן ולא עוד אלא הם גם נתנו לברך שחיינו והדבר תמוה..."
• הדובר מביע תמיהה על מנהג זה ומסביר מדוע לדעתו אין זה נכון.
• הסבר לברכת "שהחיינו" במילה באופן כללי: הדובר מסביר כי ברכת "שהחיינו" נאמרת על ברית מילה משום שהיא מצווה שחוזרת על עצמה בכל לידת בן. "בברית מילה כיוון שאנחנו לא לא צופים שזה וזה נפסק הבן הזה ונגמר אנחנו מתפלים לשם שידכ אותנו בעוד בנים ובעוד בריתות אז זה כמו חוזר כמו מצווה שחוזרת על עצמה ומברכים שחיינו מכוח זה". ברם, בפדיון הבן לא מברכים "שהחיינו" כי זו מצווה חד פעמית עבור אותו בכור.

נושא מרכזי 3: חובת המילה על בית הדין במקרה של ילד בלי אב

• חובת הכלל: רבנו מדגיש כי קיימת חובה על כלל ישראל, באמצעות בית הדין, למול כל ילד יהודי שנישאר ערל, גם אם אביו אינו נוכח או לא מלו אותו.
• ציטוט: "אבל כיוון שאסור שיהיהודי יהיה ערל, אם אביו לא מל אותו, כלל ישראל מלים אותו. כלומר הבית דין מלים אותו. לא ממתינים עד שהוא יהיה גדול... אבל לגבי ברית מילה הבית דין נחלצים מיד ומלים אותו כדי שלא ישאר..."
• ההבדל מפדיון הבן: הדובר מבחין בין דין ברית מילה לדין פדיון הבן. בפדיון הבן, החובה היא על האב, ואם לא פדה את בנו, הבן יפדה את עצמו כשיהיה גדול, אך בית הדין לא פודה אותו. זאת משום שאי-פדיון הבן אינו מהווה מכשול בקיום מצוות או בזהות היהודית כמו ערלה.

נושא מרכזי 4: מקרים של ילד בלי אב

הדובר מפרט מספר מקרים בהם ייתכן מצב של ילד בלי אב לעניין ברית מילה:

• בן מאומץ שאביו הביולוגי אינו ידוע או אינו נוכח (בשל חוקי אימוץ).
• יתום שאביו נפטר.
• ילד שנולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית ("בני נדוי") - הדובר מציין שאסור לעשות כן, בין היתר בשל חשש נישואי אח ואחות אם התורם אינו ידוע והאם יהודייה. אם ההזרעה מגוי, הבן יהודי לפי האם אך ללא אב יהודי לעניין המילה.

סיכום:

השיעור עוסק בשאלה הלכתית מורכבת הנוגעת לברכות בברית מילה כאשר האב אינו נוכח. רבנו רואה בברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" ובברכת "שהחיינו" קשורות באופן הדוק לחובתו האישית של האב. לכן, בהיעדר אב, לדעתו אין לברך ברכות אלו. עם זאת, קיימות דעות ומנהגים אחרים המתירים או אף מחייבים ברכות אלו גם במצב כזה. הדובר מנתח את השיקולים ההלכתיים השונים ומדגיש את חובת הכלל לדאוג למילת כל ילד יהודי.