כיצד יש להתייחס למי שנלחם נגד תורת ה' ברמה אידיאולוגית עמוקה, האם להמשיך ולכבד את זכרו?
האם בכל מקרה יהיה דינו של המתאבד כדין המזלזל בתורת ה'?
האם ניתן לומר על מי שצווה גופתו למדע שהינו כופר בתחיית המתים ובגלל זה לא יתאבלו עליו?
תגיות
18/02/10 ד' אדר התש"ע
המקורות דנים בשאלה ההלכתית האם יש להתאבל ולומר קדיש על יהודי שנפטר בחוץ לארץ וציווה לשרוף את גופתו. עמדת הפוסקים המובאת היא שבדרך כלל אין להתאבל על מי שפרק מעליו עול מצוות או כפר בתחיית המתים, ובכלל זה מי שמצווה לשרוף את גופתו, שכן בכך הוא מבטל מצוות קבורה. למרות זאת, קיימות דעות מקילות יותר, במיוחד במקרים בהם הצוואה לשריפה לא נבעה מכפירה עקרונית. בנוסף, מוזכר שאין חובה לקבור אפר של נפטרים, ולכן גם אין מקום לאבלות במקרה של שריפה.
קובץ שמע - מלא
ושא מרכזי: היחס ההלכתי כלפי מי שפורש מדרכי הציבור ומצוות התורה, ובפרט מי שמצווה לשרוף את גופתו.
נקודות ורעיונות מרכזיים:
- פורשים מדרכי ציבור וחילול מצוות: המקור פותח בהלכה מרבנו (רמב"ם) בהלכות אבל, המתייחסת לאנשים שפרקו עול מצוות, מינים, משומדים ומוסרים. על פי הלכה זו, אין מתאבלים עליהם בצורה הרגילה. אדרבה, קרוביהם לובשים לבנים, מתעטפים לבנים, אוכלים, שותים ושמחים "שעבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא".
- ציטוט: "כל הפורשים מדרכי ציבור והם האנשים שפרקו עול המצוות מעל צברם ואינם נכללין בכלל ישראל בעשיית המצוות וחיבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן בנחורין לעצמן כשאר האומות וכן המינים והמשומדים והמוסרים כל אלו אין מתאבלים עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שעבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא".
- הבחנה בין חילוני מתוך תיאבון למי שמפגין זלזול במצוות: המקור מדגיש כי לא כל חילוני נחשב כמי שרוצה לעקור את תורת השם. ישנם כאלה שאינם מקיימים מצוות מתוך חוסר רצון להתאמץ או מתוך בחירה בסגנון חיים חופשי. לעומת זאת, ישנם אנשים שמפגינים זלזול במצוות ומצטיירים כלוחמים נגד השם ותורתו.
- ציטוט: "וכאן אנחנו צריכים להבחין בין מה שנקרא בימינו חילוני לתיאבון. לא כל החילונים האלה הם רוצים להראות כמי שרוצים לעקור את תורת השם. אלא מה שנקרא בלשון הסלינג בא להם ככה לחיות. לא רוצים אתאמץ, רוצים לחיות ככה בדרור בחו. חופש. לעומת זאת, יש בני אדם שבצורה מופגנת עוקרים את המצוות. וכשהם לא מקיימים את המצוות זה לא רק בגלל התיאבון אלא להפגין זלזול במצוות. אנשים כאלה מצטעיירים כלוחמים נגד השם נגד תורתו."
- המצווה לשרוף גופה כעקירת מצוות קבורה: אדם המצווה לשרוף את גופתו נחשב כמפקיע את מצוות הקבורה, שהיא מצווה חשובה בהלכה היהודית ("כבוד המתים כבוד החיים"). אין מצווה לקבור אפר.
- ציטוט: "ומכאן אנו רואים אדם אשר מפקיע מצוות קבורה על ידי הצבאה שלו לשרוף, הוא מפקיע את מצוות קבורה. ומתי בכלל חלה מצוות קבורה? משתם הגולל. אין כאן קבורה בכלל. אין גדר לקבור אפר. ולכן הועיל וכן אין מצוות אבל."
- דעה מקילה ביחס לאמירת קדיש: למרות זאת, ישנה דעה המובאת ביחס ל"ילקוט יוסף" שאומרת שייתכן שיש לומר קדיש אחרי אדם כזה, למרות מעשהו החמור, כיוון שאינו נחשב כמתאבד שאין מתאבלים עליו.
- ציטוט: "ויש אומרים שמתאבלים עליו דאף שעשה מעשה חמור מאוד אינו בכלל מאבד עצמו לדעת שאין מטבלים עליו וכן עיקר ו..."
- היחס לשריפת גופה בהקשר של כפירה בתחיית המתים: המקור מציין שיש כאלה הרואים בציווי לשריפת הגופה כביטוי לכפירה בתחיית המתים, דבר המחמיר את היחס ההלכתי. עם זאת, מוצגת הסתייגות לגבי הנחה זו, שכן לא כל מי שמצווה לשרוף את גופתו בהכרח כופר בתחיית המתים.
- ציטוט: "אמנם אנחנו מוצאים שיש חובת אבל גם באין קבורה. כגון שנתי להציל את גבייתו שנשבטה על דה הגויים. ונתייאשו או נת שום למוצאו אז היה יש חובת אבלות גם באין גבייה אבל כאן הרי ביודעין הוא ציווה שישפו את גופתו ולכן הוא בוודאי נופל בקטגוריה של עוקר מצווה מתוך אי הכרה ואמונה במצווה ולכן אין להתאבל על אדם כזה ואמנם יש כאלה שצרפו את כפירתו בתחיית המתים. אינני יודע אם כל אדם אשר מצווה את גופתו לשרפה חושב על תחיית המתים. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אם הוא כופר בתחיית המתים אז הוא נכלל בכלל הכופרים."
- ההלכה בשולחן ערוך ופסקי הלכה נוספים: המקור מזכיר את ההלכה בשולחן ערוך (סימן שמ"ס) לגבי פורשים מדרכי ציבור, וכן מביא דעות מ"ילקוט יוסף", "שאלות ותשובות אגרות משה" ו"הליכות שלמה" בשם הרב אורבך זצ"ל, אשר כולם מתייחסים לכך שאפר של נפטר שציווה לשרוף את גופתו אין לקבור בקברות ישראל, ובדרך כלל אין חובת אבלות עליו בשל זלזולו במצוות הקבורה.
- ציטוטים:"מי שציווה קודם אותו למסור את גופו למדע אחר פטירתו יש אומרים שאין להתאבל עליו כלל ורק יאמרו אחריו קדיש ויש אומרים שמתאבלים עליו דאף שעשה מעשה חמור מאוד אינו בכלל מאבד עצמו לדעת שאין מטבלים עליו וכן עיקר" (ילקוט יוסף).
- "אותם ששרפו אותם בין מצד רשעות הבנים בין מצד רשעת עצמו שציוע שישרפו אותו אין להניח לקבור את האפר בקברות ישראל" (ספר הליכות שלמה בשם הרב אורבך).
- "אלו ששרפו אותם בין מצד שעת הבנים ובין מצד רש עצמו שציבה שישרפו אותו אין להניח לקבור האפר בקברות ישראל ובכלל אפר של מתים אין צריך לקבורה" (שו"ת אגרות משה).
- העדר תועלת באמירת קדיש: נראה כי אין תועלת באמירת קדיש על אדם כזה, במיוחד אם הוא הבין את משמעות מעשיו ופעל מתוך זלזול במצוות. אם הקדיש נועד לתקן את מעמדו של הנפטר, לא נראה שזה יעיל במקרה כזה.
לסיכום:
התשובה ההלכתית לשאלה האם להתאבל ולומר קדיש על אדם שציווה לשרוף את גופתו היא שלילית באופן כללי. הדבר נובע מכך שמעשה זה נתפס כפרישה מדרכי הציבור, זלזול במצוות הקבורה ואף כפירה בתחיית המתים (לדעות מסוימות). במקרים כאלה, ההלכה מציינת שאין להתאבל בצורה הרגילה, ואף יש שמחה על כך שהסתלק מהעולם מי שנלחם נגד התורה. בנוגע לאמירת קדיש, נראה שאין בכך תועלת. עם זאת, ישנן דעות מקילות יותר לגבי אמירת קדיש, וכן הבחנה בין חילוני מתוך תיאבון לבין מי שמפגין זלזול במצוות. בכל מקרה, אין לקבור את אפרו של אדם כזה בקברות ישראל
Question1
האם קרובי משפחה בארץ צריכים להתאבל על קרוב משפחה שנפטר בחוץ לארץ וציווה לשרוף את גופתו?
Answer1
על פי ההלכה המובאת בדברי רבנו בהלכות אבל, אין להתאבל על אדם הפורש מדרכי ציבור, המפרק עול מצוות, או על מי שמזלזל במצוות או עוקר אותן. אדם המצווה לשרוף את גופתו מביע זלזול במצוות הקבורה, ולכן נחשב כעוקר מצווה מתוך אי הכרה ואמונה בה. במקרה כזה, אין להתאבל עליו. יתרה מכך, יש אומרים שאחיו ושאר קרוביו צריכים ללבוש לבנים, להתעטף לבנים, לאכול ולשתות ולשמוח על כך שעבד שונאיו של הקדוש ברוך הוא. עם זאת, יש להבחין בין חילוני מתוך תיאבון לבין מי שעוקר מצוות מתוך כפירה והתרסה. אם האדם ציווה לשרוף את גופתו מתוך מחשבה שהוא עושה חסד (כגון תרומה למדע) ולא מתוך כפירה, הדין עשוי להיות שונה.
Question2
האם צריכים לומר קדיש על אדם שציווה לשרוף את גופתו?
Answer2
נראה שאין טעם באמירת קדיש על אדם כזה, במיוחד אם הוא עשה זאת מתוך כפירה בתחיית המתים או זלזול במצוות. הקדיש נועד לתקן את נשמת הנפטר, אך אם מדובר באדם שכפר או זלזל במצוות באופן מופגן, לא נראה שאמירת קדיש תועיל לו. רבי חנינא סגן הכהנים אומר אין להם חלק לעולם הבא.
Question3
מה הדין לגבי כהן שקרובו ציווה לשרוף את גופתו - האם הוא מטמא לו?
Answer3
כהן בדרך כלל אסור לו להיטמא למתים מקרוביו מחמת קדושתו, אלא אם כן מדובר במת מצווה. אולם, לגבי אלה שאין מתאבלים עליהם, כגון הפורשים מדרכי ציבור והמצוים לשריפה, אין הכהן מטמא להם. מכיוון שאין מצוות אבלות על אדם כזה, אין הצדקה לכהן להיטמא לו.
Question4
האם יש הבדל בין אדם חילוני שאינו מקיים מצוות לבין אדם שמצווה לשרוף את גופתו בהקשר לאבלות?
Answer4
יש הבדל. לא כל חילוני נחשב כמי שרוצה לעקור את תורת השם. לעיתים, אי קיום המצוות נובע מחוסר רצון להתאמץ או מתוך חופש. לעומת זאת, אדם המצווה לשרוף את גופתו מביע באופן מופגן זלזול במצוות הקבורה, שהיא מצווה חשובה בתורה. לכן, אדם כזה מצטייר כלוחם נגד התורה, ועליו חלים דינים שונים מאשר על חילוני שאינו עושה זאת מתוך כפירה עקרונית.
Question5
מה הדין אם האדם ציווה לשרוף את גופתו מתוך מחשבה שהוא תורם למדע ומציל בכך נפשות?
Answer5
אם האדם טעה וחשב שהוא עושה חסד על ידי תרומת גופתו למדע ולא עשה זאת מתוך כפירה בתחיית המתים או זלזול במצוות הקבורה, יש מקום להקל ולא לראות בו כפורש מדרכי ציבור באופן מוחלט. במקרה כזה, יש אומרים שיש להתאבל עליו, ואין צריך להשתדל שלא להביאו לקבר ישראל. עם זאת, הדין לגבי שריפת הגופה עצמה נשאר בעייתי מצד ביטול מצוות הקבורה.
Question 6
האם מותר לקבור את האפר של אדם שנשרף בבית קברות יהודי?
Answer6
אין להניח לקבור את האפר של אדם שנשרף בבית קברות יהודי, בין אם השריפה נעשתה מצד רשעות הבנים ובין אם מצד רשעותו של הנפטר עצמו שציווה על כך. באופן כללי, אין מצוות קבורה לאפר של מתים. אם הגופה נשרפה, אין מה לקבור, וממילא אין להתאבל עליו בגלל זלזולו במצוות הקבורה.
Question 7
האם העובדה שהנפטר ציווה לשרוף את גופתו נחשבת ככפירה בתחיית המתים?
Answer7
ישנם פוסקים הרואים בציווי לשרוף את הגופה ככפירה בתחיית המתים, מכיוון שהקבורה היא חלק מהאמונה בתחיית המתים. עם זאת, לא תמיד ברור אם כל אדם המצווה לשרוף את גופתו עושה זאת מתוך מודעות לכך שהוא כופר בתחיית המתים. ייתכן שהסיבה היא אחרת, כגון חוסר רצון במצוות הקבורה. אם האדם כופר בתחיית המתים, הוא נכלל בקטגוריה של כופרים שעליהם אין מתאבלים. אך גם אם אינו מודע לכך, העובדה שהוא מבטל מצוות קבורה ביודעין היא סיבה מספקת שלא להתאבל עליו.
Question 8
מה הדין אם הבנים הרשעים של הנפטר שרפו את גופתו בניגוד לרצונו?
Answer 8
גם במקרה שהבנים הרשעים שרפו את הגופה, אם בפועל הגופה נשרפה, אין מה לקבור. במצב כזה, אין להתאבל על הנפטר בגלל זלזול במצוות הקבורה, אפילו אם הזלזול לא נעשה על ידו ישירות אלא על ידי בניו. במקרה כזה, העיקר הוא שלא התקיימה מצוות הקבורה
קובץ שמע - TXT
100218hy.txt
(11.36 KB)