ההתאבדות המתוקשרת של שדרן הרדיו, האם תתיחס ההלכה למקרה זה כ"תינוק שנשבה"?

נושאים מרכזיים:

1. היחס ההלכתי המסורתי להתאבדות:

• ההלכה מבחינה בין היחס כלפי המתאבד עצמו ("אין מתעסקין עמו לכל דבר ולא מתאבלים עליו ולא מספידים אותו") לבין היחס כלפי אבלים ("עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים").
• ישנה הקלה במקרים בהם יש ספק אם מדובר בהתאבדות מדעת ("כל שיש לנו אפשרות לטלות שאין מדובר בהתעבדות נטלה").
• במקרה של "קטן המעבד עצמו לדעת" או "גדול המעבד עצמו לדעת והוא אנוס כששאול המלך", אין מונעים ממנו דבר, כלומר מתייחסים אליו כאל נפטר רגיל.

1. הטענה בדבר "תינוק שנשבה" במקרה של מתאבד חילוני:

• השאלה המרכזית היא האם ניתן להתייחס לשדרן המתאבד כ"תינוק שנשבה", כלומר אדם שגדל בסביבה לא יהודית ואינו מודע לתפיסת העולם היהודית.
• הדובר דוחה טענה זו מכל וכל, ומסביר שההגדרה של "תינוק שנשבה" מתייחסת למציאות ספציפית של ילדים יהודים ניצולי שואה שגדלו בקרב גויים ללא כל ידיעה על יהדותם.
• במציאות החילונית המודרנית בישראל, עם התקשורת והנגישות לדעות שונות, כולל הדעות היהודיות, לא ניתן לטעון שאדם לא נחשף לאלטרנטיבה יהודית, גם אם חונך על ברכי תפיסת עולם חילונית ("אי אפשר לבוא לומר שאדם אשר גדל נניח בקיבוץ השומר הצעיר מילדותו שמעולם לא נחסף לשיטה היהודית האורתודוקסית בוודאי שהוא נחסף").
• אדם בגיר מצופה לברר ולהתמודד עם השקפות עולם שונות, ובחירתו בדרך מסוימת היא באחריותו ("אם הוא לא ברר זה העניין שלו הוא בחר מדעת בדרך מסוימת").

1. ההבדל בין תפיסת העולם היהודית לתפיסה החילונית בנוגע לקדושת החיים והבעלות על הנפש:

• היהדות מתנגדת בתוקף להתאבדות ("בנושא הזה של התעבדויות הדבר מפורסם מאוד מאוד שתורת ישראל מתנגדת לכך").
• הדובר מדגיש כי אפילו אדם חילוני יודע שההתאבדות מנוגדת לתפיסה היהודית.
• התפיסה החילונית השגויה, לפי הדובר, היא שהאדם הוא הבעלים על חייו ויכול להחליט מתי לחיות ומתי למות ("יוצרים לעצמם תשתית משפטית שהיא אחרי בקסת המחילה שקרית היא לא נכונה שכאילו האדם הוא הבעלים על חייו והיא פשוט תפיסת עולם שקרית היא פשוט לא נכונה ולכן הם קובעים לעצמם מתי לחיות מתי לא לחיות").
• לעומת זאת, ביהדות, הנשמה שייכת לקדוש ברוך הוא, והאדם אינו רשאי ליטול את חייו ("הוא שלנו הוא אומר אני של עצמי מי צודק מי צודק לא אלה ולא אלה זה של הקדוש ברוך הוא").

1. דחיית האנלוגיה למקרה של שאול המלך:

• הדובר מסביר שההתאבדות של שאול המלך נבעה מאונס ומשיקולים מלחמתיים טהורים, כדי שלא ליפול בידי הפלשתים ולסכן את ביטחון העם ("זה שיקולים מלחמתיים טהורים. אם שאול המלך היה נופל ביד פלשנים, גם היו עונשים אותו לגלות סודות...").
• אין להשוות מקרה זה למקרה של אדם המתאבד בשל מחלה או מצוקה אישית ("אם מתאבד לדעת מחמת אונס כמו שאול המלך זה עניין אחר לגמרי... מה שאין כן אדם אשר נגלתה לו מחלה לא עלינו הוא חסוך מרפה. אי אפשר לבוא לומר שמחמת אונס הוא התאבד").

1. חשיבות האמונה והתקווה ביהדות:

• הדובר מדגיש כי האמונה בעולם הבא ובשכר ועונש לאחר המוות היא יסוד מרכזי בתפיסה היהודית ונותנת משמעות ותקווה לחיים גם בעת קשיים ("אם אתה מחונך על פי האמונה שיש תקווה, יכולה להיות תקווה, חביבים ייסורים, יש העולם הזה, יש העולם הבא, זה משהו אחר").
• העולם החילוני, לעומת זאת, בהיעדר אמונה בעולם הבא, אינו מציע תשתית אמונית וערכית חזקה להתמודדות עם קשיים ("כיוון שלא מאמינים בעולם הבא אין תשתית אמונית").

1. היחס המשפטי להתאבדות בישראל:

• מדינת ישראל, בשנותיה הראשונות, החשיבה ניסיון התאבדות כעבירה פלילית, אך התמודדה עם דילמה קשה לגבי העמדה לדין של אדם שניסה להתאבד וניצל.
• המשפט התורני, לעומת זאת, רואה בהתאבדות עבירה כלפי בורא עולם, והדין על כך מסור לשמיים ("פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמיים").

1. ביקורת על התקשורת ותפקידה בהצגת היהדות:

• הדובר מביע צער על כך שאנשים צעירים משכילים נופלים בפח של תפיסת עולם לא אמיתית וערכית, בין היתר בשל האופן בו התקשורת מציגה את היהדות בצורה מעוותת ופרימיטיבית ("הם מכירים את היהדות ושומעים על היהדות אבל דרך כלל תקשורת שהם חלק ממנה והתקשורת משיגה את היהדות בראי עקום בראי פרימיטיבי").
• התקשורת אינה מביאה פרשנים שיסבירו את היהדות באור חיובי ורציונלי, דבר שיכול לגמד את התפיסה החילונית.

ציטוטים מרכזיים:

• "המעבד עצמו לדעת אין מתעסקין אמו לכל דבר ולא מתאבלים עליו ולא מספידים אותו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים."
• "כל שיש לנו אפשרות לטלות שאין מדובר בהתעבדות נטלה שלא מדובר בהתעבדות וננהג בו כנפטר לכל דבר בכבוד כלפיו או כלפי משפחתו."
• "קטן המעבד עצמו לדעת חשוב כשלא לדעת וכן גדול המעבד עצמו לדעת והוא אנוס כששאול המלך אין מונעים ממנו כל דבר."
• "ההגדרה של תינוק שנשבע היא מציאות שבה יהודי קטין ניצול מהשואה והיה בתוך המנזרים כדי שלא יהרגו אותו והוא קטין וגדל בתוך עולם הנצרות מבלי שידע יהדות מה הוא אפילו לא ידע שהוא יהודי."
• "אי אפשר לבוא לומר שאדם אשר גדל נניח בקיבוץ השומר הצעיר מילדותו שמעולם לא נחסף לשיטה היהודית האורתודוקסית בוודאי שהוא נחסף."
• "בנושא הזה של התעבדויות הדבר מפורסם מאוד מאוד שתורת ישראל מתנגדת לכך."
• "יוצרים לעצמם תשתית משפטית שהיא אחרי בקסת המחילה שקרית היא לא נכונה שכאילו האדם הוא הבעלים על חייו והיא פשוט תפיסת עולם שקרית היא פשוט לא נכונה ולכן הם קובעים לעצמם מתי לחיות מתי לא לחיות."
• "מי צודק מי צודק לא אלה ולא אלה זה של הקדוש ברוך הוא."
• "פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמיים שנאמר ואך את דמכם נפשותכם מיד נפשותכם אדרש."
• "הם מכירים את היהדות ושומעים על היהדות אבל דרך כלל תקשורת שהם חלק ממנה והתקשורת משיגה את היהדות בראי עקום בראי פרימיטיבי."

מסקנה:

הדובר מבהיר בצורה חד משמעית כי אין מקום להקל ביחס ההלכתי למקרה ההתאבדות המתוקשר, וכי לא ניתן להחיל על המתאבד החילוני את ההגדרה של "תינוק שנשבה". זאת לאור החשיפה הקיימת לתפיסות עולם שונות במדינת ישראל, וההבדל המהותי בין התפיסה היהודית הרואה בחיים ערך קדוש שאינו שייך לאדם עצמו, לבין התפיסה החילונית המעניקה לאדם את הזכות ליטול את חייו. הדובר מדגיש את חשיבות האמונה והתקווה ביהדות ככוח מניע לחיים גם בעת משבר, ומבקר את האופן בו התקשורת מציגה את היהדות