פסולי עדות מחמת עבירה

בהלכה, להבדיל מהמשפט הכללי, יש עדים כשרים, ויש עדים פסולים.
במשפט הכללי, בדרך כלל, כולם רשאים להעיד ואפילו הנאשם, או הבעל דין, והשופט מכריע אם לקבל העדות או לא.
בהלכה, חובת הדיין להכריע הדין על פי שני עדים כשרים, אלא אם כן מקנן בלבו הספק שהדין מרומה.

לפי ההלכה, אין אדם מעיד על עצמו, ולא כשיש לו אינטרס. וקרובים פסולים להעיד, ואפילו לחובת קרוביהם.
כמו כן כשיש עדים, שהעד עבר עבירה שעונשה מיתת בי"ד או מלקות, הוא פסול מן התורה, ועל עבירה מדרבנן, הוא פסול מדרבנן.
דין זה תמוה. שהרי אדם שמחלל שבת, או אוכל בשר וחלב, יכול להיות אמין ודייקן.

פיסולו של עד מחמת עבירה נלמד מהפסוק, שמות, כד, א, י, "לא תשא שמע שוא, אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס".
עד חמס, לכאורה, הוא עד שחומס ממון, גוזל, ועד כזה בלתי אמין. 
וכתב הרמב"ם, בספר המצוות, לאוין, רפו: "שהוזהר הדיין מלקבל עדות אדם רשע, ולעשות על פי עדותו, והוא אמרו יתעלה, אל תשת חוֹמֵס – עד, להוציא את הגזלנים ואת החמסנים, שהם פסולים מלהעיד...".
יתירה מזו: "מפי השמועה למדו, אל תשת רשע – עד, ואפילו עד כשר שידע בחברו שהוא רשע, ואין הדיינין מכירין רשעו, אסור לו להעיד עמו, אע"פ שהוא עדות אמת, מפני שמצטרף עמו, ונמצא זה הכשר, השית ידו עם הרשע, עד שנתקבלה עדותו, ואין צריך לומר, עד כשר, שהוא יודע בעדות לחברו (=עדות אמת) ויודע שהעד השני שעמו עד שקר, שאסור לו להעיד, שנאמר, אל תשת ידך עם רשע, רמב"ם, עדות, י, א.

אולם ההלכה פסלה לא רק עד חוֹמֵס, אלא גם עד רשע שעובר על עבירות דתיות. מדוע? 

בספר החינוך, מצוה, פא, כתוב: "שכל מי שעל עצמו לא חס, ולא יחוס על מעשיו הרעים, לא יחוס על אחרים. ועל כן, אין ראוי להאמינו בדבר".
כלומר, כל יהודי שעובר עבירות, הוא לא חס על עצמו, כי הוא מאבד תכליתו, חייו בעולם הבא. ויהודי שלא חס על עצמו, כיצד יחוס על אחרים, ולכן אין להאמינו בעדותו.
ומכאן שאם העד עבר עבירה בשוגג או בטעות, שאינו נפסל, גם לא מדרבנן, פתחי חושן, כרך ב, עדות, פרק ב, סעיף כח, ואין לומר שאם עשה עבירה, משום שאנסוהו. עיין מאמר קידוש השם להרמב"ם.

כאמור, פיסול רשע כעד, משום שלא חס על עצמו, שיש לחשוש שלא יחוס על אחרים. ולכן התעוררה השאלה, מה דינם של יהודים לא דתיים, בימינו, שהם נאמנים, אך בשל החילוניות שבדורנו, אינם יודעים מה אסור ומה מותר. ומהי תכלית האדם בעולמו. האינם כשוגגים ויוכשרו להעיד? יש מפוסקי ההלכה, שהורו להכשירם. אך יש שבכל זאת פסלו מחללי שבת, בטענה שרק ליהודים שומרי תורה ומצוות יש חזקת כשרות, ונאמנות, ולא כן, למי שאינו שומר תורה ומצוות, עיין על כך בספר סדר הדין, בבית הדין הרבני, של פרופ' אליאב שוחטמן, כרך ב, עמ' 854-5.
יזכנו ה' לדברי הנביא, "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ", ארץ במובן של עולם האמת והנצח, וארץ במובן של ארץ הקודש, ישעיה, ס, כא.