האם מותר לאשה עקרה לבלוע בשר עורלה של הנימול?

נושא מרכזי: איסור בליעת עורלת הנימול על ידי אישה עקרה כסגולה לפוריות.

הקטע מתמקד בשאלה הלכתית וקבלית בנוגע למנהג של אישה עקרה שבולעת את עורלת הנימול מתוך אמונה שזה יסייע לה להפקד ולזכות בזרע של קיימה. הדובר פותח בשאלה ומבהיר מיד כי הדבר אסור בהחלט.

"ושאל השואל האם הדבר הזה מותר או אסור ובכן הדבר הזה אסור והטעמים הם כדלקמן"

נימוקים הלכתיים לאיסור:

• איסור אכילת בשר אדם: הדובר מצטט את דברי הרב יצחק יוסף בשם אביו בספר "סובע שמחות", שמסתמך על הרמב"ם וגדולי פוסקים ראשונים (להבדיל משיטת התוספות) הסוברים כי קיים איסור עשה מן התורה לאכול בשר אדם.
• "אסור לאדם לאכול בשר אדם באיסור עשה מן התורה"
• דחיית הטענה שמדובר בחולה שאין בו סכנה: הדובר מעלה אפשרות לדון בהיתר מצד "חולה שאין בו סכנה", אך מיד דוחה זאת.
• דחיית הטענה שהבליעה אינה אכילה ולכן האיסור רק מדרבנן: גם אפשרות זו נבחנת ונשללת, תוך הדגשה שאין להקל באיסור דרבנן על בסיס סגולה לא בדוקה.

ביקורת על הסגולה:

הרב יצחק יוסף מצוטט כמי שמביא את דברי אחד מגדולי האחרונים המתייחס לסגולה הזו כ"הבל", כלומר דבר שאין לו בסיס או הוכחה כיעיל.

"הוא מתייחס לסגולה הזו כאל הבל. כלומר זה לא דבר שבאמת ניתן לומר שהסגולה הזו כבר נתגלתה כסגולה בדוקה אלא כדברי הבל."

על בסיס סגולות "הבליות" כאלה, אין להתיר לעבור על איסורים, אפילו לא איסור מדרבנן.

נימוקים קבליים נגד המנהג:

הדובר מביא נימוקים קבליים חריפים נגד בליעת העורלה, תוך ציטוט ספר "קריית חנה דוד":

• העורלה מסמלת את זוהמת הנחש הקדמוני: בליעתה מכניסה "קליפה קשה רוח שערה וענן גדול" לגוף, דבר שלילי מבחינה רוחנית.
• "העורלה במובן הקבלי היא מסמלת את זוכמת נחש הקדמוני ואז הוא אומר השם אצילנו רחמנא לצלן מהדעת כי בשר העורלה מתלבשת בה קליפה קשה רוח שערה וענן גדול והם מכניסים אותה בגופם בידיים כושלות"
• פגיעה בנימול: על פי הזוהר, יש מנהג לשים את העורלה בעפר כדי להגן על הנימול מ"חיבוט הקבר" לאחר מותו. בליעת העורלה פוגעת בנימול זה.
• "ועוד הם אמרו ברוח קודשם שעל ידי שהיא ניתנת ועפר אותו הנמול ניצול מחיבוט הקבר ושנתו תערב לו אחרי פטירתו לאורך ימים ושנים... לכן הוא אומר איך אפשר לפגוע בנימול הזה ועל ידי זה שהיא לוקחת את העורה ובורעת אותה במקום לשים אותה בעפר ולהגן על הנמול הזה מפני מה שנקרא חיבוט הקבר לעתיד לבוא."
• אין הוכחה ליעילות הסגולה: הדובר מצטט את הספר "רפאל המלאך" שטוען שמעולם לא נראה שעקרה נפקדה על ידי בליעת העורלה.

השוואה לסגולות אחרות וביקורת כללית על שימוש בסגולות לא בדוקות:

הדובר מביא דוגמאות לסגולות אחרות המופיעות בספר "רפואה בחיים", כמו שתיית רגליים או צואה של אדם או בהמה, ואכילת ביצת לבלה עם עשב קירות. הוא משתמש בדוגמאות אלה כדי להדגים את חוסר הגבולות וההפקרות שקיימים בעולם הסגולות.

"תראו רבותיי, רואים ונכנסים לעולם הסגולות איך אין אין גבול הדברים האלה והדברים כאן נפרצים מאוד מאוד."

הדובר מדגיש כי פלפולים הלכתיים להקל בסגולות כאלה רלוונטיים רק אם הסגולה הוכחה כיעילה, אך מאחר וסגולות אלה אינן בדוקות, אין להקל אפילו באיסורי דרבנן.

קריאה לנהוג בתמימות עם ה':

הדובר מסיים בקריאה לנהוג על פי העיקרון "תמים תהיה עם השם אלוהיך" (דברים י"ח, י"ג). הוא מזכיר ספר בשם זה שנכתב על ידי חכם חרבי לאחר מקרה מצער בירושלים בו אדם ניצל נשים שהגיעו אליו לטיפולים סגוליים. הספר מגנה שימוש בסגולות הגורמות נזקים רוחניים והלכתיים.

"אשרנו ומטוב חלקנו שאנו מקיימים את המלצת משה רבנו, תמים תהיה עם השם אלוהיך."

הדובר מדגיש כי הדרך הנכונה היא לעשות את המאמצים הטבעיים ולתפלל לה' לעזרה.

סיכום הנקודות העיקריות:

1. בליעת עורלת הנימול על ידי אישה עקרה אסורה באופן מוחלט.
2. האיסור נובע הן מנימוקים הלכתיים (איסור אכילת בשר אדם) והן מנימוקים קבליים (העורלה כסמל לזוהמה, פגיעה בנימול).
3. אין להתבסס על סגולות שלא הוכחו כיעילות כדי להתיר איסורים, אפילו לא איסורי דרבנן.
4. יש להיזהר מאוד בשימוש בסגולות לצורך ריפוי, ויש לתת עדיפות לדרכים טבעיות ולתפילה.
5. העיקרון המנחה צריך להיות "תמים תהיה עם השם אלוהיך", תוך הימנעות משימוש בסגולות מפוקפקות העלולות להזיק