פירוש המושג "תלמודו": הרב קאפח מדגיש כי בביטוי "שתלמודו הוא העיקר הגדול" (הלכות קריאת שמע א, ב), הכוונה היא לידיעה המושגית ולתכנים הנלמדים (הכרת ייחוד השם ואהבתו), ולא לעצם אקט הלימוד הטכני של הטקסט.

הסתירה לכאורה עם מצוות תלמוד תורה: אמנם הרמב"ם פוסק ב"הלכות יסודי התורה" (פרק א) שמצוות ידיעת השם נלמדת מהפסוק "אנכי ה' אלהיך", אך הרב קאפח מבאר שקריאת שמע היא הכלי המעשי והיומיומי שבו מקיימים את אותה ידיעה. בעוד שתלמוד תורה הוא מצווה רחבה יותר (לימוד כל התורה), קריאת שמע מתמקדת ב"עיקר הגדול" – ייחוד השם, שהוא הבסיס לכל התורה כולה.

קריאת שמע כמקור לת"ת: המקור למצוות תלמוד תורה ברמב"ם הוא אכן בפרשיות קריאת שמע ("ולמדתם אותם את בניכם", "ושיננתם לבניך"), אך הרב קאפח מבחין בין חובת הלימוד (הלכות תלמוד תורה) לבין תוכן הלימוד המרוכז בקריאת שמע (הלכות קריאת שמע), המהווה את התמצית המחשבתית שהכל תלוי בה. 

לסיכום, לפי הרב קאפח, קריאת שמע אינה רק "לימוד" במובן הפשוט, אלא היא הצורה שבה האדם מחדיר לתודעתו ("תלמודו") את ידיעת השם, שהיא העיקר שבו תלוי הכל.