הלכה
שלום כבוד הרב, רציתי לשאול:
"משבטל בית דין הגדול, רבתה מחלוקת בישראל: זה מטמא ונותן טעם לדבריו, וזה מטהר ונותן טעם לדבריו; זה אוסר, וזה מתיר. [ה] שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, אם עד שלא הגיע הדבר להן--בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה--אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר: אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה--בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל."
להבנתי בפסקה הזאת הרמב״ם מורה לנו שלכל אדם, גם אם הוא לא רב/מורה הוראה/תלמיד חכם/דיין יש את האפשרות לברר ולדעת לאן הדין נוטה, כלומר אפשרות להסתמך על פוסקים שונים לאורך הדורות בסוגיות שונות לאחר למידה.
-האם לדעת הרב הבנתי נכון?
-במידה והבנתי נכון, האם בטוח שהרמב"ם לא מורה אחרת במקומות אחרים? האם הרב יכול להפנות אותי למקורות אחרים שגם אומרים כך?
-מה ההבדל בין שני חכמים לשני בתי דינים?
עקרונית – אתה צודק.
מעשית – כל עוד יש רב, יש לשאול אותו, כי הרב יודע, מהי ספיקא דאוריתא ומהי ספיקא דרבנן.
ורק אם אין רב כלל, ינהג האדם לפי ידיעותיו בספק דאוריתא יחמיר בספק דרבנן – יקל.