קביעת מארי לגבי 'דברי סופרים' במשנת הרמב"ם אל מול פירוש המשנה בכלים
שלום לרב,
ראיתי את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת כלים (פי"ז הי"ב) והם נראים סותרים את קביעת מארי (למשל בהערתו הארוכה בתחילת הלכות אישות) שדברי סופרים במשנת הרמב"ם הנם אך ורק הלכות דרבנן ואין בהם שמץ דאורייתא.
וכך כתב הרמב"ם שם: "שכל דבר שעיקרו מן התורה ושעורו מדברי סופרים ספקו טמא ושמור זה השרש שבו תדע כאשר יפול לך ספק באיזה שעור שיהיה אם תקח בו לקולא או לחומרא ולא יטעך אמרו שיעורו מדברי סופרים עם השרש אשר בידינו שכל השיעורים הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני לפי שמאמר מדברי סופרים יכלול שיהיה הדבר דעת (מארי מתקן: קבלת) סופרים כמו הפירושים וההלכות המקובלות מן משה מסיני או תקון סופרים כמו התקנות והגזרות ושמור כלל זה:"
כלומר שדברים שהם הלכה למשה מסיני ובוודאי דינם מן התורה יקראו גם כן דברי סופרים. העתקתי מתרגום שונה לנוחות, אך גם מארי במהדורתו לא העיר על כך.
אודה לתשובת הרב, ומחילה אם מקור הדברים באי-הבנה שולית
לצערי, לא ירדתי לסוף דעתך בשאלתך זו.
יש הלכה למשה מסיני, שהיא דאורייתא, ויש הלכה מדרבנן, שקראנו לה הלכה מסיני.
אשר לדברי סופרים, שהוא לפי מארי, דרבנן, יש דברים שהם דאוריתא, והשיעורים שלהם הם מדרבנן, ונקראים דברי סופרים, על השיעורים לא על עצם הדין.