הרמב"ם במאכלות אסורות א:כד, מעביר את ההלכות הנוגעות לכשרות דגים. הוא אינו קובע שכדי שדג יהיה מותר, קשקשיו צריכים להיות ניתנים להסרה בקלות. גם הבבלי וגם הירושלמי אינם מלמדים במפורש דרישה כזו. גם הטור והשולחן ערוך אינם מציינים במפורש דרישה כזו (אם כי היא נדונה בבית יוסף). נראה שדרישה זו מקורה לראשונה ברמב"ן, שבפירושו לתורה (ויקרא יא:ט) מלמד שכך אכן נדרש. ומאז, זה הפך למנהג מקובל בקרב אשכנזים (רמ"א יורה דעה פג:א).

המגיד משנה טוען כשהמשנה תורה הביא את הלשון של המשנה "הדבוקה בכל גופו", גם הרמב"ם מודה בדרישה כזו. אבל נראה קצת שהדבר רחוק מהמשמעות הפשוטה של הרמב"ם והמשנה. כיצד התייחסו קהילות שקיבלו את הדרכת הרמב"ם לנושא זה? לדוגמה, האם היהודים שחיו בקהילות החוף של תימן כמו עדן אכלו "trigger fish"? ישנם כמה מינים קרובים של trigger fish, בעלי קשקשים שקשה להסיר. כדי לאכול דג מסוג זה, אנשים נוטים להסיר את העור לחלוטין במקום לנסות להסיר את הקשקשים, מכיוון שקשה להסירם. כיום, בקרב אלו מאיתנו המקיימים את פסקי הרמב"ם, כיצד עלינו לנהוג בנושא זה? האם מותר לנו לאכול דגים שיש להם קשקשים שקשה להסירם? האם קשקשים כאלה נחשבים לקשקשים על פי הרמב"ם?