ח' כסלו תשפ"ו
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א,
בשבת שעברה שאלתי אותך שאלה לגבי שיעור קביעות סעודה שמחייב את האדם בברכת המוציא כאשר הוא אוכל דברים שברכתם מזונות וקבע עליהם סעודה.
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ג, הלכה ט'  כותב: 
"עיסה שנאפת בקרקע... ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחילה בורא מיני מזונות ואם קבע עליה סעודה מברך המוציא".
מארי בהערה כ"ב על הלכה זו מביא את פירוש המשנה על סוכה פרק ב' הל' ד':
"אכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת ולא יתכוון בו שיהא סעודה, ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אחר כך". 
ועל סמך פירוש המשנה הוא כותב:
"הרי להדיא דבאותו אדם משערין וכל שדעתו להסתפק באכילה זו לארוחה זו ואינו מתכוון להשלימה אח"כ אלא מסתפק בה עד זמן הארוחה השניה הוי קבע... במה דברים אמורים, למטה, אבל למעלה אם אכל סעודה בינונית שלכל אדם ... וטוען שהיא עראי, בטלה דעתו אצל כל אדם. וזאת רמז רבנו באמרו בפיהמ"ש : שיאכל כמות מועטת".  (וכך מובא בשם מארי בספר ברכת משה פרק ג' הלכה ל"ב עמ' קלה).  
בספר רצון יראיו בפרק ו' הלכה יא' כתוב בהערה כ"ג שיש חילוק בין סוגי אכילת עראי. יש אכילת עראי של כביצה  או יותר מעט כמו שמוזכר בסוכה(מוגדרת כטעימה לפי דברי מארי בסוכה פ"ו ה"ו הערה י"ג) ויש אכילת עראי שזה כשתיים שלוש ביצים שמוזכרת לעניין אכילה לפני מנחה.
אני אמרתי לרב שיאיר עוזרי (וראיתי לאחר מכן שגם במהדורה של הרב מקבילי כתוב כך) משייך בין אכילת עראי של הלכות סוכה לקביעות סעודה לעניין ברכת המוציא. הוא אמר לי שאכילת עראי במקרה של קביעות סעודה זה אכילת כביצה או יותר מעט, ואם אדם אכל יותר מכמות זאת, גם אם הוא לא מתכוון להשלים אכילתו אחר כך, צריך לברך המוציא.
השאלה שלי היא האם לכך התכוון מארי כאשר הוא כתב בהערתו סעודה בינונית של כל אדם או שמה הוא התכוון לשיעור אכילת עראי שזה כשניים שלוש ביצים כמו שמוזכר ב"רצון יראיו"?