האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה מאי תקנתה תשמש קמיה איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה אלא תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה ותימא דישתנא אנא האי איתתא דעייל בה חיויא ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם וליטרוקינהו בהדי הדדי ולינקוט צבתא בידה דכי מירח ריחא נפיק ואתי ולישקליה וליקלייה בנורא דאי לא הדר עילוה:

שלום וברכה לרב

בשיעור "השמות והכנויים לשם" אמר הרב ששימוש באות ק' לציון שם ה'
(אלקים, קל ..) לשיטתנו , יש בזה חירוף וגידוף

אם כך מה ההסבר לכך שרבנים מבני עדתנו עושים זאת?
לדוגמא, להלן קטע מתשובתו של הרב באתר "נצח ישראל" שבו נעשה שימוש באות ק'

ציטוט חלקי מתשובת הרב:

2 אם זו הפעולה הראשונה שלו, מברך עוטר ישראל בתפארה ואח"כ אלקי הנשמה.

בברכה

מהי שיטת הפסיקה התימנית בהלכה ובמנהגים ?
ואם יש יש אמת בפי מי שסובר שמנהגינו כמו הרמב"ם אך בדינים מכריע השו"ע .