לכבוד הרב,
פרק ג בהלכות תשובה לרמב"ם קשה להבנה ולכאורה
מלא בסתירות וקושיות
לדוגמה, בתחילה כותב הרמב"ם שאדם שעוונותיו מרובין,
הוא מת מייד.
לכאורה זה מתאים לשיטת רבי יוסי בראש השנה טז: שאדם
נידון כל יום.
מאידך, בהמשך הפרק נראה שהרמב"ם פוסק שהדין הוא בראש
השנה.
וזה סותר לכך שאדם רשע מת מיידית.
או שנידון בראש השנה והדין נשאר קבוע, גם אם ירשיע במשך השנה, או שנידון לפי
מאזן המצוות הרגעי.
כי אם אמרת שאדם שמגדיש סיאתו מת מייד, הדין של ראש השנה
מתרוקן מתוכן.
לכבוד הרב
האם לשיטת הרמב"ם ישנה מציאות של עונש לאדם
בעולם הבא, מלבד כרת ח"ו?
מבואר בהלכות תשובה פרק ו שיש חטאים שנפרעין מהם בעולם
הזה, ויש בעולם הבא.
בהנחה שאדם מאמין בכל עיקרי האמונה ולא התחייב כרת,
האם ישנה מציאות של עונש בעולם הבא?
לכבוד הרב,
ידוע שעל פי שיטת הרמב"ם כפי שמתבארת מפירושו למשנה בפרק
חלק, גיהנם הוא מיקום בעולם הזה ולא לאחר המוות.
משמע משיטתו של הרמב"ם בהלכות תשובה פרקים ג,ח,ט
שיש 2 מצבים בלבד לאחר פטירתו של אדם:
או שזוכה ל"חיי העולם הבא"
או שנכרת ונעלם לגמרי ללא המשך לנפש.
אין גן עדן וגיהנם לאחר המוות לשיטתו כפי שאני מבין.
לק"י ד' תשרי תשפ"ד
כבוד הרה"ג רצון ערוסי הי"ו
כנהר שלום
*שאלה א:*
בערב סוכות תשפ"א (https://net-sah.org/video/45309) השבת לשואל ואמרת "הדס שוטה אינו כשר ביו"ט שני. הוא רק לנוי. כי הוא לא המין שאנחנו מצווים להשתמש בו."
לכבוד הרב,
הרמב"ם בפירושו למשנה קובע את תחיית המתים כעיקר
באמונה.
לשיטתו תחיית המתים היא מצב זמני ומופת.
1.במשנה תורה שהוא מאוחר לפירוש המשנה, הרמב"ם
האריך רבות בכל ענייני יסודות התורה, שכר ועונש, גאולת
עם ישראל, ולא מצאתי מקום שהרמב"ם הזכיר את תחיית
המתים במשנה תורה.
האם יתכן שהרמב"ם חזר בו?
2.מדוע הרמב"ם מנה דוקא את תחיית המתים כעיקר באמונה?
מה שונה בתחיית המתים מכל שאר המופתים ודברי הנביאים, שהופך
אותה חאחד מ13 עיקרים?
מדוע למשל אמונה בקריעת ים סוף או בירידת המן אינה עיקר עצמאי?
לכבוד הרב,
הרמב"ם בספר המצוות, מצוות לא תעשה קס"ב, כותב ביחס לכהן שבעל גרושה ללא קידושין:
"ובאור זה שכהן הדיוט נאסרו עליו הנשואין כמו שאמרנו לא יקחו והוא איסור הנשואין אבל אינו לוקה עד שיבעול כמו שקדם באורו. אמנם אם בעל בלא קדושין אף על פי שזה אסור עליו ומוזהר ממנו ופסלו לכהונה אינו לוקה משום זה כי לא באה האזהרה מזה."
אם קניתי בטעות יין משנת שמיטה בהיתר מכירה, מה עדיף לעשות,
האם לבער או לתת למישהו שנוהג היתר בדבר?
והאם יש מצווה בעצם הביעור?
לכבוד הרב,
מהי עמדתו של הרמב"ם לגבי מצוות כיבוש הארץ, והיותה של מלחמת
כיבוש כמלחמת מצווה?
על פניו בגמרא בסוטה מד, ב - משמע שמלחמת כיבוש היא לכו"ע חובה.
וכן פסק הרמב"ן במצוות עשה ד שכחת העשין.
ואילו לפי הגדרת הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ה' , משמע שכיבוש
הארץ אינו לא מלחמת מצווה מצד אחד, וגם לא רשות מצד שני.
מצד שלישי, הרמב"ם פסק את מדרש הספרי שאומר שמלך ישראל מצווה
לכבוש קודם את כל ארץ ישראל, ורק אחר כך ארצות אחרות.
לכבוד הרב,
כאשר יש סתירה בין אגרת תימן לבין המשנה תורה, איזה מהם עיקר?
איזה כתב הוא בתראי?
ויש גם נפקא מינות למעשה.
לדוגמה, בענייני גאולה.
גישתו של הרמב"ם בהלכות מלכים לגבי המשיח שונה לגמרי
מגישתו באגרת תימן.
כנ"ל לגבי איסור שלושת השבועות שמובא באיגרת תימן ולא
הובא להלכה במשנה תורה.
אז השאלה שלי היא עקרונית, איזה כתב נחשב לבתראי ואיזה
כתב נחשב לעיקר לדעת הרמב"ם.
בברכה