אני בוועד ביכ"נ בקרית אתא, לצערי היה מקרה אלימות בבית הכנסת של מתפלל מועד שבעברו מקרים דומים של הטלת אימה, עקב כך התקבלה החלטת אגודה בתמיכת הוועד שכל מתפלל שינהג באלימות גופנית כלשהי תשלל זכותו לתפילות ועליות לתורה למשך שנה אין מוכרים לו ואין מזמינים אותו, לדאבון לב באותו שבוע שהחלטה התקבלה והיתה אמורה לחול עליו נפטרה אימו ובגלל רגישות הוחלט לא להפעיל ענישה בשלב זה, לאחר כחודש התרחש מעשה אלימות נוסף בבית הכנסת בין 2 מתפללים מבוגרים שאחד קלל והשני הדפו קלות כדי להרחיקו אולם בגלל שעמידתו לא היתה יציבה מלכתחילה נפל ושבר את עצם הירך, על פי עדים לא היתה כוונה לפגיעה והפוגע מתחרט ומבקש סליחה מכל

קודם כל רק להגיע לשאול את השאלה האתר נעשה פרוץ. צריך לראות שעה תמונות של נשים ופרסומות. בשביל לפרסם תרומה לבת 'ישראל' שמים תמונה גדולה של דוגמנית גויה שכולם יראו... ומשמאל פרסומות, וכשפותחים ת'אתר קודם כל מול העיניים... זוועה. אוי לי. השאלה לכבודו בדיני בתי דינין. למדתי קצת שאסור לדון היום למשל חבלות אונס גניבה מפתה ועוד ועוד. צרה גדולה. מציק לי איפה הצדק בזה שמאז חורבן הבית מצד אחד אפילו הגוים מצווים להעמיד בתי דין ולנו אסור. לבית דין חילוני אסור ללכת אם פגעו בך או גזלו או דינים בין איש לרעהו והרבנים - לא דנים. כך 2000 שנה? מלבד נושאים שוליים שבהם הרבנים נחשבים כ'הדיוטות'?

שבוע טוב, מהם הגישות העיקריות בהלכה לסוגיית מאסר כנגד חוב, בעיקר כאשר מדובר המאסר של חסר אמצעים כתוצאה מחוסר יכולת לשלם כדוגמת הוצאה לפועל של ימנו? האם ישנם מקורות אשר מדברים הלכתיים אשר עוסקים בסוגייה זו?

אני עו"ד שזכיתי בפסק דין ללקוח, כשייצגתי אותו בתביעה בבית המשפט. התגלעו בנינו ויכוח בנושא גובה שכר הטירחה, אי לכך חלק מתקבול הכסף שהגיע עבור הלקוח עיכבתי בחשבון נאמנות עד לבירור המחלוקת. ע"פ הדין המהותי, הואיל והלקוח דרש את הכסף המועכב, עלי היה לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט. לבסוף, הסכמנו כי הנושא יבורר בדין תורה, אך הלקוח מבקש את כספו לפני תחילת הדיון בדין תורה. שאלתי היא, האם יש לי יתרון של "מוחזק" בכסף המועכב על ידי, כך שאם אחזיר הכסף המועכב ללקוח, אני יכול להפסיד יתרון זה, או שאין לדבר זה משמעות?