טלטול בשבת בפארקים וגינות ציבוריות

טלטול במקום שהוקף לדיורין שיש בו מקומות זרועים

משנה עירובין, פרק ב' משנה ג':

רבי יהודה אומר, עד בית סאתיים.  אמרו לו, לא אמרו בית סאתיים אלא בגינה ובקרפף; אבל אם היה דיר או סהר או חצר--אפילו בית חמשת כורין, אפילו בית עשרת כורין--מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין.

רבי יהודה וחכמים נחלקו לגבי פסי ביראות וכל מקום שהוקף לדירה האם יש מגבלה בגודלו לגבי הטלטול. לדעת רבי יהודה אם המקום גדול יותר מבית סאתיים (שטח של 5,000 אמה) הרי אסור לטלטל מדרבנן כמו כרמלית ואילו לדעת חכמים כל שמוקף לדירה אין הגבלה בגודלו. אולם מקום שהוקף לגינה וקרפף (מחסן) הרי שמותר לטלטל עד שטח של בית סאתיים אבל כל שהשטח גדול מבית סאתיים אסור לטלטל ככרמלית. והלכה כחכמים.

וכן פסק רבינו בהלכות שבת פרק יד הלכה א':

איזו היא רשות הרבים--מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן:  ובלבד שיהיה רוחב הדרך שש עשרה אמה, ולא תהיה עליו תקרה.  ואי זו היא רשות היחיד--תל שגבוה עשרה טפחים, ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים או יתר על כן; וכן חריץ שהוא עמוק עשרה, ורחב ארבעה על ארבעה או יתר על כן; וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות, גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בה כמה מילין, אם הוקף לדירה כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה; ומבואות שיש להן שלושה כותלים, ולחי ברוח רביעית; וכן חצר ודיר וסהר, שהוקפו לדירה:  כולן, רשות היחיד גמורה הן.

וכן בפרק טז הלכה א':

מקום שלא הוקף לדירה אלא שיהיה תשמישו לאוויר--כגון גינות ופרדסים, וכגון המקיף מקום מן הארץ לשומרו, וכיוצא בהן--אם יש בגובה המחיצות עשרה טפחים או יתר, הרי הוא כרשות היחיד לחייב המוציא והזורק והמושיט ממנו לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכו.  ואין מטלטלין בכולו, אלא אם כן יש בו בית סאתיים או פחות; אבל אם היה בו יתר על בית סאתיים, אסור לטלטל בו אלא בארבע אמות ככרמלית.

מקום שתשמישו לאויר הוא מקום שלא הוקף לדיור בו אלא לזרוע בו דברים או לשמור את אותו מקום.

כמו כן, רבינו בפירוש המשנה (עירובין פרק ב' ה'), כתב שאין צורך לדיורין בפועל אלא תלוי במחשבה של האדם בייעוד השטח.

במסכת עירובין דף כג עמ' ב, מובא ששטח הגדול מבית סאתיים שהוקף לדירה ונזרע רובו, הרי זה כמקום שהוא הוקף לדירה ואסור לטלטל ככרמלית. אולם, אם יש שטח נטוע הרי הוא לא גורם לאיסור בטלטול.

רש"י מסביר שמקום גינה הרי אדם לא שוהה שם ולא דורך ולכן הוא מצמצם את מקום הדירה, אולם מקום נטוע, הרי דרך בני אדם להסתופף בצל האילנות ולכן אינו מצמצם את מקום הדירה.

רבינו בהלכות שבת פרק טז הלכה ו:

מקום יתר מבית סאתיים שהוקף לדירה--אם נזרע רובו--הרי הוא כגינה, ואסור לטלטל בכולו.  נזרע מיעוטו--אם נזרע ממנו בית סאתיים, מותר לטלטל בכולו; ואם היה המקום הזרוע יתר מבית סאתיים, אסור לטלטל בכולו.  ניטע רובו--הרי הוא כחצר, ומותר לטלטל בכולו.  נתמלא מים, אפילו היו עמוקים הרבה--אם היו ראויין לתשמיש, הרי הן כנטעים ומותר לטלטל בכולו; ואם אינן ראויין, אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות.

משמע מלשון רבינו שאם זרע שטח הגדול מבית סאתיים אזי אפילו הוא מיעוט ביחס לכלל השטח הרי אסור לטלטל ככרמלית.

לפי הסבר של מורי בהערות ח' וט' מדובר על מקום שאין בו דיורין בפועל, אלא רק במחשבה, אולם כל שיש שם דיורין בפועל אין מחשבת הזריעה מוציאה מגדר של מעשה הדיורין.

הרב קוק בתשובה באורח חיים סימן עח התיר לטלטל מקום אשר יש בו דיורין ומקומות זרועים, מאחר ואין מקום הזרוע יכול לבטל דיורין של עיר. לדעתו עירוב צורת הפתח עדיף במקרה זה ממחיצות גמורות כי עירוב צורת הפתח נעשה רק לדיורין ויתר על כך גם לגבי תחומין אנו נמדוד ממקום העירוב ולא מהבתים עצמם.

סיכום

1. מקום המוקף אפילו שלא לדיורין מותר מדין תורה לטלטל, אולם חכמים הגבילו מקום שלא מיועד לדיורין שלא יעלה על בית סאתיים
2. מקום מוקף שיש בו מקומות פתוחים או נטיעות, אין הגבלה בטלטול אף מדרבנן
3. מקום מוקף שיש בו מקומות זרועים בשטח הגדול מבי סאתיים, לדעת חלק מהפוסקים גם אם יש דיורין בפועל אסור לטלטל בו אלא אם כן יגדר את מקום הזרעים, כי אדם חס על הזרעים ולא מסתובב שם;
4. לפי מורי ופוסקים נוספים (גם הרב קוק דלעיל), מקום הזרעים מבטל רק אם המקום יועד למגורים, אבל אם יש דיורין בפועל הרי שהמקום הזרוע אנו מטלטל.
5. אין הבדל באמור לעיל אם יש מחיצות בפועל או בצורת הפתח, ולדעת הרב קוק בהיבט זה צורת הפתח עדיף.
6. מקומות שיש דשא ואפילו צמחי נוי שבני אדם מטיילים ונהנים, אין דינם כמקומות זרועים.