דיני קשירה והתרה בשבת

דיני קשר של קיימא וקשר של אומן

מקורות: גמרא, שבת, קיא-קיב
רמב"ם הלכות שבת

  1. כתב רבינו בהלכות שבת פרק י' הלכה א' (מקור דברי רבינו הוא ממסכת שבת דף קי"א עמוד ב):

הקושר קשר של קיימה, והוא מעשה אומן--חייב:  כגון קשר הגמלין, וקשר הספנין, וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן, וכן כל כיוצא בזה.  אבל הקושר קשר של קיימה, ואינו מעשה אומן--פטור; וקשר שאינו של קיימה, ואינו מעשה אומן--מותר לקושרו לכתחילה.

  1. כלומר, קשר אומן שהוא לקיימה אסור מן התורה לקושרו בשבת.
  2. קשר של קיימא שאינו אומן או קשר אומן שאינו של קיימא, הרי זה אסור מדרבנן.
  3. קשר שאינו אומן ואינו לקיימה הרי זה מותר לקושרו בשבת.
  4. לשיטת רש"י והרא"ש, כל קשר של קיימא, גם שאינו של אומן הרי זה חייב מהתורה בעוד שכאמור לפי רבינו נדרשים 2 תנאים – של קיימה ושל אומן.
  5. אמנם בגמרא לא נתבאר מה גדר של שיעור קשר לקיימה, אולם עלינו ללמוד מהדוגמאות שמובאות בגמרא ולפעול לפי הכלל של "תפסת מרובה לא תפסת". ומאחר וחלק מהדוגמאות הוא קשירת פי הסוס שמונעת ממנו לאכול ומאחר שלא מונעים מהסוס לא לאכול יום שלם, הרי שלדעת רבינו (בהתבסס על פירוש המשנה – פרק ט"ו הלכה ב'), קשר של קיימה הוא קשר שבדעתו של האדם לקיימו מעל ליום.
  6. וכך גם דיוקו של מורי בתשובה בכתב יד:

{שאלה: מהי הגדרתו של קשר אומן? מהי הגדרתו של קשר קיימא ואינו לקיימא?}

[טו אב תשלו]

תשובה: אין נקרא קשר אומן אלא כגון קשר הגמלים והספנים, וקשר שאינו ניתר עדין אינו בגדר קשר אומן וכך פי' לנו רבותינו והראו לנו דוגמא שהיו עושין הרצענין בשוט. וקשר שלקיימא נראה כל שאין דעתו להתירו, ורבנו בפיהמ"ש הגדיר ,,וקושרין אותן להתקיים זמן מועט כגון שקשר בשר כדי לנהוג בו את הסוס" ומשמע לא יותר מיום לפי שאין קושרין את השר יותר מזה כי הוא מעכב את הסוס מלאכול.

  1. כתב רבינו בהלכה ג':

קושרת אישה מפתחי החלוק, אף על פי שיש לו שני פתחים; וחוטי סבכה, אף על פי שהוא רפוי; ורצועות מנעל וסנדל שקושרין אותן על הרגל, בשעת מלבוש; ונודות יין ושמן, אף על פי שיש לו שתי אוזניים; וקדירה של בשר, אף על פי שיכולה להוציא הבשר ולא תתיר הקשר.  וקושרין דלי במשיחה, או באבנט, וכיוצא בו--אבל לא בחבל.  וקושרין לפני בהמה או ברגלה, בשביל שלא תצא, אף על פי שיש לה שני אסרות.  וחבל שהיה קשור בפרה, קושרו באיבוס; היה קשור באיבוס, קושרו בפרה.  אבל לא יביא חבל מתוך ביתו, ויקשור בפרה ובאיבוס; ואם היה חבל גרדי שמותר לטלטלו, הרי זה מביא וקושר בפרה ובאיבוס.  מפני שכל אלו הקשרים, מעשה הדיוט הן, ואינן לקיימה, אלא פעם קושר ופעם מתיר; ולפיכך מותר לקשור אותן, לכתחילה.  חותלות של תמרים ושל גרוגרות--מתיר, ומפקיע, וחותך, ונוטל ואוכל

  1. החידוש בדברי רבינו בדוגמאות דלעיל, הוא שמאחר וכל קשר בפני עצמו לא נקשר כדי לקיימו, הרי שעל אף שייתכן והקשר יתקיים יותר מיום אחד, אין זה בגדר קשר של קיימה ומותר לקושרו בשבת, כי בעת הקשירה לא הייתה בדעת האדם לקיימו בהכרח, אלא פעם קושר ופעם מתיר. ולכן בדוגמא הראשונה, כל קשר של החלוק נועד להתרה כדי לפשוט את החלוק, אולם פעמים שהאשה ממהרת ומתירה רק קשר אחד, פעם ימין ועפ שמאל, לכן כל קשר בפני עצמו לר מוגדר כקשר שנועד לקיום.
  2. הטור (בסימן שי"ז) מחמיר מחד, שאם אדם קשר קשר של קיימה אפילו אינו אומן הרי זה חייב מן התורה (כדעת רש"י והרא"ש), אולם הוא מקל ביחס להגדרת קשר של קיימה שלדעתו, זה קשר שבעת הקשירה היה בדעת האדם לקיימו מעל 7 ימים.
  3. מרן (בסימן שי"ז) פסק כדעת רבינו שרק קשר אומן ושל קיימה חייב מהתורה, ואילו הרמ"א חשש לדעת הטור שקשר של קיימא חייב גם אם אינו של אומן וגם חשש לשיטה שקשר של קיימה הינו קשר שבדעתו לקיימו יותר מיום (שלא כמו דעת הטור שדעתו היא מעל 7 ימים).
  4. כל קשר שקשירתו אסורה בשבת, באותו אופן גם התרתו אסורה בשבת, אם מדאורייתא או מדרבנן (פרק י' הלכה ז').
  5. קשר עניבה אינו בכלל קשר ומותרת בכל אופן בשבת - בין לקיימה ובין שלא (פרק י' הלכה ה').
  6. אם לוקחים 2 ראשי חוטים וקושרים אותם ב-2 קשרים, קשר על גבי קשר בקשר אחד, הרי זה אינו קשר אומן, ולכן האיסור תלוי בכוונתו של האדם – אם בדעתו של האדם להתירו בו ביום, הרי זה מותר, ואם לאו הרי זה אסור מדרבנן. ולכן, אם אדם קושר את שרוכי מנעליו בקשר כפול, הרי מאחר ואדם מתיר את הקשר בו ביום, הרי אין זה קשר של אומן ואינו קשר קיימא, מותר לקשור קשר כזה בשבת. אולם לדעת הרמ"א יש לחשוש ששני קשרים הינם בגדר מעשה אומן.
  7. קשר עניבה על גבי קשר לקיימה – הרי זה במחלוקת הפוסקים אם מותר כי עניבה בכל מקרה אינה בכלל קשר, או שזה אסור בגלל שיש עוד קשר.
  8. הגדרת קשר של קיימה - האם תוך 24 שעות או באותו יום? נראה שלדעת רבינו ההגדרה היא ל-24 שעות (מהדוגמאות שהובאו בהלכה).
  9. הגדרת קשר של קיימא תלוי בכוונתו בעת הקשירה, כלומר אם כוונתו בעת הקשירה לקיימו מעל יום הרי זה קשר של קיימא ואסור (אם זה קשר אומן אסור מדאורייתא ואם אינו אומן אסור מדרבנן).
  10. אם אדם קשר בסתם ולא חשב בעת הקשירה אם בדעתו לקיימו מעל יום או לא, הרי שאנו הולכים לפי דעתם של רוב בני אדם בקשר כזה.
  11. מה הדין אם התיר לאחר מכן? – נראה שהוא לא תיקן את האיסור ולא רק שלא תיקן אלא עבר על איסור נוסף של מתיר קשר של קיימא בשבת.
  12. אם היה קשר אחד לפני שבת ואדם הוסיף קשר – האם עבר על איסור? – נראה הדבר שכן, כי הרי אם אדם קשר קשר אחד המתקיים, כי כשם שאדם קושר קשר אחד שמתקיים והא עובר על איסור, כך גם בקשר על גבי קשר אחד שהיה לפני שבת הרי זה קשר שמתקיים ואם בדעתו לקיימו יותר מיום הרי זה אסר מדרבנן.

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪64.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00