המשך דין סכך שעל גבי מעמידים פסולים לסיכוך

מקורות: גמרא סוכה דף ט ע"ב
דף י"א ע"א ע"ב
דף טו ע"א ע"ב
הרמב"ם

כשרות פרגולה לסוכה

נאמר במשנה בדף טו' עמוד א':

תקרה שאין עליה מעזיבה ר' יהודה אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק

העולה מסוגיית הגמרא, כפי פירוש רש"י, תוספות ורבינו חננאל, שהמחלוקת בין בית שמאי ובית הלל היא האם את הסוכה לחג צריך לעשות לשם מצוות סוכה כמו ציצית, או שדי היותה סוכה כשרה העשויה לצל. בית שמאי אומרים שצריך שהסוכה תיעשה לשם מצוות סוכה ובית הלל סוברים שלא. ולכן, סוכה ישנה (שעשאה קודם לחג 30 יום) כל שלא אמר לשם מצוות סוכה הרי לדעת בית שמאי היא פסולה. אולם לדעת בית הלל כל שעשאה לשם צל, הרי היא כשרה. 

רבינו בפרק ה הלכה ט פסק כמו בית הלל:

  [ט] סֻכָּה שֶׁנַּעֲשָׂת כְּהִלְכָּתָהּ, מִכָּל מָקוֹם--כְּשֵׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂת לְשֵׁם מִצְוָה:  וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה עֲשׂוּיָה לְצֵל, כְּגוֹן סֻכַּת גּוֹיִים וְסֻכַּת בְּהֵמָה וְכָל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן.  אֲבָל סֻכָּה שֶׁנַּעֲשָׂת מֵאֵלֶיהָ פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂת לְצֵל.  וְכֵן הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ, וְעָשָׂהוּ סֻכָּה--אֵינָהּ סֻכָּה, שֶׁהֲרֵי לֹא עִמַּר גָּדִישׁ זֶה לְצֵל; לְפִיכָּךְ אִם עָשָׂה בַּתְּחִלָּה חֲלָל טֶפַח בִּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה לְשֵׁם סֻכָּה, וְחָטַט בָּהּ אַחֲרֵי כֵן וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה--כְּשֵׁרָה, שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה סְכָּךְ שֶׁלָּהּ לְצֵל

כלומר כל שעשו את הסוכה למטרת צל, אפילו אם עשאוה כצל לבהמה - היא כשרה. 

השולחן ערוך פסק סימן תרל"ו סעיף א':

סוכה ישנה דהיינו שעשאה קודם שיכנסו שלשים יום שלפני החג כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד ואם החידוש על פני כולה סגי אפילו כל דהו ואם עשאה לשם החג אפילו מתחילת השנה כשרה בלא חידוש:

כלומר מרן פסק שלא לפי רבינו, שבסוכה ישנה יש לחדש בה דבר (כפי פירוש הירושלמי בדעת בית הלל), על אף שנעשתה לצל. אולם, יש לכאורה סתירה בדעת מרן, כי בסימן תרל״ה סעיף א' מרן פסק שסוכה שלא נעשתה לשם החג כשרה:

סוכה -- אף על פי שלא נעשית לשם מצוה -- כשרה. והוא שתהיה עשויה לצל כגון סוכת נכרים נשים בהמה כותיים רועים קייצים בורגנין שומרי שדות.

המשנה ברורה מסביר בדעת מרן שמה שכתב מרן בסימן תרל"ו, לחדש בה דבר אינו לעיכובא אלא זה למצווה בעלמא. 

וכן פסק ערוך השולחן:                                               

סוכה ישנה – בית הלל מכשירין. ואיזהו סוכה ישנה? כל שעשאה קודם לחג שלושים יום. אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה – כשרה.

כלומר: דכל העושה קודם שלושים הסמוך לחג – מסתמא אינו עושה בשביל החג. ומכל מקום כשרה, דלא בעינן סוכה לשמה, כמו שכתבתי בסימן הקודם. וזהו דקא משמע לן משנה זו: דלא בעינן סוכה לשמה.

ובירושלמי אומר דמכל מקום צריך לחדש בה דבר לשם סוכת מצוה: או משך טפח, או משהו על פני כולה. ואם עשאה לשם חג – אינו צריך לחדש בה דבר, אפילו עשאה מתחילת השנה.

ובוודאי הך דצריך לחדש בה דבר – אינו מדין תורה. ואפילו מדרבנן – אין זה הכרח, אלא הידור בעלמא (ר"ן ורי"ו ומגן אברהם).

וראיה: מדלא הזכירו בגמרא זה. וגם בסוכות גנב"ך ורקב"ש שבסימן הקודם לא הזכירו זה.

ומיהו למצוה מן המובחר – פשיטא דגם בשם יש לחדש דבר: או טפח על טפח במקום אחד, או משהו על פני כולו. והחידוש הוא פשוט שיגביה מעט סכך כשיעור זה, ויחזור ויניחנו לשם מצות סוכה (ט"ז ומגן אברהם).

כלומר, גם לדעת ערוך השולחן סוכה ישנה שלא נעשתה לשם מצוות סוכה כשירה אפילו מדרבנן ורק למצווה בעלמא יש לחדש בה דבר.

נאמר במשנה בדף טו עמוד א:

תקרה שאין עליה מעזיבה ר' יהודה אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק:

רבינו בפירוש המשנה מבאר שהקנים בתקרה תקועים במסמרים. 

דרכם היה שבתוך החדר היו משאירים בתקרה קנים עם  טיט וחצץ (מעזיבה). וברור שקנים אלו פסולים מדאורייתא משום סכך פסול. אולם אם השאיר את הקנים ללא מעזיבה הרי מדאורייתא הקנים כשרים לסכך, אולם מדרבנן הם פסולים גזירה שמא יבוא אדם לשבת מתחת לתקרה של בית. כלומר אין זה פסול עצמי אלא משום גזירה מדרבנן. 

וכן פסק רבינו בפרק ה הלכה ה׳:

 תַּקְרָה שְׁאֵין עָלֶיהָ מַעְזֵבָה שְׁהִיא הַטִּיט וְהָאֲבָנִים, אֵלָא נְסָרִין תְּקוּעִין בִּלְבָד--הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשׂוּ לְשֵׁם סֻכָּה אֵלָא לְשֵׁם בַּיִת; לְפִיכָּךְ אִם פִּקְפַּק הַנְּסָרִים וְהֵנִיד הַמַּסְמֵרִים לְשֵׁם סֻכָּה, הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה--וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל נְסָר וּנְסָר, רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִיםוְכֵן אִם נָטַל אֶחָד מִבִּנְתַּיִם וְהִנִּיחַ בִּמְקוֹמוֹ סְכָּךְ כָּשֵׁר לְשֵׁם סֻכָּה, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר

ולכן סוכת בהמה וגויים כשרה כי היא לא נעשתה לשם בית אלא עראי. כי כשיש גשם או חם מאד לא שוהים שם כמו בבית 

אולם יש לשאול, מדוע אדם שעשה סוכה מנסרים בצפיפות גדולה בכמה שכבות שלא חודר גשם (סכך מעובה), הרי היא כשירה, ואילו הקנים בתקרה פסולים לסוכה? תשובה, מאחר והלכה כחכמים שסוכה היא דירת עראי, והגדרת העראיות היא במהותה, או בייעודה. כל שמהות התקרה היא לקבע, לבית, הרי הם פסולים אלא אם כן הכשרתי אותה בפקפוק כדי לשנות את מהותה מקבע לעראי. אולם כל סוכה שבמהותה היא עראית, כגון צריף קבע של גוי והגוי פקפק את הנסרים לפני סוכות בשביל לצבוע אותם, הרי מאחר וכרגע הם במהותם עראיים, הרי היא כשירה.

כמו כן, אם בייעוד שלה היא עראית, אפילו שלא נעשתה לשם מצווה, היא כשרה. לכן מאחר שסוכה מעובה ראשית ייעודה היא לעראי הרי היא כשירה. ואפילו אם חבר את הקנים במסמרים, מאחר וייעודם או לעראי, הרי זו כשירה.

מכאן נגיע לפרגולה, מאחר והנסרים נעשו לשם צל, אפילו שהם מחוברים במסמרים, הרי כל שאינה במבנה של בית, או כי יש רווח בין הנסרים או שאין בה דפנות (ואפילו שהנסרים צפופים), כלומר מאחר שבמהותה היא עראי, הרי זו כשירה. אולם פרגולה במבנה צריף קבוע של חדר שניתן לגור בו, אז למרות שהוא משתמש בה רק לחג הסוכות, מאחר שבמהותה היא קבע, היא פסולה. אלא אם כן הוא בנה אותה בשביל חג הסוכות ויפרק אותה לאחר חג הסוכות, אזי בגלל שייעודה היא עראי למרות שמהותה היא קבע, היא כשירה. 

הערות נוספות:

  • "לשם סוכה" שכתב רבינו הוא לא לשם מצוות סוכה אלא לשם צל לאפוקי מלשם בית.
  • לגבי שימוש בסוכה שלא לדעת הבעלים, לכתחילה צריך לבקש רשות, אולם בדיעבד יצא ידי חובה. ואם אין לו דרך לאתר את הבעלים ואין לו סוכה אחרת, יכול להשתמש בה.
  • מסמר אינו מקבל טומאה (כמבואר בהלכות כלים). ואם הוא בלוע בכל מקרה הוא אינו מקבל טומאה.

שאלות בנושא יום כיפור

 האם יש "עניין" בתוספת בצאת יום כיפור כשיטת רבנו תם?

כידוע, יש מחלוקת בין רבינו והגאונים ובין רבינו תם וסיעתו מתי מתחילה השקיעה ובין השמשות. לשיטת רבינו תם, אין השקיעה הסתתרות גלגל החמה, אלא 72 דקות לאחר מכן. מדברי מרן שולחן ערוך נראה שהוא פוסק כרבינו תם, ולכן הרב עובדיה יוסף זצ"ל חשש לשיטת רבינו תם לחומרא שיש לאחר את יצאת השבת כשיטת רבינו תם.

אולם, אנו פוסקים כשיטת רבינו והגאונים, לכן אין אנו חוששים לשיטת רבינו תם לא לקולא ולא לחומרא. במיוחד שכל איחור גדול בסיום הצום, עלול לפגוע בבריאות מאן דהוא.

  1. מי שסובל משיעול (זמנית – עקב עונת המעבר וכו') - האם יכול לגרגר מלח בכיפור כדי להקל? האם ניתן להקל בשימוש במי פה ביום כיפור?

מאחר והרחיצה אסורה ביום הכיפור, ואפילו אצבע קטנה, הרי גם רחיצת פה אסורה, ולכן גם לגרגר בפה אסור או שימוש במי פה אסור בשימוש. במיוחד שיש לחשוש שמא יבלע מעט מן המים או מי הפה שייתכן וטעמם ערב, ואיסור שתיה ביום כיפור הוא בכל שהוא. ואפילו אם טעם המים פגום, אסור לכתחילה, ולא התירו אלא לצורך חולה.

  1. חייל קרבי באימון. לא בפעילות מבצעית, שאין לו נעלי בד, מה יעשה? האם יש מקום להתיר? או שילך בלי נעליים?

מי שנמצא באבטחה או שמירה הרי הוא בכוננות ולכן עליו להיות במנעלים, אולם כל שהוא לא בפעילות או שמירה, עליו להוריד את מנעלי עור. יש לציין כי יש מקום להקל בנעלים צבאיות מאחר והסוליה אינה עשויה מעור.

  1. שטיפת ידים לאחר שירותים

מאחר והמלצת  משרד הבריאות היא לשטוף ידים בסבון אחר כל שימוש בשירותים, גם אחרי מים קטנים, לכן שטיפת ידים אחרי שירותים אינה בגדר של רחיצה להנאה אלא רחיצה לשם נקיות ומשום כך מותר ביום כיפור לשטוף ידיו לאחר השימוש בשירותים (כשם שמדיחה אשה את ידיה כדי להכין אוכל תינוק).

  1. עד מתי אפשר להקדים זמן נעילה. האם גם אם קודם פלג המנחה יצא ידי נעילה? כמו כן, זמן תפילת נעילה סמוך לשקיעה. האם לדעת רבנו צריך להיזהר או להימנע מלסיימה אחר צאת הכוכבים? ומה דין נשיאת כפיים במקרה זה?

כתב רבינו בהלכות תפילה, פרק א' הלכה ז':

וְכֵן תִּקְּנוּ תְּפִלָּה אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, בְּיוֹם הַתַּעְנִית בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹסִיף תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה, מִפְּנֵי הַתַּעְנִית; וְזוֹ הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת תְּפִלַּת נְעִילָה, כְּלוֹמַר נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם בְּעַד הַשֶּׁמֶשׁ וְנִסְתְּרָה, לְפִי שְׁאֵין מִתְפַּלְּלִין אוֹתָהּ, אֵלָא סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.

ומארי מבאר שזמן זה הוא כחצי שעה לפני הסתתרות גלגל החמה מעינינו, כי זו היא שקיעת החמה האמורה בנעילה. ויש לסיימה עד שקיעת החמה. אולם בוודאי שאין לאחרה לאחר צאת הכוכבים, וכן אין לברך ברכת כהנים לאחר צאת הכוכבים. ולכן מוטב להקדים מעט מאשר לאחר את התפילה. אולם אין להפליג ולהקדים ביותר מכרבע שעה מפרק זמן זה (הכוונה היא לתפילת העמידה ולא לפיוטים לפני).

  1. מי שחש כאבים חזקים מחמת הצום, כגון שיש לו אבן בכליה וכדומה, שאינו מסכן חיים. האם יותר לשתות לפרקים מראש על מנת לא להגיע למצב כאבים כזה או שיותר רק כשמתחיל לחוש?

הכל לפי הכרעת הרופא שאם יהיה חשש סכנה, יוכל לשתות פחות מכשיעור, ואם אין חשש סכנה לא ישתה עד להרגשת הכאבים.

  1. האם שימוש בעירוי יש בו יתרון ביוה"כ, או שזו חמורה בגלל דין שבת שבו?

כל שמותר לו לשתות אין צורך באינפוזיה. ואם נדרש לאינפוזיה אין חשש בהוצאת הדם מאחר ואין צורך לדם.

  1. האם כהן ייטול ידיו בשחרית כבכל יום בברכה?

מאחר והוא מחויב ליטול ידיו לפני ברכת כהנים, הרי שהכהן יטול ידיו בבוקר בברכה ויכווין שיעלו לו לתפילת שחרית ומוסף.

  1. האם חולה שאין בו סכנה מותר ברחיצה? ואם כן? האם ייטול ידיו בשחרית עם ברכה?

חולה אפילו שאין בו סכנה, מותר ברחיצה מאחר ולא גזרו עליו ולכן ייטול בבוקר עם ברכה.

  1. במוצאי כיפור, מתי מותרים שאר הענויים (רחיצה סיכה וכו')? האם לאחר הבדלה? או לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול"?

מאחר ועינויים אלו הינם אסורים מדרבנן ואינן מלאכות, הרי שבמוצאי הצום לאחר תוספת מחול על קודש הם מותרים ללא צורך בהבדלה או אמירת "המבדיל...".

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪68.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00