דיני תערובת חמץ

דיני תערובת חמץ
באכילה
בקיום בל יראה ובל ימצא
בהיתרה אחרי הפסח
ויסקי ובירה, האם הם חמץ גמור או תערובת חמץ

מקורות:
גמרא, פסחים, מב, א, ואילך
פסחים, לה, א
הרמב"ם, הל' חמץ ומצה

דיני תערובת חמץ

נאמר במסכת פסחים דף כט' עמוד ב':

אמר רב: (תערובת) חמץ, בזמנו (כלומר בפסח, אולם לפי רבינו אפילו נתערב לפני הפסח ואילו לפי מרן רק אם נתערב בפסח) בין במינו (אם נתערב במצה) בין שלא במינו (אם נתערב במאכלים אחרים שאינם מצה ואינם חמץ) אסור, שלא בזמנו (כלומר לאחר הפסח)  במינו אסור, שלא במינו מותר. (שואלת הגמרא) במאי עסקינן (באיזה מקרה התייחס רב)? אילימא בנותן טעם (שטעם החמץ מורגש בתערובת) שלא בזמנו שלא במינו (האם) מותר? הא יהיב טעמא! אלא במשהו (כמות קטנה מאד באופן שטעם החמץ לא מורגש בתערובת). (מבארת הגמרא את טעמו של רב:) "חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור", רב לטעמיה (לשיטתו) דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה, במינו במשהו (כל כמות אוסרת) שלא במינו בנותן טעם (רק אם מורגש טעם האיסור בתערובת, ולכן) רב גזר חמץ בזמנו שלא במינו (שאסור רק בנותן טעם) אטו (משום) מינו (שאז אוסר במשהו). ושלא בזמנו (כלומר לאחר הפסח) במינו (בתערובת עם מצה) אסור כרבי יהודה (כפי שיטת רבי יהודה שהחמץ לאחר הפסח אסור מן התורה) ושלא במינו מותר (לאחר הפסח) דשלא בזמנו ושלא במינו אטו מינו כולי האי לא גזרינן (כלומר, לא גוזרים על תערובת חמץ עם מאכלים אחרים לאחר הפסח). (הגמרא עוברת לדעתו של שמואל) שמואל אמר: (תערובת) חמץ, בזמנו (בפסח) במינו (כשנתערב עם מצה) אסור (ואילו) שלא במינו (כשנתערב עם מאכלים אחרים) מותר. שלא בזמנו (לאחר הפסח) בין במינו בין שלא במינו מותר. (מבררת הגמרא את טעמו של שמואל:) חמץ בזמנו במינו אסור, שמואל לטעמיה (לשיטתו) דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו אסורין במשהו (ואילו) שלא במינו בנותן טעם (רק אם טעם האיסור מורגש בתערובת), שלא במינן אטו (משום) מינן - לא גזר (לא ראה מקום לגזור). שלא בזמנו (לאחר הפסח) בין במינן בין שלא במינן מותרין (כשיטתו של) כר' שמעון (שסובר שרק חמץ עצמו אסור לאחר הפסח משום קנס ואילו תערובת חמץ מותרת לאחר הפסח). (הגמרא עוברת לדעתו של ר' יוחנן) ורבי יוחנן אמר: חמץ בזמנו (בפסח) בין במינו ובין שלא במינו אסור בנותן טעם (כלומר אם יש פי 60 כנגד החמץ – מותר לאכול אתת התערובת). שלא בזמנו (לאחר הפסח) במינן בין שלא במינן - מותר. (מבארת הגמרא את דעתו של ר' יוחנן) "חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם" ר' יוחנן לטעמיה (לשיטתו) דר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם. (ואילו) שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותרין כר' שמעון (שסובר שתערובת מותרת לאחר הפסח).

(הגמרא פוסקת הלכה במחלוקת האמוראים:) אמר רבא: הלכתא, חמץ בזמנו, בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו (כלומר גם אם יש פחות מ-60 חמץ בתערובת) כרב (כשיטתו של רב ולא כשיטתו של ר' יוחנן). (ואילו) שלא בזמנו (לאחר הפסח): בין במינו בין שלא במינו מותר, (כשיטתו של) כרבי שמעון. ומי אמר רבא הכי? והאמר רבא רבי שמעון קנסא קניס הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא (כלומר גם לפי ר' שמעון חמץ אסור לאחר הפסח משום קנס)? (עונה הגמרא) הני מילי בעיניה (כלומר שהוא בעין ללא תערובת) אבל על ידי תערובת – לא.

נאמר במשנה בפסחים פרק ג':

ואלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי וזיתום המצרי וזומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים ר"א אומר אף תכשיטי נשים זה הכלל כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח הרי אלו באזהרה ואין בהן משום כרת:

מוצרים נבחרים

עם פירוש הרב יוסף קאפח זצ"ל
מחיר: 
₪64.00
להכיר את כל תריג מצוות!
מחיר: 
₪58.00