מה עם החשש ל"ממהר להחמיץ"? מתי נחשבת "מצה עשירה" ומתי נחשבת "לחם עוני"?
האם יש לחשוש ל"מליח כמבושל" ולא ליתן מלח במצה ? מה דינה של מצה שנילושה ביין?
14/02/08 ז' אדר א' התשס"ח
המקורות דנים בהלכות לישת מצות בפסח, תוך התמקדות בשאלה באילו נוזלים מותר או אסור להשתמש. רבנו מתיר עקרונית לישה במי פירות, שמן, דבש וחלב, למעט בליל הסדר שם יש להקפיד על "לחם עוני" ללא תוספות, וגם מתיר שימוש במי פירות בשאר ימי החג. מורי מסביר שרבנו חולק על פרשנים אחרים ומתיר מצות ממיני דגן שנילושו במי פירות שאינם מחמיצים במהירות. מרן השולחן ערוך חולק ואוסר לישה במי פירות מחשש להחמצה מהירה, ובמיוחד אוסר שימוש ביין ללישה משום שאין ביטול למים המעורבים בו, עניין בו רבנו מחמיר במיוחד
קובץ שמע - מלא
מסמך זה מסכם את הנושאים המרכזיים והנקודות החשובות שעולות מתוך קטע האודיו, העוסק בעיקר בהלכות חמץ ומצה בפסח, תוך התמקדות בדעותיו של "רבנו" (ככל הנראה הרמב"ם) בהשוואה לדעות אחרות, ובפרט ל"מורי" ול"מרן השולחן ערוך".
נושא מרכזי 1: לישת מצה עם תוספות שונות (שמן, דבש, חלב, מי פירות)
- דעת רבנו: באופן עקרוני, מותר ללוש עיסת מצה במים ושמן, דבש, חלב או מי פירות. רבנו סבור שתהליך החימוץ בעיסה כזו אינו מהיר יותר מלישה במים בלבד.
- ציטוט: "ולכן מבחינה עקרונית מותר ללוש עיסה של מצה ומים ושמן או דבש וחלב או לקצף בה".
- יום ראשון (ליל הסדר): רבנו אוסר ללוש או אפילו למרוח (לכתף) את המצה בשמן, דבש או חלב בליל הסדר. האיסור אינו נובע מחשש חימוץ, אלא משום שזה נחשב ל"לחם עשירות" ולא "לחם עוני", שהוא מהות מצוות מצה בלילה הראשון.
- ציטוט: "וביום הראשון אסור ללוש ולכתף אלא במים בלבד... למה? כיוון שזה נקרא עשירות... אבל גדר שגדרו אפילו כיתוף לא."
- דעת מורי: מורי מסכים שאף כי לישה עם תוספות היא עשירות, איסור הכיתוף (מריחה) נראה לו חמור פחות, אך מקבל את הגדר שנקבע.
- שימוש במי פירות: רבנו מתיר ללוש מצה עם מי פירות בפסח, ויוצאים ידי חובה אף בליל הסדר. זאת מכיוון שלדעתו, מי פירות אינם ממהרים את החימוץ באופן משמעותי, ותהליך החימוץ נשאר רגיל.
- ציטוט: "אומר רבנו מצה שלשה ומי פירות יוצאין בה ידי חובתו בפסח רק לא ביין, לא בשמן או דבש או חלב כי זה נקרא לחם אושר ולחם עוני אבל בשאר מפירות לוי תואר שנאכל תלוש במהבטיחים במתפוזים או בכל מיץ פרי שהוא נניח גורם לכך שנוכל ללוש אז לפי רבנו מותר ללוש אפילו עם מים כי זה לא מהר להחמיץ אלא חימוץ רגיל".
- מחלוקת עם פרשנים אחרים: רבנו סובר בניגוד לפרשנים אחרים הטוענים שיוצאים ידי חובה רק בדבר שבא לידי חימוץ. לדעת רבנו, הכוונה היא שמיני הדגן עצמם הם מהדברים הבאים לידי חימוץ, ואין זה משנה אם הם לושו במים או מי פירות (שאינם ממהרים את החימוץ).
- ציטוט: "מורי אומר שרבנו סובר בניגוד לשאר המפרשים שאומרים אין יוצאים ידי חובה אלא בדבר שבא לידי חימוץ. רבנו אומר הכוונה בזן במין מיני דגן באים מדי חמוץ מיני קטניות לא באים מדי חימוץ אבל לא במיני דגן אם הם באים מדי חימוץ או לא באים מדי חימוץ בגלל שמני פירות זה לא קשור מספיק לי שזה מיני דגן שוים מידי חמוץ אף על פי שלשים אותם במי פירות שלא באים מדי חמוץ יוצאים ידי חובה חוץ מפירות שעושים את הלחם את המצקרת".
- מרן השולחן ערוך (סימן תס"ב, סעיף א'): מרן פוסק ש"מפירות ולא מים אין מחמיצין כלל ומותר לאכול בפסח מצה שלושה במות אפילו שהתה כל היום". עם זאת, הוא קובע שאין יוצאים ידי חובה במצה כזו בליל הסדר מכיוון שהיא נחשבת ל"מצה עשירה" ("לחם עוני בזה רבנו חולק עליו רק ביין שמן דבש וחלב זה נקרא לחם עושר ולא לחם עוני שאר מי פירות זה נקרא לחם עוני ביוצאים בנקודה הזו יש מחלוקת עליל הסדר").
- השלכות מעשיות: ככל שהמודעות למצות רכות גוברת, עולה הצורך למצוא פתרונות טכנולוגיים ללישה תעשייתית במי פירות ללא חשש חימוץ. לפי רבנו, שימוש במי פירות שאינם "עשירים" מותר בפסח לכולם, ואף יוצאים בהם ידי חובה בליל הסדר (דבר שלדעת אחרים אינו כך).
נושא מרכזי 2: לישה ביין
- מרן השולחן ערוך (סעיף ג'): מתיר ללוש ביין למרות שאפשר ללוש ללא טיפת מים הנופלת בשעת הבציר. הוא מסביר שהמים שנופלים בעת הבציר כבר "נתבטלו" ביין לפני לישת העיסה, ולכן אין לחשוש מהם.
- ציטוט: "מותר ללוש ביין אף על פי שאפשר לו בלא טיפת מים שנופלת בשעת הביר ואף לכתחילה רגילים לתן מים בשעת הבציר כדי להתיר ניצוק ואף על פי כן אין לחוש להם הוא לך כבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה".
- דעת רבנו: חולק בתוקף על התיר זה. לדעתו, אין מושג של "ביטול מים ביין" בהקשר זה. לישה ביין עדיין עלולה להחמיץ (בתהליך חימוץ רגיל), ויש להיזהר.
- ציטוט: "רבנו בתקיפות יתחה את הדבר הזה. לא בגלל שמים ויין אז זה ממערים להחמיץ לא בגלל זה לא הוא יחמיץ לפי הכללים הרגילים שלחמיץ אבל אין ביטול של מים ביין אין דבר כזה אלא זה יחמיץ וצריך להיזהר לפי כלי החמוץ".
- השלכות מעשיות: בשל המחלוקת העקרונית הזו, אנו לא מכשירים או מקבלים מצות שנלושו ביין, אלא אם כן יש ביטחונות מלאים שנשמרו כל כללי ההלכה ולא הסתמכו על תורת הביטולים. עם זאת, ברמה העקרונית, אם ניתן היה ללוש ביין ולשמור מכל תהליכי החימוץ, ייתכן והיה אפשר להשתמש במצות כאלה.
נקודות חשובות נוספות:
- אין יוצאים ידי חובה בפסח בפת מורסן או בפת סובין.
- הדיון בהלכות אלו, שלכאורה נראות רחוקות מחיי היום-יום, הופך לרלוונטי יותר ויותר עם העלייה במודעות למצות רכות והחיפוש אחר פתרונות ללישה תעשייתית בדרכים שונות תוך שמירה על דיני החג.
- במקרה של לישה במי פירות ומים, לדעת מרן, אם העיסה לא נאפתה מיד, יש איסור (לפי שיטתו), מכיוון שמי פירות עם מים ממהרים יותר להחמיץ. לעומת זאת, לדעת רבנו, תהליך החימוץ הוא רגיל כל עוד מתעסקים בעיסה.
הקלטת מציגה מחלוקות הלכתיות מעניינות בין פוסקים שונים בנוגע להכשר מצות בפסח, תוך התמקדות בדעות הרמב"ם והשולחן ערוך, ומדגישה כיצד מחלוקות אלו יכולות להשפיע על ההלכה למעשה, במיוחד בעידן של חידושים טכנולוגיים ושינויים בהעדפות הצרכנים
Full text
כתב רבנו בפרק חמישי מלכות חמץ ומצה הלכה 20 מותר לתן הטבלים והשומשומים והקצח וכך יוצא בהן לתוך הבתק כמובן הבתק ממנו עושים את מצת המצווה כל מצה לא דווקא מצת מצווה ומורי אומר שגם מותר בהקשר הזה למלוח את מצת ה צבה ואין חוששים למה שחששו ראשונים ואחרונים לגדר של מליח פרוטע וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן או דבש וחלב או לכתף בהם למרות שיש מחכמי הלכה הראשונים שאומרים שתערובת של מי פירות עם מים ממהרת להחמיץ, גורמת לעצה למהר להחמיץ. רבנו כמו הריף בדעה שאיננה ממהרת להחמית, אלא תהליך החמוץ הוא רגיל כמו לישה במים בלבד. ולכן מבחינה עקרונית מותר ללוש עיסה של מצה ומים ושמן או דבש וחלב או לקצף ב וביום הראשון אסור ללוש ולכתף אלא במים בלבדלמה לא משום חמץ אלא כדי שיהיה לחם עוני ובראשון בלבד הוא שצריך להיות זכרון לחם עוני כלומר אומר רבנו שביום הראשון כלומר בשביל ליל הסדר אסור אפילו לכתף לא רק ללוש כלומר למרוח שמן על העיסה או או דבש על העיסה אין או חלב על העיסה. למה? כיוון שזה נקרא עשירות. אומר מורי מיללוש אנחנו מבינים זה באמת עשירות אבל הכיתוף מה כבר יש בזה? אבל גדר שגדרו אפילו כיתוף לא. אז אסור בשביל לילה הראשון לא בגלל החימוץ אלא בגלל שזה אנחנו צריכים לחם עוני ולחם שלשים אותו מכתבים אותו בשמן או דבש או חלב הוא נקרא לחם לחם עושר לא לחם עוני עד כאן נאמר בפרק שיש מהלכות חמץ ומצא אכה אה ו' אומר רבנו מצה שלשה פירות יוצא בה ידי ה תו בפסח אבל אין לשין אותה ביין או שמן או דבש או חלב משום לחם עוני כמו שבארנו ואם לשכל לא יצא ידי חובתו ואין יוצאין לא בפת מורסן ולא בפת סובין וכולי על כל פנים אומר רבנו מצא שלשע ומי פירות יוצאין בה ידי חובתו בפסח רק לא ביין, לא בשמן או דבש או חלב כי זה נקרא לחם אושר ולחם עוני אבל בשאר מפירות לוי תואר שנאכל תלוש במהבטיחים במתפוזים או בכל מיץ פרי שהוא נניח גורם לכך שנוכל ללוש אז לפי רבנו מותר ללוש אפילו עם מים כי זה לא מהר להחמיץ אלא חימוץ רגיל וניזהר שלא להחמיץ אבל אפילו כדי שנהיה זהירים ניקח בלי שום טיפת מים בעולם שאז ודאי לא בא לידי חמות בכל זאת לדעת רבנו יוצאים בידי חובה בליל סדר רק אם הוא לשיין או שמן או דבש או חלב זה נקרא לחם עושר בשאר מפירות זה לא לחם עושר זה לחם עוני ולכן הלייב דרבנו מותר ללוש אפילו מצת מצווה בשאר מפירות ויוצאים ידי חובה אף על פי שאינו בא לידי חמוץ. מורי אומר שרבנו סובר בניגוד לשאר המפרשים שאומרים אין יוצאים ידי חובה אלא בדבר שבא לידי חימוץ. רבנו אומר הכוונה בזן במין מיני דגן באים מדי חמוץ מיני קטניות לא באים מדי חימוץ אבל לא במיני דגן אם הם באים מדי חימוץ או לא באים מדי חימוץ בגלל שמני פירות זה לא קשור מספיק לי שזה מיני דגן שוים מידי חמוץ אף על פי שלשים אותם במי פירות שלא באים מדי חמוץ יוצאים ידי חובה חוץ מפירות שעושים את הלחם את המצקרת רבותיי לכאורה זה דברים שאנחנו היום לא מתעסקים בהם ואינו כן יותר ויותר הולכת וגוברת המודעות למצות רכות וכולי וככל שהדברים האלה א נעשים אז מטבע דברים מחפשים אה גם יכולת התמודדות שלא יחמיץ. ומשום כך, אם יפתחו אפשרות ללוש בכמות תעשייתית במי פירות שאינם עשירים, אלא שאר מי פירות, לפי רבנו, לפי כולם מותר להשתמש בפסח, לפי כולם. אלא לפי שרבנו מותר יוצאים בהם את זה חובב לו בליל הסדר. והם אומרים לא. הנה נשים לב. אומר מרן השולחן ערוך סימן תסב, אור הח סעיף א' מפירות ולא מים אין מחמיצין כלל ומותר לאכול בפסח מצה שלושה במות אפילו שהתה כל היום זה פתרון אם המציאו דבר כזה זה פתרון אבל אין יוצאים ידי בחובתו מפני שהיא מצא עשירה אפילו ש וקרא קרא כתיב לחם עוני בזה רבנו חולק עליו רק ביין שמן דבש וחלב זה נקרא לחם עושר ולא לחם עוני שאר מי פירות זה נקרא לחם עוני ביוצאים בנקודה הזו יש מחלוקת עליל הסדר אבל על כל החג בוודאי וודאי ש שאפשר לאכול דבר כזה מפירות עם מים ממערים להחמיץ יותר עיסה כך אין ללוש בהם ואם לשם יופה מיד אז אם הוא לשמי פירות ומים אסור הוא עבר על אסור לפי שיטתו של מרן אבל זה לא שאין לו תקנה יופה מיד כי אסור לתת שם שמח מיץ מהר לפי רבנו לא מים הם מפירות תהליך החמוץ הוא רגיל ולכן כל עוד שמתעסקים בו הוא לא מחמיץ או כלוחמיל לפי כל הכללים אז הנה עוד נקודת מחלוקת בין רבנו ובין מרן אבל מה שמפלי וכאן רבותיי תראו איך הגלגל מתהפך מרן המחמיר הופך להיות נקל ורבנו המקל הופך להיות מחמיר סעיף ג' מותר ללוש ביין אף על פי שאפשר לו בלא טיפת מים שנופלת בשעת הביר ואף לכתחילה רגילים לתן מים בשעת הבציר כדי להתיר ניצוק ואף על פי כן אין לחוש להם הוא לך כבר נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה כלומר אומר מרן אפשר ללוש עם יין למרות שהיא אפשר כך הוא אומר אי אפשר לובלות טיפת מים שנופלת ב בשעת הבציר סוף סוף בוצרים אז לפעמים נופל מים בשעת הבציר אפשר בלא טיפת מים שלו בשעת הבציר במיוחד שלכתחילה היו נותנים מים בשעת הבציר כדי להתיר ניצוק כחוששים מפני ה המיץ שזב אז אם גויים מתעסקים בזה זה יהפך להיות לין נסך מדין ניצוק שניצעוק הוא חיבור ליהין נסך אז שמים מים בשביל שהדבר הזה להתיר את הדין של לניצחוק ולא כ מקום להעריך ולפרט את הנקודה הזאת, אבל שמים מים לכתחילה והוא אומר שמותר ללוש ביין הזה. למה? כי המים האלה כבר נתבטלו במים. המים האלה מתבטלו ביין כבר לפני ה לפני החג. הוי והם נתבטלו קודם סליחה קודם ששובח. אז הו והם נתבטלו כבר אין בזה איסור. רבנו בתקיפות יתחה את הדבר הזה. לא בגלל שמים ויין אז זה ממערים להחמיץ לא בגלל זה לא הוא יחמיץ לפי הכללים הרגילים שלחמיץ אבל אין ביטול של מים ביין אין דבר כזה אלא זה יחמיץ וצריך להיזהר לפי כלי החמוץ לכן מכאן נבין למה אנחנו לא מכשירים או לא נותנים לקבל את המצות שלשים אותם ביין ואומרים שזוהיא מצה שהיא כשרה כי אם הם מתעלמים מהמים האלה שעליהם מרן אין אנו יכולים להסכים איתם ולכן לא נוכל לקבל כל עוד אין לנו ביטחונות שאכן באמת שמרו על כל הכללים שלא יחמיץ ולא הלכו בתורת הביטולים לא נוכל לקחת מאותם מצות שנלושו ביין אבל ברמה העקרונית כבר אמרנו לא יצויר שאנחנו נלוש את זה ביין ונשמור מכל מכל תהליכי האמות בוודאי ודאי שיהיה אפשר להשתמש בהם רבי חני בן