היש לכסות ספר התורה בין עולה לעולה?

 

שאל השואל ואמר האם בן קורא לקורא בתורה צריך לכסות את ספר התורה או לא.

 

והתשובה:

 

צריך לכסות את ספר התורה אבל עלינו להבחין בין מנהגי העדות השונים בגלל הספרי תורה מסורות שלהם ואופן הנחת ספר התורה והשימוש בו בעת קריאת התורה.

 

ובכן נסביר, רבנו בפרק שנים עשר מהלכות תפילה הלכה חמישית כתב: כל אחד ואחד מן הקוראים פותח ספר תורה ומביט במקום שהוא קורא בו ואח"כ אומר ברכו את ה' המבורך וכל העם עונים ברוך השם המבורך לעולם ועד וחוזר ומברך ברוך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו ברוך נותן התורה וכל העם עונים אמן ואח"כ קורא עד שילשים לקרות וגולל הספר ומסרך אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטעה בתוכנו ברוך אתה ה' נותן התורה. כלומר, לפי רבנו, בעת שהקורא עולה לתורה לקרוא הספר תורה גלול, סגור, ועכשיו הוא פותח אותו כדי שיראה היכן הוא קורא ושיברך על מה שהוא רואה שהוא קורא שהספר תורה פתוח בעת הברכה, לאחר מכן קורא, ואז גולל ומברך את הברכה אחרונה. יוצא שבעת הברכה האחרונה הספר תורה גלול ובעת הברכה הראשונה צריכים לפתוח כל קורא צריך לפתוח, הביטוי פותח וגולל עדיין טעון הסבר. אבל תיכף נתייחס אליו.

 

רס"ג בסידורו כותב ולא יפתח בברכו עד שיראה את הפסוק שממנו מתחיל ולא יברך את הברכה הראשונה אל שהספר פתוח לידו ולא יברך את הברכה האחרונה עד שיכסה את הספר, הנה רבנו לא השתמש בביטוי גלול אלא פתיחת הספר או כיסויו. כלומר זה יותר מתאים למה שאנחנו מכירים בספרי תורה יהודי תימן. ספרי יהודי תימן הספר תורה בעת הקריאה נמצא בתוך הארגז שלו, והוא מושכב על גבי התיבה ופתוח מבחינת היריעה במקום שקוראים בשעה שהעולה לתורה עולה הוא רואה לפניו ספר תורה פתוח לא סגור, אבל היריעה שבה קוראים מכוסה במטפחות והחזן מגלה את המטפחות, מראה לו היכן קוראים והוא מברך תוך שעיניו מכוונות לספר תורה למקום הקריאה ומברך שהספר פתוח בלתי מכוסה, וכשהוא גומר לקרוא אזי הקורא מכסה את היריעה שבה קוראים במטפחות, לא סוגר את הספר אלא ממשיך להיות פותח, רק מכסה את היריעה והקורא מברך את הברכה האחרונה ומזמין את הקורא הבא אחריו, מסיר מלפניו את הקורא רואה היכן קוראים וחוזר חלילה כל קורא לפי הדרך הזו. יוצא איפה שמנהג אבותינו הביסוס שלו הוא מרס"ג.

 

באמת במסכת סופרים כתוב פותח ורואה ומברך וגולל, אז יכול להיות שמסכת סופרים יש כאן ביטוי אולי למנהג של אחינו האשכנזים, כידוע המנהג של אחינו האשכנזים הוא, שהספר תורה יש לו שני עצי חיים, מימין ומשמאל עם גלגלת והוא מכוסה עם נרתיק ובשעה שקוראים בתורה מוציאים את הנרתיק משכיבים את הס"ת ע"ג השולחן שהגלגלת של עצי החיים הם הבסיס לשכיבה או הנחה של הס"ת, הס"ת גלול כשהעולה לתורה עולה לקרוא אזי הוא מחזיק בשני עצי החיים מימין ומשמאל, פותח רואה היכן קוראים ואז הוא מברך, יש מאחינו האשכנזים עם ס"ת פתוח ורובם היום עם ס"ת גלול שלא יחשבו שהברכות כתובות בס"ת, וכאן במאמר מוסגר יש לומר שזו מחלוקת תנאים, אם באמת חוששים שהמברך מברך מתוך הס"ת או לא וכתוצאה מכך התפתח מנהג אצל אחינו האשכנזים שלא מסתכל המברך על הס"ת בשעה שהוא מברך אלא מטה את ראשו הצידה כדי שלא יאמרו שהברכות כתובות בתוך הס"ת. אבל הבית חדש דחה את זה כיוון שהלכה היא כחכמים, וגם חכמי אשכנז מודים שנפסקה הלכה שאין חוששים שמא יאמרו ברכות מול ס"ת. למרות הכל נהגו להחמיר והב"ח כותב שלענ"ד נראה הגון שיהיה פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל וכך הוא דעת הפוסקים והגאונים המפורסמים וכך אני נוהג. אבל כאמור רוב אחינו האשכנזים מטים פניהם הצידה, הספרדים גם למדו מהם והמנהג הזה חודר היום גם לתימנים. עד כאן זה מאמר מוסגר. קורא עולה לתורה, פותחים את הס"ת כדי שיראה היכן קוראים כשהוא גומר לקרוא אזי הוא גולל את הס"ת ואז הוא מברך. האם הואחייב לכסות את הס"ת לאחר גלילתו? לפי חכמי אשכנז לכאורה לא, אבל תכך נתוודע למנהג נוסף שיש בשו"ע. אבל לפני נאמר שבגמרא מגילה כא: תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, כלומר לשון הגמרא סתומה, פותח וסוגר, אין אנו יודעים ע"י מטפחת, ע"י גלילה, ע"י סגירת הס"ת, אין אנו יודעים, סתום. עכשיו נראה, שו"ע, סימן קל"ט, אורח חיים סעיף ד: כל הקוראים מברכים לפניה ולאחריה, ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואח"כ מברך. לא אומר שמטה פניו הצידה אלא רואה ואח"כ יברך שהס"ת פתוח. ולאחר שקרא גולל ומברך. אז מרן כותב גולל ומברך. הגהה: ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו אל הצד, זה הרמ"א וראינו שהב"ח חולק על זה, שלא יהא נראה כקורא מן התורה ונראה לי ויהפוך פניו לצד שמאלו. סעיף ה בדברי מרן: נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא. ז"א במקום לגלול. והרמ"א כותב: ובמדינות אלו נהגו שיהיה גוללת בין גברא לגברא וכן עיקר.

 

באמת כדי להבין את חילופי המנהגים אנו צריכים להיזכר בס"ת הספרדי, כמו התימני הס"ת נמצא בתוך הארגז אלא שאחינו הספרדים מעמידים את הס"ת ולא משכיבים אותו אלא זקוף כלפי מעלה ואז הוא פתוח ויש מטפחת תלויה אז בזמן שבא הקורא הוא מוצא לפניו מטפחת על גבי היריעה שממנה קוראים. מרימים את המטפחת מראים לו היכן הוא קורא, הוא מסתכל היכן קוראים ומברך שהס"ת פתוח, כשהוא גומר לקרוא מחזירים חזרה את המטפחת, כמו מנהג יהודי תימן רק שונה. כלומר לא סוגרים את הס"ת, לא גוללים אותו, הוא פתוח. רק ההבדל הוא במטפחת התלויה אם מורידים אותה בזמן הברכה הראשונה או מחזירים אותה ומכסים אותה בזמן הברכה האחרונה. וזה מה שכתב מרן נהגו לכסות הכתב בסודר בין גברא לגברא. אבל יש מאחינו הספרדים שסוגרים את הס"ת כי הרי הוא זקוף וסוגרים אותו בזמן שהקורא מברך ברכה אחרונה ופותחים אותו שבא העולה הבא אחריו לברך ברכה ראשונה ועל זה אומר המשנה ברורה שמרן אומר אין צורך לסגור, אין צורך לגלול אין צורך להטריח עליהם, די בכיסוי. ואילו אחינו האשכנזים אומרים שיש צורך לגלול, לא די בכיסוי אלא יש צורך בגלילה.

 

ולכן יוצא איפה אם נסכם עד כה, אחינו התימנים הס"ת שלהם בתוך הארגז מושכב על התיבה אבל היריעה שבה קוראים יש עליה מטפחות מכסות אותה, כשעולה לתורה לקרוא מסיר המטפחת מראים היכן קוראים ומברכים, קוראים בתורה ואז מכסים במטפחת את היריעה ומברכים ברכה אחרונה, לא גוללים, לא סוגרים ס"ת אלא הכל מכוסה במטפחת כמו רס"ג, והספר תורה נמצא בארגז כל הזמן בדרך של כבוד. אחינו הספרדים, הס"ת נמצא בארגז דרך כבוד, לא עירום ועריה, והוא פתוח זקוף, מטפחת מכסה את היריעה בזמן שעולה לתורה לקרוא מרימים את המטפחת מראים היכן קוראים מברכים ואח"כ מכסים את במטפחת את היריעה ומברכים. דומה לשל התימנים אלא שבגלל זקיפותו של הס"ת יש כאלה מאחינו הספרדים שכבר נוהגים בקלות לסגור את הס"ת ולפתוח אותו בין גברא לגברא. אחינו האשכנזים, הס"ת מושכב על התיבה עירום ועריה כי הוא בלי הנרתיק שלו, לא ניתן להשכיבו עם נרתיקו ולקרוא וההבדל הוא שבזנן שקוראים גוללים את הס"ת במובן של פתיחה, מראים את מקום הקריאה, רואים את מקום הקריאה, מברכים, יש מהם נוטים הצידה עם הפנים כדי שלא ייראה שמברך מתוך הס"ת ויש כאלה שמסתכלים במקום כמו הב"ח וקוראים ומברכים. לאחר מכן גוללים את הס"ת.

 

וכאן השואל שואל, האם לאחינו האשכנזים יש צורך לכסות את הספר תורה הגלול עם הנרתיק מלמעלה או לא.

 

והתשובה, כל מי שעושה כן, ברוך יהיה. מסיבה פשוטה, כיוון שהס"ת כל הזמן עירום ועריה וזה לא מכבודו, הוא מחוץ לנרתיק. ולכן אם נוהגים לשים נרתיק ע"ג הס"ת הגלול בעת הברכה האחרונה זה מנהג יפה שבסיסו וייסודו הוא לכבוד התורה ולכן אין לעקור מנהג כזה כל שנהגו בו כיוון שהמנהג הזה ייסודו ברצון לשמור על כבוד התורה כי כמו הס"ת התימני כל הזמן בתוך הארגז וזה מכובד, וכך גם הס"ת הספרדי כל הזמן בארגז וזה מכובד, כאן לפחות שישימו את הנרתיק ע"ג הס"ת בשעת גלילתו לכבודו שלא ישאר עירום ועריה. אבל הללו אשר אין שמים את הנרתיק ע"ג הס"ת הגלול בעת הברכה האחרונה והם מאחינו האשכנזים, הללו שנוהגים כן ברור שהם סומכים על דברי הרמ"א ועל דברי המשנה ברורה שדי בגלילת הס"ת ואין צורך מעבר לכך. אבל כאמור הללו שכבר נהגו לשים נרתיק ע"ג הספר תורה יפה הם עושים ואין לרדת מדרגה של מנהג יפה ומובחר לרדת לדרגה פחותה מכן.