חנוכה לשעה ולדורות

המגרעת שבתרבות יוון

אלא, האויב היווני, היו לו כמה אמצעים שבהם הוא נאבק עם היהדות. מעבר כמובן לאמצעי הצבאי והמדיני שהוא הראשון במעלה כי אנחנו היינו חלק מהאיזור שנכבש בסערה ע"י אלכסנדר מוקדון. ואם אלכסנדר מוקדון עדיין היה הנשמה הטובה שבכולם הבאים אחריו. אבל בסופו של יום הגיעו גזרות השמד הכפייתיות, והדבר הכי איום, הכי מסוכן והרסני שפוגע בנו זה "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". כי כשבאים בכפייה מוצהרת, אז דווקא האגו היהודי באותו רגע עומד ושומר על כבודו ונלחמים ולא נכנעים אבל כשזה בא by the way, בצורה מאד מתוחכמת זה האויב הכי מסוכן.

היווניים הביאו לכאן את תרבותם, תרבות הגוף, האמנות, הכוח, היופי, בקיצור: זוהי התרבות הלניסטית-יוונית שהתמזגה עם התרבות של המזרח התיכון, האדם עומד במרכז (אין אנו מתיחסים כרגע לעברה האלילי שלה, אלא על מה שנחשב כתרבות המערבית המתקדמת, נאורה, שהיום בעצם בנויים עליה)- האני, גופו, יופיו, הישגיו, קריירה שלו וכו'. בעוד שביהדות במרכז עומד הא-להים (לא עומד ממש "כי מלוא כל הארץ כבודו", משל גדול על המציאות) ואנו מתלכדים סביבו.

כשהיווניים הביאו לכאן את התרבות היוונית, הם לא הביאו אותה רק לצרכם, אלא היתה להם מגמה ברורה לשנות את פני האוכלוסיה. כשם שהיום המערב מנסה במזרח התיכון ובאזורים אחרים בעולם להחדיר את ערכי הדמוקרטיה כי הם מאמינים שזה בעצם הדרך הנאורה ושצריך באמת לגאול את העולם, את האנושות בערכים הדמוקרטיים, כך אותו הדבר היוונים דאז, האמינו שבשביל לגאול את האנושות יש צורך להפיץ את התרבות היוונית. אולם יש להודות שהם לא היו אטומים מפני התרבויות המקומיות וניסו ליצור מזיגה. אך ישנו גורם אחד ויחיד שמאד לא התמזגו איתו וזוהי היהדות. עם כל עמי האזור הם מצאו איזושהי שפה משותפת ואיזו שהם נקודות שהם עדיין התמזגו. עם היהדות נוצר מן מצב "אור וחושך", שני ניגודים, שני עולמות, היהדות מאמינה בא-להים אחד, מונותאיסטית, יש לה תורה, יש לה מצוות ואילו הם מעמידים את האלילות, כך שהיא עדין זרה להם. כי כאמור בתרבות יוון, האדם עומד במרכז. לכן הניגוד, ניגוד גדול מאוד. ובנקודה הזו הם הצליחו להטמיע מהתרבותם. אמנם הם נכשלו בתחום המדיני והצבאי, ובנוסף הם נכשלו בתחום של גזרות השמד הכפייתיות.

זהו הדגש המובע במצוות של חנוכה שנועדו בדיוק לאותת לנו, מה אנו צריכים לעשות כפי שנבאר להלן.

נצחון החשמונאים

נכון הוא, כי עיקר העיקרים זה הנס שניצחו את הקרב. ובפרט, שהרמב"ם בעקבות רס"ג מציין שהחשמונאים הצליחו להשיב את הריבונות היהודית. כלום איש צדיק אבו זקן כמו מתתיהו ובניו אלה ראויים לצאת בשדה הקרב?! לא שהם לא צריכים להיות בצבא, אבל הם ראויים להיות הרמטכ"לים, המצביאים?! מצביא או מצביאים זה אלו שיש להם נסיון עתיר ובעלי ידע, בהובלת מדינאות וגם את הצבא. מה שקרה באותם ימים, כל החבר'ה שהיו ראויים להיות המצביאים והמדינאים לא יכלו להוביל שום מהלך כי היו שבוים בקונספציה של ההתמזגות עם יוון, הם היו מוקסמים מתרבות יוון, והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהם, זוהי ההתייוונות. ומשום כך לא יכלו לגאול את הריבונות היהודית.

זה קצת מאותת לנו היום, כשאנו מדברים גם לדורות. לא אחת אנו שומעים מאנשים, שאיני מפקפק בציונות שבהם ובתרומתם למדינת ישראל, וברצונם הכנה לתרום, ובכך אין ספק אפילו לא לרגע אחד, אבל הם כל כך שוגים, הם לא נמצאים בקונספציה הנכונה! הם לא מבינים שאם אין לך מהות יהדותית, אתה לא תוכל להחזיק מעמד בכלל!

התיוונות בזמן הזה?!

במאמר מוסגר: לפני כמה ימים כשעצרו אברך שסרב להתגייס, נעצרו בגין ההפגנה על מעצרו עוד אברכים, והיה אז מי שהועלה לקול ישראל, כנראה שהוא קצת אדם מפולפל, שאמר: "קודם כל, סליחה, הכתבת שלכם מדברת רק על עשרות. דבר ראשון לתיקון, מדובר במאות, נכון לא מדובר באלפים. זה קודם כל. דבר שני, באנו כאן להאבק נגד ההתייוונות", מיד המראיינת אומרת: "סליחה! אתה אומר כך היום במדינת ישראל, מדינת העם היהודי"?! מעניין, זמן מועט לפני שהעלתה אותו לשידור היא דיברה עם מאן דהו ביחס לזכות להתאבד עם רוני מילוא, על אחיו שהתאבד. למה עדיין במדינת ישראל הנאורה בשביל להתאבד צריך ללכת לשוויץ?! למה אי אפשר לעגן בחוק שאם אדם אומר לרופא "שים קץ לחיים שלי" למה זה לא אוטונומי?!. כלומר, דקה אחרי שהיא מראיינת את זה שאומר שזו התייוונות, היא אומרת שזו מדינת העם היהודי והיא לא מבינה שדקה לפני כן בכלל היא מדברת במושגים הלא יהודיים אלא במושגים גויים! לפני רוני מילוא היא דיברה עם הכתב אשר בא וסיקר את המאבק של "הבית היהודי" בהצעת חוק של "יש עתיד" ביחס ל"הוא והוא" ו"היא והיא", מה שנקרא כביכול "זכויות סוציאליות ושיוויון. שזה הפתח רחב ביותר לסלול להכרה בנישואין של "הוא והוא", "היא והיא" כדבר המובן מאליו! ולמה ב"בית היהודי" מתנגדים? וכי מה יש בדבר הזה? זה עניין של זכויות סוציאליות, זה עניין של שיוויון וכו'. ברור היא שואלת מתוך לימוד, מתוך יושר, לא מתוך רשע, "אתה מדבר על התיוונות?! אתה במדינת ישראל, מדינת העם היהודי!" הם לא מבינים, בזה נכשלנו כבר אז! לא עמד אפילו מדינאי אחד, ולא מצביא אחד מאלה שראויים להיות מדינאים, או מצביאים שיכל לעמוד במאבק להשרדות היהדות, להשרדת הריבונות היהודית כי זו הקונספציה "ככל העמים בית ישראל"!

לא אחת אתם שומעים את המוטו של איזושהי דעה פוליטית, כאן אסור, חייבים להשקיע שתי מדינות לשני עמים (איני מתיחס עתה לצד הפוליטי, אלא לצד האידיאולוגי שבדבר)! מדוע? כי מבחינה דמוקרטית זו לא תהיה כבר המדינה של העם היהודי, ויש צידוק רב מאד בטענה הזו. רק המתנגדים לא מבינים או מתעלמים, ואיני יודע להסבירם אף שיש להם שכל, אבל הם לא מבינים שזה עניין של אובדן. העם היהודי לא ברח מדמוקרטיה, הוא בא גם כן, עם תכנים, ערכים, התנהגות וכיו"ב.

המסר בהדלקת הנר רק בפתח הבית

משום כך, אחרי כל המאבק בשדות הקרב עם נצחונות אדירים (שזה לא כ"כ פשוט שמעטים מנצחים את הרבים, חלשים מנצחים את הגיבורים שצדיקים וחסידים מנצחים איזה שהם טמאים-ג'דעיים, זה לא פשוט-זה ניסים!), כשבאים בית דין של חשמונאי ואומרים לנו בסופו של יום, רק: "תדליקו את הנרות בפתחי הבתים", וכי רק זה מה שמבטא את מה שהיה בשדה הקרב?!

חלק מהציבור לבטח עוד זוכר את שנות החמישים והשישים, ימי מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, בהם היו תהלוכות מצעדי צבא ברחובות תל אביב וירושלים, זה נתן ודחף לנו את האגו, רואים מגן! זהו טבעו של העולם שכך צריך להיות. איפה הביטוי עד להיום? למה הביטוי של הצבא נעלם? מסיבה פשוטה, כי זאת לא הבעיה של הכוח, היתה בעיה של הרוח, של תפיסת העולם היהודית היהדותית! משום כך נדליק בפתחי הבתים, נבוא ונאמר: הבית הזה עם תכנים! הבית הזה עם אור, עם יהדות". בלי זה אין שום תועלת.

מנורת המדינה ומנורת זכריה

באחד המפגשים שלי התגלגלתי לשיחה עם אחד מחברי הכנסת ושאלתיו, האם הוא מכיר ומבין את סמל מדינת ישראל? מיד השיב, סמל מדינת ישראל זה חנוכיה עם ענף זית מימין וענף זית משמאל. אמרתי לו: "האם אתה יודע למה יש שני ענפי זית אחד מימין ואחד משמאל?" והוא השיב: "תראה, זה קישוט יפה! אחד לא מספיק, צריך לעשות הרמוני-סימטרי אחד מימין, אחד משמאל".

חדדתי ואמרתי לו: "ענף זית מימין זהו מנהיג הרוחני בדמותו של יהושוע הכהן הגדול בבית שני, וענף זית משמאל זהו דמותו של המנהיג המדיני שהוא זרובבל. כך העם היהודי צריך לצעוד לדורות מנהיגות רוחנית לצד מנהיגות מדינית".

חזרתי ושאלתי: "אתה יודע היכן נמצאת המקור לחנוכה הזו?" והוא אמר בכנות: "לא", איני יודע.

אמרתי לו :"בנבואת הנביא זכריה" ההפטרה שאומרים אותה בחנוכה "רני ושמחי בת ציון". ואז פתחתי והראתי לו, ושוב אמרתי לו: "תגיד לי עכשיו, כשאתה רואה את החנוכיה הזו ואתה קורא בזכריה, אתה כבר מגלה משהו שונה?" מטבע הדברים כמובן הוא יותר נתפס לדברים שהם מאוד מוזרים. בה אנו קוראים שיש למעלה מין בריכה של שמן, ומתוך המאגר הזה יוצאים שבעה צינורות-צנתרות זורמים אל כל קנה לשבעת קני המנורה. מיד הוא אומר: "זה לא משהו מפלצתי?!" השבתיו: "זה באמת משהו מפלצתי, אבל בוא תראה מה עומד מאחורי המפלצת הזו! רק לפני כן, תגיד לי בבקשה המנורה של זכריה, דולקת או כבויה?"- הוא אומר: "דולקת". "והמנורה שנמצאת בסמל מדינת ישראל מה מצבה? "כבויה".

מה אתה מעדיף, מנורה כבויה או מנורה דולקת? כשאתה נכנס לכנסת, יש איזושהי להבה דולקת, תאר לעצמך שהיתה כבויה! יש משמעות לדבר הזה? אתם נתפסים לסמלים לערכם האמנותי לא במשמעות התכנית. היהדות היא מהות, היא רוצה סמלים מדברים, מורים על דרך! הצנתרות האלה, הם שבעה לכל קנה, כי שבע זהו מספר החיתום הקבוע "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", זה מדבר על מסר קבוע לדורות, לא משהו חולף. הזיתים האלה ממשיכים לתת שמן, כי הכל ממשיך, עם ישראל זה אינו עם של היום, אלא עם נצחי, היה הווה ויהיה. (נכון הוא, בדר"כ אנו משתמשים בביטוי זה כלפי הקב"ה). אבל זה המתח וזה ההבדל עצום!

הוספתי לו עוד "טיפ" למחשבה, האם הוא בכלל שם לב לתושבת של המנורה?

אז הוא אומר: "אני יודע שהיא יפה, מדורגת כזו". אמרתי לו: "יש עיצובים שם, שמת לב לעיצובים?" אמר לי: "לא שמתי לב לעיצובים". אמרתי לו: "בוא, תביא זכוכית מגדלת". הראיתי לו שם בעיצובים ההם איורים של זימה של עבודה זרה, אמרתי לו: "מה זה? זה יהדות?!" אז הוא אמר לי: "תשמע, אתה אמרת לי שזה מזכריה!" השבתיו: "אם זה היה מזכריה, לא היתה תושבת הזאת! אתה יודע מי עשה את התושבת הזו? הרומאים שכבשו אותנו כדי לעקור אותנו ולסרס אותנו, במקום שלוש רגליות של המנורה, עשו תושבת כביכול אומנותית שתלו מושגים של עבודה זרה קדומים כדי להציג את היהדות, לחבר אותה לעולם אלילי, לעולם זימתי, זה היפך הגמור מעולם היהדות!"

אמרתי לו: "אתה מבין, אני ואתה שמחים בתקומת המדינה, אני ואתה שמחים בתחיית האומה! אבל הבדל ביני ובינך שאתה מחובר לאומות העולם, וגם אני מעריך את חוכמת אומות העולם, אבל אתה לא משקיע כלום משלך בשביל לתת לבניך ולתלמידים".

יתן השם ובמהרה נזכה להיות מוארים ומוקרנים באור מנורת היהדות בבית הגדול שמפיץ את אור לנו ולכל האנושות.

בשיחה הועברה בבית כנסת הספרדי בחשמונאים, מוצאי זאת חנוכה, ב' טבת תשע"ד 5.12.13 בהרצאה בנושא חנוכה לשעה ולדורות בטקס חידון לילדים על פרשת השבוע בחשמונאים