מה טיבו של 'חג האהבה' בט"ו באב?

היום לא נפלנו על פנינו בתחנון ושמעתי מהקהל לחש של מישהו שתמה למה לא נופלים על פנינו וחבירו השיב לו ואמר, בגלל חג האהבה. ואין מזרזים אלא למזורזים.

עלינו לדעת, שאחינו שהם רחוקים מתורה ומצוות שהשם יחזירם ואותנו בתשובה שלמה, מאמצים כל מיני דברים שנמצאים במקורות, אבל בתובנה שלהם. והואיל ומצאו משהו שהוא מבחינתם מאוד נועז, מאוד מעניין שנאמר שלא היו ימים טובים לישראל כמו חמישה עשר באב ויום הכיפורים אשר בהם בנות ירושלים במחולות בכרמים. אז ואומרים לבחור, אל תיתן עיניך ביופי, תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי, אישה יראת השם היא תתהלל. ולכן עלינו להבין מה משמעותו האמיתית של יום זה מבחינה ערכית.

הסיפור הזה על המחולות של אותן בנות ירושלים בכרמים והשיח הזה בין בנות ירושלים לבין הבחורים שהוא לכאורה פורץ גדרות הצניעות הידועים והמקובלים בתורת ישראל בשביל אחינו הרחוקים מתורה ומצוות, זה דבר מאוד מאוד מעניין, מרתק ומוכנים הם לאמץ אותו. רק בזמן שהם מאמצים אותו, הם מעקרים אותו, מסרסים אותו ואז הם אומרים חג האהבה. אבל אם רוצים להשתמש בביטוי כזה, לפחות לפחות היו צריכים לאמר חג האהבה האמיתי. דהיינו, זה בדיוק מה שבנות ירושלים יצאו מגדר צניעותן ללכת ולמסור מסרים מתריסים, מעבירים מסרים לבחורים. אל תיקחו אותנו בגלל יופיינו, שקר החן והבל היופי לא כי באמת היופי אין לו חשיבות, בטח היופי יש לו חשיבות, בטח היופי של האישה יש לו חשיבות, אין יופי של אישה אלא לבעלה, ודאי שיש ערך גדול ליופי בכלל וליופי האישה בפרט, אבל הנשים מתקוממות שהיחס אליהן הוא לא יחס בגלל אישיותן אלא בגלל נשיותן. לא בגלל יופיין, אלא בגלל אופיין.

בגלל זה יצאו בנות ירושלים לחול בכרמים כדי למסור מסרים לבחורים, אין אנו רוצים שתעשו מאיתנו חפץ, אין אנו מעוניינים שתעשו מאיתנו בשר, אין אנו מעוניינים שתעשו מאיתנו מקור לפרסומות, מקור לתאווה, אלא מקור לאהבה אמיתית. ואהבה אמיתית באה דווקא מתוך התחברות של נשמות, התחברות של סולם ערכים, התאמה בסולם הערכים, התאמה בייעודיות, אז זה אהבה אמיתית. אבל כל עוד האהבה נובעת מאהבת בשרים, מאהבה של חוויות רגשיות אינטימיות, כל הדברים האלה הם תאוות, לא אהבות, אלא תאוות. ואינם אהבות אמיתיות, אלא שקריות. היום הן קיימות, מחר הן אינן קיימות. היום הן קיימות, וכשהן נדחות, הן עלולות להפוך להיות לשנאה. גדולה השנאה ששנא אמנון את תמר יותר מהאהבה שהוא אהב אותה. כי האהבה שהוא אהב אותה הייתה אהבת בשרים, אהבת יופי, אהבת נשיות. משזו סירבה להתמסר לו, הוא נאלץ לעשות מעשה מכפיש, נבזה, בכוח והבין שהוא השפיל את עצמו והיה מושפל יותר. גדולה השנאה שהוא שנא אותה. אבל, תורת ישראל מעבירה מסר שהקשר בין איש ובין אישה חייב להיות כאמור על בסיס של ערכים, על בסיס של ייעודיות.

אין לך דוגמא יותר מופלאה מכך מיצחק אבינו ורבקה אמנו. אברהם אבינו מאוד מאוד דאג שאכן באמת יצחק שהוא עולה תמימה, א', לא יוצא מארץ הקודש, ב', שתהיה לו אישה כשרה. ולכן, הוא פקד, הוא ציווה את אליעזר והשביע אותו שלא יוציא אותו מן הארץ וגם כי ממשפחתי לא מבנות כנען, כי בנות כנען זימתיות, אכזריות, אליליות, מושחתות, ולכן רק ממולדתי כי לא, לא כי אין שם אלילות. לא כי אין שם זימה. הרי, גם שם יש זימה. גם שם יש. אבל עדיין במשפחתו של אברהם היו כמה בני אדם ערכיים, אז ביקש מאליעזר תלך ובעינייך החדות, הנבונות תברור ותביא אישה שהיא בעלת מידות טובות. ענייני האמונה, אנחנו כבר נכוון אותה. אבל בעלת מידות טובות. צניעות, חסד, חריצות, זה הבסיס לאישה כשרה שיכולה להיות מתאימה ליצחק הערכי והיהודי. ואכן, הוא יצא והקדוש ברוך הוא זימן לו את רבקה, רבקה יהיה גילה אשר יהיה, בחורה, נערה, ילדה, יחלקו, נחלקו על כך המפרשים השונים, זה לא מעלה ולא מוריד. אומר לה אליעזר, תוך שהוא עדיין לא מכיר אותה, לא יודע מי היא, ואומר לה, התשקיני נא מכדך? אמרה לו שתה אדוני, וגם לגמליך אשאב. כלומר, בכזה רוחב לב. לתת גם לו וגם לגמלים. עשרה גמלים. השתייה של גמלים היא שתייה כמותית אדירה. ותרד עינה. הייתה עולה ויורדת כי המעיין היה למטה הנהר והייתה צריכה לעלות למעלה ולעלות ולרדת. כי כולו בסך הכל היא ממלאת כד. כמה זה כבר הכד? היא צריכה הרבה הרבה כדים בשביל להשקות. ועשתה זאת בנפש חפצה, בזריזות, בנתינה, בהענקה, זאת אשת חסד, זאת אשת חיל, זאת חרוצה. ויבין אליעזר, זו המתאימה ליצחק, איש הערכים. אשת ערכים לאיש ערכים. ואז בירר, בת מי את? התברר שזה מהמשפחה. הולך אליעזר, מספר להם למה הוא מגיע והם בערמומיות רבה ואומרים, נשאל את הנערה, כי היו בטוחים שהנערה תגיד, מה, אני משוגעת? אלך אל ארץ בלתי נודעת? אל בחור שאינני מכירה אותו? אל אדם שאינני יודעת מי הוא ומה הוא? חתול בשק? ושואלים את הנערה ואומרת, אלך, מדוע? כי היא שמעה עוד לפני כן וודאי מפי אליעזר על הבית הערכי של אברהם ושרה ויצחק. על הצניעות, ועל הערכים, ועל הבית הפתוח מארבעה כיוונים, הנתינה והענקה אז ממנה, זה מתחבר לעולמה האישי, אישיותי. שהיא אשת נתינה. היא אשת חסדים, היא אשת חריצות, היא אישה של צניעות, זה מתחבר אליה. ולכן היא הייתה מוכנה להפקיר את משפחתה, לעזוב את משפחתה, ללכת אל הלא נודע. כי הבינה, שם יש את מה שהיא מחפשת. קשר של ערכים. ואכן באמת היא הולכת ברגע שמגיעים אל ארץ כנען, היא רואה איש, מי האיש הזה? הוא אומר לה, זה יצחק. היא יורדת מהגמל כי היא מתפעלת מהאישיות שלו. הוא לא נראה פרחח. הוא נראה לבוש בצורה אצילית, נקייה דעת, הליכתו מדודה, שקולה ולא אדם שמתפרע. היא ירדה מן הגמל והבינה, זה האיש. זה המתאים. כי היא יודעת מה זה גבר הצניעות שמעה מאליעזר מה זה גבר הצניעות בבית הזה, בבית של אברהם אבינו שהרי המלאכים אומרים, איה שרה אשתך? היא הכינה, הכינה את הסעודה. והיא לא באה ונחשפת לאורחים. איה שרה אישתך, המארחת הגדולה הזו? ואומר, הנה באוהל כל כבודה בת מלך פנימה, היא לא יוצאת לכאורה, היא דחויה, היא בזויה, היא בקרן זווית, היא רק שפחה, היא רק משרתת. מה אומר הכתוב לאברהם אבינו? כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק תראה לך זרע. הצניעות היא לא דוחה, היא לא דוחקת, היא לא מורידה מערכה של האישה. היא מגדילה את ערכה. היא פועלת חזק מאחורי הקלעים. יש לה השפעה אדירה מאחורי הקלעים. לכן, הבינה רבקה, יש כאן ערכים גדולים מאוד מאוד. יצחק לוקח את רבקה והביאה האוהלה שרה אימו וייקח יצחק את רבקה לו לאישה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו. קודם כל, הביא אותה אל אוהל לשרה אמו. אמר לה, את רואה? זה לא רק בית. זה לא רק אוהל. אם היא כך וכך הייתה מתנהגת כך וכך וכך, בכל דמותה האישיותית של האמא שרה כמודל בשביל רבקה וראה שרבקה מתחברת אל העולם הערכי והצניעותי הזה. ואז כשהוא ראה שהיא מתחברת אל עולם הערכים של שרה אמנו, וייקח יצחק את רבקה לו לאישה. אז, ורק אז לקח אותה בליקוחין ונישואין. עד אז לא, עד אז הוא בחן לראות איך היא מתחברת עם עולם הערכים. וייקח לו לאישה, ויאהבה. האהבה לא מתוך יופייה, לא מתוך נשיותה, אלא מתוך אישיותה. וינחם יצחק אחרי אמו. אז יצחק מתנחם אחרי מות אמו כי הוא עכשיו רואה, אשתו היא אמו גם כן. היא ממלאת תפקיד של אמו. בדיוק לפי אותו סולם ערכים, זה מקור האהבה. לא אהבת בשרים. לא אהבה של חוויות ריגושיות. אלא אהבה על בסיס התאמה שהנה, עולמי ועולמך תואמים ושנינו הולכים לממש את יעודנו כמי שנבראנו בצלם ה', וכמי שרואים את חלקנו לבניין העם היהודי כעם קודש.

לכן באו בנות ירושלים דווקא באותם ימים אשר התירו לבני בנימין להתחתן עם ישראל, בני בנימין אשר מעדו והגיעו לדרגה של סדום ועמורה ובאו לפילגש בגבעה ואנסו אותה עד מוות, עד מוות. כשהם דרשו שאכן המארח יוציא את האורח כדי לקיים עמו יחסים בדיוק כמו אנשי סדום ועמורה. רק מה? אנשי סדום ועמורה כולם נסבו. כולם. ואילו כאן היו פרחחים משבט בנימין, לא כולם אבל כבר חיקו את אומות העולם. חיקו אותם. באו ואמרו, אנחנו רוצים אותו יוצא האיש המארח ואומר יש לי בת בתולה ויש לו פילגש לאורח, קחו אותן ועשו כטוב בעיניכם. בעיניכם. רק באורח אל תגעו. בדיוק כמו שלוט אמר לבני סדום. והוא מוציא בתחילה את הפילגש והתנפלו עליה עד מותה באינוס קבוצתי. יצאו כל שבטי ישראל להילחם עם שבט בנימין, נפלו עשרות אלפים, עשרות אלפים נפלו עד שבסופו של דבר נשארו מבנימין מתי מעט ועמד השבט הזה להיות מוכחד כי אסרו להתחתן איתו כי אם הם בתוכם יש מתירנות ברמה גבוהה כזו ואינם מעמידים אותם לדין זה אנטי הקדושה היהודית. העם היהודי זה עם קדוש. ולכן, הייתה מלחמת אחים עקובה מדם. רק לאחר ששבט בנימין קוזז, הותז דמו וכבר שבו בתשובה, אז רק אז בט"ו באב, יצאו בנות ירושלים, התירו להם להתחתן, יצאו בנות ירושלים ואמרו, אמרו, אל תיתן עיניך ביופי, סורו מרע. הנתינת עיניים ביופי של האישה זה רע. זה דבר הרסני. זה דבר מתירני. תן עינייך במשפחה. שקר החן והבל היופי. לא כי יופי אין לו חשיבות, אלא אין יופי אישה אלא לבעלה וצריך שיהיה הכל יחס במסגרת של צניעות וערכים ואז רבותיי, יצאו הבנות האלה למסור את המסר הזה, די, נגמר עם החיקוי לאומות עולם, החיקוי לאומות העולם מביא אותנו כמעט כסדום היינו כעמורה דמינו ואנחנו צריכים להתנתק מהדרך הזו. רק התנתקות מהדרך הזו תביא אותנו לאורחות חיים של יושר, של הגינות, של קדושה, של צניעות, של אהבה אמיתית. זה צריך להיות ט"ו באב.

ט"ו באב, אם רוצים להשתמש בביטוי חג האהבה, חג האהבה האמיתי. אבל בדיוק להפוך את היוצרות ולהפוך את ט"ו באב לחג האהבה הבשרי, זה מוביל לכמעט סדום היינו ועמורה דמינו. הטרדות מיניות עד אין סוף. אינוסים קבוצתיים עד אין סוף. זה ההיפך הגמור מכל המסר שהיה. ההיפך הגמור כאילו לא למדנו מההיסטוריה עקובת הדם היהודית. לאן זה יכול להוביל? לאן זה יכול להוביל? ומשום כך מוריי ורבותיי, אם הנהיגו מנהג מאוחר, לא ליפול על פניהם ביום הזה, לפחות לפחות יצרבו בתודעה ובתובנה, מה בדיוק המסר של היום הזה? כי המסר של היום הזה הוא תקנה גדולה מאוד מאוד לבנות ישראל. הוא תקנה גדולה מאוד לקדושת התא המשפחתי. הוא תקנה גדולה לקדושת העם היהודי ולהיותו עם אשר ממלכת כהנים ועם קדוש

תאריך: 
19/08/16 ט"ו אב התשע"ו
x

Audio Playlist